סימוניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימוניזם
סכמה של האמונה השמעונית לפי המדווח; מאת ג'י.ר.ס מיד.
סכמה של האמונה השמעונית לפי המדווח; מאת ג'י.ר.ס מיד.
סכמה של האמונה השמעונית לפי המדווח; מאת ג'י.ר.ס מיד.
שורשים, סיווג והנהגה
דת גנוסיס
מייסד שמעון הקוסם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השמעוניים (ביוונית: Σιμωνιανοί) היו כת שפעלה מהמאה ה-2 ועד המאה ה-4 לספירה. כל הידע אודותם שאוב מאבות הכנסייה ואין מקורות עצמאיים הנוגעים אליהם. לפי המסופר, היו כת גנוסטית שראתה בשמעון הקוסם את מייסדה וסגדה לו כאל.

מדיווחי אבות הכנסייה כמו אוריגנס, אוסביוס מקיסריה, אירנאיוס ואחרים עולה שהשמעוניים האמינו כי בטרם נברא העולם התקיים כח עליון, בלתי-נוצר, "העומד" או "הניצב" (ἐστὸσ) שהיה בעצם "רוּחַ אֱלֹהִים" המוזכרת בספר בראשית[1]. הצד הנקבי של כח מקורי זה היה החכמה או הנשמה בהתגלמותה העילאית (ἔννοια). מן "העומד" התגלגלו כוחות ורוחות נחותים יותר, כולל הדמיורגוס שליט העולם הגשמי, הוא אלוהי התנ"ך. קנאת ואיבת הרוחות הנחותות לחכמה אילצה אותה להתגלגל בעולם החומר בגופן של נשים בעודה ממתינה להזדמנות לגאול את נשמותיהם בנות האלמוות של בני-האדם מכלא הגשמיות. זו הגיעה כשנולד שמעון הקוסם, גילומו של הכח העליון הקדום. שמעון מצא את החכמה בנשמת אישה בשם הלנה. מתיאורי אבות הכנסייה, כת השמעוניים סגדה לשמעון כמעין מראה לזאוס ולהלנה, בהתאמה, כאתנה. הם ראו בתורה ובחוקיה אמצעי לשעבד את בני-האדם והתנגדו לה, והמפתח לגאולה בעיניהם היה הכרה בטבעם האלוהי של שמעון והלנה שהחסד שהעניקו הושיע את המאמינים בהם. הם עסקו, לכאורה, בכשפים וקיימו אורח חיים מופקר ובלתי-מוסרי.

מחוץ ממה שנכתב על ידי מתנגדיהם, לא שרד שום מידע אודות הכת ואף אין ערובה להתקיימותה במציאות; למרות שניתן לשער שמדובר היה בקבוצה גנוסטית, אפילו זה לא ידוע בוודאות. המסופר אודותם נכתב בעת מלחמתם של אבות הכנסייה בכתות הגנוסטיות-נוצריות, מרקיון והאוחזים בדעות דומות. בתקופה זו הם ייחסו לשמעון הקוסם – שגם קיומו ההיסטורי שנוי במחלוקת ומוקשה ביותר; לפי אחת הדעות במחקר, לא היה אלא פאולוס עצמו שהיריבות בינו לבין פטרוס טושטשה והועתקה אל דמות חיצונית שניתן היה להפוך לשעיר לעזאזל – את ייסודם של כל הפלגים הגנוסטיים בתוך הכנסייה ולפרקים, של כל המינויות בכלל. מאחר שלפי הברית החדשה שמעון נטבל אך רק העמיד פנים שהוא נוצרי ישר, ניתן היה לציירו כמקור שלשלת הסמיכה ממנה הגיחו הבישופים הגנוסטיים וכך להסביר את קיומם בתוך הכנסייה ולשלול את הלגיטימיות שלהם בעת ובעונה אחת. מחברים נוצרים אורתודוקסים, מאירנאיוס ועד אפיפניוס מסלמיס, ייחסו לשמעוניים קשרים הדוקים או אבהות על מספר כתות בתוך או על סף הכנסייה (שאף הידוע על טיבן מגיע כולו מכתביהם), הגם שאין לכך כל מקור מלבדם. כך, לדוגמה, כתות הדוסיטאנים, המנאנדריאנים והסטורנליים יוחסו כולן לתלמידיו או שותפיו של שמעון.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'
  2. ^ Alberto Ferreiro, Simon Magus in Patristic, Medieval And Early Modern Traditions, הוצאת בריל, 2011. עמ' 11, 35-38, 43-46.