סימן (אזור היסטורי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סימן (געז: ሰሜን, גם: ሴሜን) אזור ומחוז גאוגרפי-היסטורי בצפון אתיופיה. סימן שוכנת בין אזור צלמת בצפון לוגרה בדרום ובין הטקזה במזרח לסגדה וולדבה במערב. בסימן התקיימה תקופה ארוכה אוטונומיה יהודית של ביתא ישראל שקיצה הגיעה בתחילת המאה ה-17 עם כיבושה בידי האימפריה האתיופית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאוגרף תלמי מהמאה ה-1 מזכיר עם בשם "סוברידה" שחי מדרום לאקסומים.‏[1] בתבליט מונומנטום אדוליטנום מוזכר עם בשם "סמנוי" שחי באזור הררי ומושלג שמדרום לאקסום ולטקזה.‏[2] ההרים הללו שנקראים כיום "סמן" נקראו בכתבי הגאוגרפיים מהתקופה הרומית בשם היווני "פיילה"/"פיילאי" ולפיהם השם המקומי היה "פסאבו".‏[3]

על פי מסורת ביתא ישראל היהודים הראשונים הגיעו לסימן מאזור אדיבו.‏[4] במסורת האתיופית נחשב האזור לחלק מהשטחים שניתנו לגדעון.‏[5] במאה ה-4, בתקופתם של אברהא ואצבחא אחד מצאצאי גדעון, פינחס אשר עמד בראש קבוצה שסירבה להתנצר היגר לסימן והוא וצאצאיו מלכו על היהודים המקומיים. שושלת מלכים זו מכונה בשם "שושלת הגדעונים" מכיוון שרבים ממלכיה נשאו בשם "גדעון".

בכתובת אקסומית מהמאה ה-4 מוזכרת סימן כישות מדינית שמעלה מס לאקסום.‏[6] קוסמוס אינדיקופלוסטס מזכיר במאה ה-6 את אזור "סמני" כמקום שאליו מגלים מלכי אקסום מורדים.‏[7]

לאחר כיבוש סימן בידי האתיופים, האזור הפך להיות תחת שליטה קיסרית ישירה ושליטיו זכו לתואר אגפרי. ברוב המקרים יורשי העצר הם שמונו לשליטי המחוז. האגפרי הראשון של סימן היה הנסיך פאסילידס. בתקופת השופטים עבר האזור מיד ליד ככל הנראה נשלט על ידי שליטים שבאו מרקע יהודי כמו למשל דג'זמץ' וובה היילה מריאם.

תחת האיטלקים סימן הייתה חלק ממחוז אמהרה. בחלוקה המנהלית של 1941-1987 סימן הייתה לנפה בתוך מחוז בגמדר ובשנים שבין 1987-1994 סימן הייתה לחלק ממחוז צפון גונדר. כיום שטח סימן ההיסטורית נמצא במחוז צפון גונדר שבמדינת אמהרה ומחולק בין הנפות ג'ן אמורה, ביאדה, צלמת, אדי ארקאי, דברק ודבת.

חלק מהרי סימן שבאזור הוא פארק לאומי בעל מעמד של אתר מורשת עולמית מאז 1978.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדנה טקויה, מגונדר לירושלים, דפוס משכן, תשע"א
  • James Arthur Quirin "Səmen" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: O-X, Harrassowitz, 2010, ISBN 3447062460, p. 611-613
  • James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ptolemy, Geography ,Book IV, Chapter 7
  2. ^ J.W. McCrindle (Editor), Cosmas Indicopleustes, The Christian Topography of Cosmas, an Egyptian Monk - Translated from the Greek, and Edited with Notes and Introduction, Cambridge University Press, 2010, ISBN 1108012957, p. 61
  3. ^ William Desborough Cooley, Claudius Ptolemy and the Nile: or, An inquiry into that geographer's real merits and speculative errors, his knowledge of Eastern Africa and the authenticity of the Mountains of the Moon, J. W. Parker and Son, 1854, p. 31-39
  4. ^ Irma Taddia, "Giovanni Ellero’s manuscript notes on the Falasha of Walqayt" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite‏, Routledge, 2005, ISBN 9780415318389, p. 48
  5. ^ James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168, p. 23
  6. ^ Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilisation of Late Antiquity, Edinburgh University Press, 1991, ISBN 9780748601066, p. 188
  7. ^ McCrindle, p. 67