סימון קרמיחלט

סימון קרמיחלט
Simon Carmiggelt
לידה	7 באוקטובר 1913; האג, הולנד
פטירה	30 בנובמבר 1987 (בגיל 74); אמסטרדם, הולנד
מדינה	ממלכת ארצות השפלה
שפות היצירה	הולנדית
פרסים והוקרה	פרס פ. ק. הופט (1974); פרס אקסטרה (1953); פרס יאפ ואן פראך (1975); פרס קונסטנטין הויגנס (1961); אביר במסדר אורנז'-נסאו ;
חתימה

סימון יוהנס קרמיחלט (בהולנדית: Simon Johannes Carmiggelt;‏ 7 באוקטובר 1913 – 30 בנובמבר 1987) היה סופר ובעל טור הולנדי. עיקר פרסומו בא לו מטוריו "de "Kronkels ‏ (ה"נפתולים") בעיתון ההולנדי Het Parool ("הסיסמה").

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון קרמיחלט גדל בעיר הולדתו האג. לאמו ז'אנה (Jeanne) הייתה חנות כובעים, ואביו הרמן עסק בשיווק מוצרי בשר. לקרמיחלט היה אח מבוגר ממנו, יאן. הוא צמח בסביבה סוציאליסטית ואנטי-פשיסטית מובהקת.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו המקצועית החל קרמיחלט כעיתונאי: תחילה בעיתון Het Vaderland ("המולדת"), ומשנת 1932 כמבקר תיאטרון וקולנוע בעיתון Vooruit ("קדימה") - המהדורה המקומית של העיתון הסוציאליסטי Het Volk ("העם") בעירו האג. בעיתון זה החל לכתוב את טוריו, שהתפרסמו בשם Kleinigheden ("זוטות"). קרמיחלט היה צעיר מלא מרץ ובעל תודעה פוליטית ברורה. חששו מפני עליית הנאציזם הגרמני המריצו להירשם בשנת 1938 לשיעורי איגרוף. "רציתי להיות מסוגל להגן על עצמי", הסביר, "אבל הייתי מתאגרף גרוע." במסבאה החביבה עליו התוודע קרמיחלט לעורכת האופנה טיני דה חוי (Tiny de Goei), והשניים נישאו ב-6 בספטמבר 1939. כ-5 חודשים לאחר מכן נולדה בתם מריאן, ובנובמבר 1942 נולד בנם, פרנק.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פלישתם להולנד החרימו הגרמנים את מכבשי הדפוס של העיתון והטילו מכסות על הדפסתו. לאות מחאה התפטר קרמיחלט מהמערכת ופנה לעבוד בין השאר כפרסומאי פרילנסר עבור ה"חברה לפיתוח אתר הנופש הימי בסכוונינגן" (de Maatschappij Zeebad Scheveningen). כמו כן ערך חוות דעת פסיכולוגיות עבור המכון הפסיכוטכני (de Stichting Psychotechniek), וכתב רומן בלשי פתלתל בהמשכים בשם "יוהאן יוסטוס יאקוב" (Johan Justus Jakob). בהוראתו המפורשת ראה הספר אור פעם אחת בלבד. "חטא נעורים", כינה אותו, "אינני נזכר בו ללא תחושת מבוכה מסוימת. את העלילה כתבתי מדי יום ביומו, ופשוט דחיתי פעם אחר פעם את סופה, שכן כל פרק חדש הבטיח פרנסה לכמה ימים נוספים. לשם כך המצאתי ללא הרף תככים והסתעפויות עלילתיות חדשות. לבסוף ביליתי ערבים ארוכים עם אשתי בניסיונותי לחבר סוף אפשרי לסיפור."

בתיווכם של חברים החל ליטול חלק בפעילותו של העיתון המחתרתי Het Parool, כממונה על הפקתו ועל הפצתו. בעיסוקו זה סיכן עצמו השכם והערב, עד כי לבסוף נעצר בפשיטה שערך הכובש, והושלך לכלא. נתח גדול מיריעות ההגהה שהיו עמו הצליח להסתיר מבעוד מועד במבנה נטוש. בתוך כך נעצר אחיו על ידי האס אס בשל עזרה שהושיט ליהודים ובשל חלוקה בלתי-חוקית של תלושי מזון למסתתרים, ונפטר ב מחנה הריכוז פוכט. מקץ שבוע שוחרר קרמיחלט מחוסר ראיות ושב מיד לפעילותו המחתרתית, ובשנתה האחרונה של המלחמה שימש כעורך העיתון Het Parool. לימים תלו ביוגרפים את הפסימיזם שפיתח קרמיחלט ברבות הימים, ובפרט את השקפותיו האנטי-טוטליטריות (ועל כן גם האנטי- קומוניסטיות) הנחרצות, בהתנסויותיו בשנות המלחמה. כה נחרץ היה בהשקפותיו אלה, עד כי בהפגנה שנערכה בעקבות המרד ההונגרי בשנת 1956, הצטרף קרמיחלט להמון הזועם אשר צר על משרדי מערכת העיתון De Waarheid ("האמת"), ביטאון המפלגה הקומוניסטית ההולנדית.

לאחר שחרור ארצו מעול הכיבוש היה Het Parool לעיתון מן המניין, וקרמיחלט מונה בו לעורך מדור התרבות. הוא כתב ביקורות סרטים ומחזות, והחל לכתוב גם את טוריו, תחילה שלוש פעמים בשבוע, ואחר כך מדי יום. ה Kronkel הראשון התפרסם ב-25 באוקטובר 1946, ועד יום מותו בנובמבר 1987 הופיעו בעיתון כ-10,000 טורים. מבחר של 50 טורים מכל שנתון ראה אור מדי שנה בהוצאת הספרים De Arbeiderspers (בתרגום חופשי: "הוצאת הפועלים"). מעת לעת לוו הספרים באיוריהם של חבריו המאיירים פטר פוס (Peter Vos), שארל בוסט (Charles Boost), אוטו דיקה (Otto Dicke) ופטר ון סטראטן (Peter van Straaten).

סגנונו הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון קרמיחלט היה איש רב-פעלים בתחום הספרות. נוסף על פועלו העיתונאי ועל טוריו הוא כתב בשנים 1956-1948 3 קובצי שירים אירוניים בשם העט Karel Bralleput. השלושה נכרכו יחדיו וראו אור בשנת 1961 בספר Torren aan de lijm ("חיפושיות בדבק"). יחד עם הסופרת והמשוררת הנודעת אנני מ.ח. שמידט הרבה להרצות בפני קהל ברחבי הולנד, וכן חיבר טקסטים לשחקני הקברט וים סונפלד (Wim Soneveld), וים קאן (Wim Kan) ואחרים, וכתב והקליט ביקורות סרטים שנונות. בתוכניות רדיו וטלוויזיה ליליות של רשות השידור הציבורית ההולנדית VARA, אשר שודרו אחת לשבוע ואחת לחודש, הקריא קרמיחלט בנימת קולו היבשה האופיינית טור מטוריו, לאחר אות הפתיחה של שירו של דיוק אלינגטון In a sentimental mood ("במצב רוח סנטימנטלי").

קווים לדמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרמיחלט קנה לו שם בזכות הומור המצבים שלו; בכושר אבחנתו החד כתער צר תמונה או דימוי, ש"האדם משורטט בהם בשלמותו, על חיצוניותו ופנימיותו גם יחד", כך על פי מבקר הספרות ההולנדי, מחבר המסות ואיש הספרות קייס פנס (Kees Fens). בטורו Het Woord ("המילה") משנת 1954 טבע את התחדיש epibreren, פועל שהוראתו ביצוע עבודה כלשהי ללא ציון טיבה, אך רבת-חשיבות לכאורה, בעוד שלאמיתו של דבר היא נטולת כל משמעות. הפועל זכה להופיע במילון Van Dale - המילון המקיף ובר-הסמכא ביותר של השפה ההולנדית.

את טוריו לא נהג קרמיחלט לכתוב במשרדי מערכת העיתון, כי אם בביתו, על ספסל בגן הציבורי, במסבאה - בשנת 1972 סבל מבעיית שתייה - ברחבה של בית הקפה וכן הלאה. בידו אחז תמיד עט כדורי נאה, אחד מני רבים באוספו הנרחב, שכן "היה לו קטע עם עטים", הודה. לכשסיים לכתוב את טורו הוא הניחו בקופסה קטנה שהובאה במיוחד לביתו והונחה תחת פעמון דלתו. מדי יום הגיע שליח מהעיתון לאסוף אותו.

קרמיחלט מצא חומרים לכתיבה אגב שיטוטיו הרגליים בעיר: מפרט של התרחשות נדושה יצר סיפור שלם; הוא היטה אוזן לשיחותיהם של אנשים והשתמש באלמנטים מתוכן, אגב שינויים, סידורם מחדש, העצמתם וסיגנונם, והרכיב מהם לבסוף את סיפורו. לעיתים עיבד לכלל שלם עקבי ולכיד פרטים שאסף במשך שבועות, ולעיתים העלה את סיפורו על הכתב כהרף עין. לקורא נדמה תמיד כי אנקדוטה זו, האישית כל כך, מתרחשת יום-יום פעמים אין-ספור; כל סיטואציה וסיטואציה מזוהה בנקל, ובנקל אף ניתן להזדהות עמה.

את הקובץ Welverdiende onrust ("אי-נחת שהורווחה ביושר") משנת 1982 פתח קרמיחלט בציטוט מדבריו של וודי אלן: "מובן שכל מה שמישהו כותב הוא בסופו של דבר אוטוביוגרפי". יש בציטוט זה כדי להצביע על תחושת הקרבה הגדולה שחש קרמיחלט כלפי האנשים והמעמדים שכתב עליהם. מכאן אף היד הרכה שתמיד נהג בכתיבתו: "לעולם אינו שנון על חשבונו של אדם או דבר כלשהו", כתב העיתונאי והסופר יאן חרסהוף (Jan Greshoff). האירוניה העדינה משותפת לו ולסופר והמשורר הפלמי וילם אלסחוט (Willem Elsschot), אשר קרמיחלט העריץ עד בלי די. בין השניים נרקמו יחסי ידידות, ובשנת 1985 פרסם ברוב להט את ספרו הקצר Ontmoetingen met Elsschot ("מפגשים עם אלסחוט"). גם הסופרים קורט טוכולסקי, צ'כוב, ו"נשו" (שם העט של הסופר ההולנדי Jan Hendrik Frederik Grönloh) היו קרובים ללבו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסימון קרמיחלט הוענקו פרסים אחדים בימי חייו: בשנת 1953 קיבל פרס מטעם מכון יאן קמפרט בהאג לקידום הספרות ההולנדית (de Haagse Jan-Campert-stichting), בשנת 1961 הוענק לו הפרס הספרותי על שם קונסטנטיין האוחנס (de Constantijn Huygensprijs) על מכלול יצירתו, בשנת 1967 זכה בפרס החמש-שנתי מטעם התאחדות מוכרי הספרים באמסטרדם, ועשור מאוחר יותר התכבד בפרס הספרותי החשוב ביותר בהולנד - הוא הפרס על שם ההיסטוריון, המשורר והמחזאי ההולנדי בן המאה ה-17 פיטר קורנליסון הופט (אנ') (Pieter Corneliszoon Hooft). נוסף על אלה הוענקו לו בשנת 1975 שני פרסים; האחד, הפרס השנתי Edo-Bergsma-ANWB לקידום פרסומים בתחום התיירות, והאחר, הפרס הדו-שנתי על שם יאפ ואן פראח (de Dr. J.P. van Praag-prijs) מטעם ארגון ה"ברית ההומניסטית" ההולנדי.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערוב ימיו לקה קרמיחלט במחלת הסוכרת, אך לא טיפל בה כראוי, ולו בשל העובדה שאשתו, אשר הלכה והתעוורה במהירות, נזקקה לטיפול בעצמה. אפשר שגם לבעיית האלכוהוליזם שלו מימים עברו הייתה יד בדבר, אף שמשנת 1978 נמנע משתייה שלוחת רסן. קרמיחלט התייחס לסוגיה זו באמרתו:

"צודקים המתנזרים משתייה,

אבל רק השתיינים יודעים למה."

כתוצאה מהתדרדרות במחלתו אושפז בסתיו 1987 בבית החולים, ולמחרת שחרורו לקה בהתקף לב. לאחר פרק שיקום בבית חולים באמסטרדם שב ושוחרר לביתו, אך שבועות ספורים לאחר מכן, בלילו האחרון של חודש נובמבר, נפטר קרמיחלט בשנתו מהתקף לב שני. לאחר מותו כתבה עליו הסופרת, העיתונאית ובעלת הטור ההולנדית רנאטה רובינשטיין (Renate Rubinstein) ספר ביוגרפיה בשם Mijn beter ik ("האני המשופר שלי"), אך לא הכול היו מאושרים מכך, שכן אזכורו של הרומן הסמוי שהתנהל בין השניים לא התקבל בעין יפה בחוגים מסוימים.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקרמיחלט הופעת אורח בסדרת הקומיקס הפלמית קיקבו (Kiekeboe), של אמן הקומיקס מרהו (Merho).
בשנת 2004 הועלתה מועמדותו לרשימת "ההולנדי הדגול ביותר". קרמיחלט נבחר למקום ה-118.
ב-24 בספטמבר 1979 חנך בדלפט את בית הספר הציבורי "סימון קרמיחלט", הקרוי, בהסכמתו, על שמו.
Bert Haanstra, חברו הקרוב וידיד נפשו, ביים בשנת 1983 סרט דוקומנטרי על חייו של קרמיחלט, בשם Vroeger kon je lachen ("פעם יכולת לצחוק").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סימון קרמיחלט בוויקישיתוף

‏‏‏‏