סילביה רפאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הערה: חלק מהמידע המופיע בהמשך על פעילותה בשירות ישראל נובע ממקורות שאי אפשר לבדוק את אמינותם.

אין תמונה חופשית

סילביה רפאל (1 באפריל 1937 - 9 בפברואר 2005) הייתה לוחמת של "המוסד" שהשתתפה במבצעים שונים ברחבי העולם, אך המפורסם שבהם הוא דווקא הניסיון הכושל לחיסולו של עלי חסן סלאמה, שבו נרצח עקב טעות בזיהוי מלצר מרוקאי בשם אחמד בושיקי.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל נולדה בעיירה גרף-ריינט Graaff-Reinet, במחוז הכף המזרחי שבדרום אפריקה, לאב יהודי בן למשפחה חרדית ולאם נוצריה. על אף שמעולם לא התגיירה היא ראתה את עצמה כיהודייה.

העלייה לארץ וגיוסה למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 הגיעה לישראל כרווקה בת 26 עם יצר הרפתקנות ורצון עז לעזור לישראל. ראשית שימשה כמתנדבת בקיבוץ גן שמואל. לאחר שלמדה במהירות את השפה העברית בנוסף לשש השפות שכבר שלטה בהן, עברה לתל אביב ושימשה תקופה קצרה כמורה לאנגלית. לא חלף זמן רב והמוסד גייס אותה לשורותיו.

לאחר קורס קצר נשלחה להשתלמות בקנדה שם נצטוותה להטמיע את דמותה החדשה, דמות של צלמת עיתונות ידועה בחברת דאלמס בשם 'פטרישיה רוקסברג' בעלת נטיות אנטי-ישראליות ואנטישמיות. לאחר כשנה של השתלמות בקנדה החלה לפעול בשליחות המוסד ברחבי אירופה והמזרח התיכון, כשבסיס המוצא שלה הוא פריז.

מבצע זעם האל ופרשת לילהאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 יצא "המוסד", בהנחייתה של ראש הממשלה, גולדה מאיר, למבצע זעם האל לחיסולם של חברי ארגון הטרור ספטמבר השחור שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח זה. המוסד הקים צוות רחב היקף אשר עסק באיתורם ובחיסולם של אנשי "ספטמבר השחור". רפאל עסקה בעיקר בתחום איסוף המודיעין ובהכנות בשטח.

במסגרת המבצע חוסלו אחדים מיעדי החיסול, אך באחד המקרים חוסל, עקב טעות בזיהוי, מלצר בשם אחמד בושיקי. הריגתו של בושיקי אירעה ב-21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר שבנורבגיה. שישה ממשתתפי פעולה זו נעצרו על ידי משטרת נורבגיה.

ראשון העצורים, דן ארבל, הסגיר את מיקומה של דירת הסתרים שבה שהו סילביה רפאל ושותפה אברהם גמר. סילביה ואברהם ציפו לשובם של שאר חברי החולייה אך במקומם הגיעה משטרת נורבגיה ועצרה גם אותם.

בינואר 1974 נפתח המשפט כנגד העצורים. במהלך משפט זה הכירה את בעלה לעתיד, עורך דין מצליח בשם אנאוס שיודט (Annæus Schjødt) ,אשר יצג אותה ואת חבריה במשפט. סילביה רפאל נמצאה אשמה בסיוע לרצח ונגזרו עליה 5 וחצי שנות מאסר.

לאחר לחצים מדיניים על ממשלת נורבגיה מצד מדינת ישראל שוחררו כל אנשי המוסד לאחר שריצו כשליש מהתקופה שנקבעה בגזר הדין.

מעורבותה במבצעים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מעצרה של רפאל החלו ארגוני ביון שונים בעולם לחקור את פעילותה. בצרפת נחשפה דירת סתרים שבה השתמשה רפאל בעת חיסולו על ידי מטען של נציג אש"ף בפריז, ד"ר מוחמד המשארי ב-8 באוקטובר 1972. כמו כן הביון האיטלקי החל לחקור את מעורבותה של רפאל בחיסולו של עאדל זועטר ב-16 באוקטובר 1972. הן הביון הצרפתי והן האיטלקי חקרו את רפאל בעת מעצרה בנורבגיה, אך ללא הועיל.

ברבות השנים נחשפה גם מעורבותה במעקב בביירות אחרי יאסר ערפאת, שהיה אז מטרה לחיסול, אך לבסוף נתקבלה פקודה שלא להוציא לפועל את ההתנקשות. כמו כן נחשפה מעורבותה במבצע אביב נעורים. בנוסף נחשפה גם כן עובדת הימצאותה של רפאל במצרים לפני מלחמת ששת הימים ובמהלכה.

ימיה לאחר המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במאי 1975, לאחר שישבה כ-22 חודשים בכלא הנורבגי, שוחררה רפאל בנימוק בריאותי. היא גורשה מנורבגיה ושבה מיד לישראל.

לאחר שובה של רפאל לארץ נישאה לאנאוס שיודט, והשניים התגוררו בקיבוץ רמת הכובש. השניים עברו להתגורר בנורבגיה, אולם רפאל הואשמה בפעילות חבלנית וגורשה ב-1977 מן המדינה. לאחר מאבק משפטי ממושך, שבה ב-1978 להתגורר עם בעלה בנורבגיה, והקדישה את זמנה להתנדבות בארגוני מצוקה.

ב-1986 נאלצו בני הזוג לצאת מדירתם באוסלו ולעבור תחת שמירה ומעקב של המשטרה המקומית למקום מקלט במשך שבועות ארוכים, וזאת בשל מידע מודיעיני אמין שהתקבל כי יאסר ערפאת עומד מאחורי התארגנות של חוליית מחבלים פלסטינית שהייתה אמורה לחסל את לוחמת המוסד לשעבר.

בשנת 1992, לאחר 13 שנים של מגורים בנורבגיה החליטה רפאל לשוב עם בעלה לדרום-אפריקה ארץ הולדתה, שם חייתה עד למותה בפברואר 2005 ממחלת הלוקמיה.

סילביה רפאל הובאה, על פי בקשתה, לקבורה בישראל בקיבוץ רמת הכובש[1] ואנשי המוסד עשו צעד נדיר ונשאו הספדים פומביים לכבודה.

הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 באפריל 2013 נחנכה "כיכר השעון" בחוף הכנרת, ליד המושבה מגדל. הכיכר נקראה על שמה של סילביה ובמקום, למרגלות מגדל השעון, אף הוצבה כתובת גדולה לכבודה[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סילביה רפאל, מבט מל"מ 41, יוני 2005, עמ' 42.