סילבסטר דה סאסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סילבסטר דה סאסי

אנטואן־איסאק, ברון סילבסטר דה סאסיצרפתית: Antoine-Isaac, baron Silvestre de Sacy;‏ 21 בספטמבר 1758, פריז - 21 בפברואר 1838, שם) היה בלשן ואוריינטליסט צרפתי ממוצא יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, אברהם סילבסטר היה נוטריון ממוצא יהודי‏[1] שאימץ את היאנסניזם. כדי להבדיל את עצמו מאחיו, אימץ את השם דה סאסי על שם העיירה סאסי במחוז יון. ב-1809 קיבל את התואר אביר האימפריה, וב-1813 את תואר ברון האימפריה, תואר שאושרר על ידי המלך לואי השמונה עשר.

אביו נפטר כשהיה בן שבע והוא קיבל חנוך דתי מאימו. הוא גילה חוש טבעי לשפות כבר בגיל צעיר. הנזיר הבנדיקטיני ז'ורז' פראנסואה ברתרו לימד אותו עברית כבר בגיל 12 כשחייב אותו ללמוד את התפילות בשפת המקור.

לאחר העברית למד סורית, שומרונית, כשדית, ערבית, פרסית וטורקית ולאחר גם אנגלית, גרמנית, ספרדית ואיטלקית. לאחר לימודי ספרות, הוא למד משפטים וב-1781 מונה כיועץ ל-Cour des monnaies (בית משפט המתמחה בפשעים של מתכות יקרות).

תוך כדי עבודתו, המשיך במחקריו בבלשנות. משנת 1780, החל לפרסם ב-Répertoire de littérature biblique d' Eichhorn הערות על התרגום הסורי של ספר מלכים ועוד, וב-1785 התקבל כחבר ל-Académie des Inscriptions et Belles-Lettres. הוא פרסם מאמרים על תולדות הערבים לפני תקופת מוחמד ועל תולדות ספרותם. בין 1787 ל-1791 עבד על כתב פהלווי של מלכי האימפריה הסאסאנית.

ב-1781 הוא מונה לחבר מועצה בCour des monnaies וקודם ב-1791 לאחד מארבעת הניצבים האחראים להטבעת מטבעות ושנה לאחר מכן מונה כחבר ב-Cour des monnaies.

עקב התנגדותו לרפורמות שהובילה המהפיכה הצרפתית, התפטר ב-1792 מתפקידיו ופרש לבית במחוז ברי, ושם המשיך במחקריו ובהם גם מחקר על הדת הדרוזית.

ב-1795 האספה הלאומית ייסדה את בית הספר לשפות האוריינט (École speciale des langues orientales vivantes) והוא מונה לפרופסור לשפה הערבית. באותה שנה הוקם גם המכון של צרפת והאוריינטליסטים צורפו כחברים במחלקה לספרות ואומנויות. סירובו להתכחש לבית המלוכה מנע ממנו להתקבל למוסד המכובד כחבר והוא פרש ממנו ב-1803, אם כי המשיך להחזיק במשרת המרצה לערבית וכן החל לערוך את העיתון המדעי Journal des savants. מאמריו המרובים הקנו לו כבוד רב ופרסום כמוביל בין המזרחנים ומומחה בעל שם בשפות ערבית ופרסית.

ב-1806 נשלח לג'נובה לחשוף מסמכים מהאוריינט, אך נכשל במאמציו והסתפק במסמכים היסטוריים שונים.

הוא מונה לפרופסור לפרסית בקולז' דה פראנס ב-1806, ונכנס לפרלמנט הפריזאי ב-1808 עד לרסטורציה, וב-1813 קיבל את תואר ברון האימפריה. שובו של בית בורבון התקבל אצלו בשמחה.

לאחר מאה הימים, התקבל כחבר בוועידה לשלום הציבור ולמועצה המלכותית ומונה כמנהל הקולז' דה פראנס ובית הספר לשפות.

ב-1822 הקים, יחד עם ז'אן פייר אבל-רמוסה את המכון האסיאתי בקולז' דה פראנס, ודחף לייסד את הקתדרות לסנסקריט, להינדית, לסינית ולמנצ'ורית.

עבודתו על אבן רוזטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן רוזטה התגלתה על ידי צבאו של נפוליאון במצרים ב-1798. על האבן חקוק טקסט בשתי שפות - יוונית ומצרית קדומה, ושלושה סוגי כתב - כתב הירוגליפי, כתב דמוטי וכתב יווני. ב-1801 קיבל סאסי את אחד ההעתקים הראשונים של האבן (ליתוגרפיה). הוא הצליח לזהות את אחד מהכתבים כדמוטי בזכות דיונים עם יוהאן דויד אקרבאלד אודות כתב זה, בהזדמנויות קודמות. הוא החל, יחד עם אקרבאלד, בעבודות הפיענוח והצליח לזהות מספר שמות מצומצם ולאחר זנח את עבודת הפיענוח והשאירה לאקרבאלד. מספר שנים מאוחר יותר, קישר מספר רעיונות קודמים והציע לתומאס יאנג לקרוא את הסימנים ההירוגליפים בקרטושים, המתייחסים לשמות יווניים כפונטיים וכך לקדם את פיענוח הכתב שהושלם לבסוף בידי שמפוליון.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Antoine Isaac Silvestre de Sacy. Grammaire arabe à l'usage des élèves de l'Ecole spéciale des langues orientales vivantes: avec figures, Volume 2, 2, Imprimerie royale, 1831. אוחזר ב־2011-07-06. 
  • Antoine Isaac Silvestre de Sacy. Grammaire arabe à l'usage des élèves de l'École spéciale des langues orientales vivantes: avec figures, Volume 1, 2, Imprimerie royale, 1831, 8. אוחזר ב־2011-07-06. 
  • Principes de grammaire générale : mis à la portée des enfans, et propres à servir d'introduction à l'étude de toutes les langues (1799)
  • Mémoire sur divers événements de l'histoire des Arabes avant Mahomet (1803)
  • Chrestomathie arabe, ou, Extraits de divers écrivains arabes, tant en prose qu'en vers, avec une traduction française et des notes, à l'usage des élèves de l'École royale et spéciale des langues orientales vivantes (1806)
  • Specimen historiae arabum by Bar Hebraeus (1806)
  • Mémoire sur la dynastie des Assassins et sur l'origine de leur nom (1809)
  • Grammaire arabe à l'usage des élèves de l'École spéciale des langues orientales vivantes (1810)
  • Les séances de Hariri, publiées en arabe avec un commentaire choisi by Ḥarīrī (1822)
  • Anthologie grammaticale arabe: ou, Morceaux choisis de divers grammairiens et scholiastes arabes, avec une traduction française et des notes ; pouvant faire suite a la Chrestomathie arabe (1829)
  • Grammaire arabe à l'usage des élèves de l'Ecole spéciale des langues orientales vivantes (1831)
  • Exposé de la religion des druzes, tiré des livres religieux de cette secte, et précédé d'une introduction et de la Vie du khalife Hakem-biamr-Allah (1838)
  • Les mille et une nuits; contes arabes (1839)
  • Bibliothèque de M. le baron Silvestre de Sacy (1846)
  • Mélanges de littérature orientale (1861)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ruth Jordan,Fromental Halevy, London (1994) ISBN 187108251X, p. 13