סימנור

סימנור הוא מתקן איתות לרכבות, הדומה בחזותו לרמזור אך שונה ממנו מהותית באופן פעולתו. מקור המילה הוא הלחם של המילים סימן ואור.

תפקידו הכללי של הסימנור הוא לסמן לנהג הרכבת האם קטע המסילה אליו הוא נכנס פנוי. בשונה מרמזור הנמצא על הכביש, הסימנים בסימנור אינם מחולקים לכיווני תנועה שונים בכל פרק זמן, אלא הסימון מציין האם אותו קטע מסילה תפוס בפועל על ידי רכבת כלשהי או לא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך בהתקנים שיוודאו שעל כל קטע מסילה תהיה בכל רגע אך ורק רכבת אחת ברור - על מנת למנוע התנגשות אפשרית בין רכבות. הסימנור הוא אמצעי טכנולוגי מתקדם יחסית למימוש מטרה זו, ופתרונות פרימיטיביים יותר שמשו רכבות לאורך ההיסטוריה. אמצעי דומה לסימנור אך מיושן מעט יותר הוא הסמפור - מתקן איתות הנע באופנים שונים בהתאם למסר אותו הוא צריך לשדר.

אמצעים פרימיטיביים הרבה יותר היו בשימוש בעבר ולמעשה עדיין נמצאים בשימוש ברשתות רכבות מיושנות יותר כמו זו של הודו. לפי שיטה זו נעשה שימוש בעצם פיזי כלשהו (לרוב דגל, אך זה יכול להיות כל פריט אחר כמו שרביט או טופס). אותו פריט פיזי מציין "בעלות" של הנהג או הפקח המחזיק בו על אותו קטע מסילה, וכך מובטח שנסיעה על אותו קטע תתבצע תמיד על ידי רכבת אחת בלבד בכל פעם. פריט המייצג קטע מסילה מסוים קיים תמיד בעותק אחד בלבד בכל אותה רשת רכבות.

שיטת השימוש באמצעים פיזיים לחלוקת קטעי המסילות הוכיחה עצמה אמנם כאפקטיבית במניעת התנגשויות (כאשר הקפידו על הנהלים כמובן), אך היא שיטה מאוד בזבזנית ולא יעילה בחלוקת קטעי המסילה מכיוון שהיא מאלצת את הרכבת הזקוקה לקטע מסילה להשיג פריט פיזי. כך לדוגמה אם רכבת עברה מנקודה A לנקודה B, יהיה צורך להחזיר את ה"דגל" של קטע מסילה זה על ידי רכבת שתעשה קודם כל את המסלול ההפוך, ורק לאחר מכן יהיה ניתן לשלוח רכבת נוספת מנקודה A לנקודה B.

פתרון שהוצע לבעיה זו הוא מעין "תיבה" בה נמצאים מספר עותקים של אותו "דגל" הממוקמת בתחנה A, כאשר רכבת יוצאת מנקודה A לנקודה B מוציאים את אחד העותקים והתיבה ננעלת. רק כאשר מגיעה הרכבת לנקודה B היא "מפקידה" את אותו דגל שקיבלה לתיבה אחרת, המאשרת את פתיחת התיבה בתחנה A.

הסימנור המודרני הוא למעשה גלגול טכנולוגי של שיטת איתות זו.

סוגי סימנורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים רבים של סימנורים לאורך המסילה. הנפוצים שבהם:

סימנור ראשי: סימנור בסיסי המורה לנהג הרכבת לעצור (מסומן לרוב באמצעות אור אדום), או להמשיך (מסומן לרוב באמצעות אור ירוק).
סימנור מוקדם: מוצב במרחק כלשהו לפני סימנור ראשי ונועד ליידע את הנהג מבעוד מועד על מצבו, ולאפשר לו לדוגמה להאט במידת הצורך.
סימנור עיתוק: סימנור בעל שני אורות, אדום ולבן, שמטרתו לסמן לנהג הקטר האם ניתן להתקדם עם הרכבת לצורך עיתוק בלבד (מיוצג על ידי אור לבן) או לא (אור אדום). עיתוק משמעותו "הזזה" של הרכבת מנקודה לנקודה לפי הצורך (כמו מרציף אחד לרציף אחר).

אופן השימוש בסימנורים ברכבת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכבת ישראל משתמשים בסימנורים שצוינו לעיל באופן הבא:

סימנור ראשי יסמן "עצור" באמצעות אור אדום, "סע" באמצעות אור ירוק ו"סע במהירות מוגבלת" באור כתום. הגבלת מהירות במסילה שמעבר לסימנור יכולה לנבוע מתנאי הדרך או בדרך כלל עקב מעבר ממסילה אחת לאחרת באמצעות מסוט. המהירות המותרת בקטע ידועה לנהגי הרכבת או מצוינת מעל הסימנור בקמ"ש מחולק ב-10 (כלומר "4" משמעו 40 קמ"ש). סימון המהירות יכול להיות קבוע או משתנה.
סימנור מוקדם יסמן "הסימנור הראשי הבא במצב עצור" באמצעות שני אורות כתומים, "הסימנור הראשי הבא במצב סע" באמצעות שני אורות ירוקים ו"הסימנור הראשי הבא במצב סע אבל קיימת הגבלת מהירות" באמצעות אור אחד ירוק ואור אחד כתום.
סימנור משולב - סימנור ראשי (עם או בלי הגבלת מהירות) ומתחתיו סימנור מוקדם המציין את מצב הסימנור הראשי הבא.