סימנס ויאג'ו לייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימנס ויאג'ו לייט
מאפיינים כלליים
יצרן סימנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סימנס ויאג'ו לייט (Siemens Viaggio Light) היא רכבת נוסעים חד-קומתית ברוחב מסילה תיקני, שיוצרה על ידי חברת סימנס עבור רכבת ישראל. הרכבת תוכננה כרכבת דיזל, עם גנרטור חשמלי בקרון הניהוג לאספקת חשמל לשאר הקרונות.

קרונות ויאג'ו לייט בתחנת תל אביב מרכז
רכבת בתחנת הרכבת חדרה – מערב, דצמבר 2021

ההזמנה הראשונה כללה 87 קרונות עם אופציה לרכש כולל של 585 קרונות. הקרונות הראשונים הגיעו לארץ במהלך 2008 ובהדרגה הוכנסו לשירות בשנת 2009. סכמת צביעת הקרונות בכחול-לבן נבחרה אחרי סקר בקרב נוסעי הרכבת. מספר מחלוקות התרחשו סביב הרכש ואחריו - הספקת הקרונות התעכבה משמעותית וחרגה מהתאריך הנקוב בחוזה הרכש, ובתחילת השרות התגלו בעיות טכניות בחלק מהקרונות, דבר שגרם להוצאת קרונות מהשרות בחודש מאי 2009. התקלות טופלו וזמן קצר לאחר מכן הוחזרו הקרונות לשירות מלא. קרונות אלו הופעלו שנים רבות בקו מודיעין-נהריה ונהריה-ב"ש, אך לאחר רכישת קרונות דו-קומתיים רבים לקו מודיעין-נהריה, הוסטו רוב קרונות הסימנס לקו חיפה - כרמיאל ובאר שבע - אשקלון.

הזמנה והספקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות האלפיים פרסמה רכבת ישראל מכרז לבחירת קרונות הנוסעים החדשים שלה. למכרז ניגשו כמה חברות, בהן אלסטום, סימנס ובומברדייה. הזוכה - חברת סימנס - נבחרה בינואר 2006 ובמרץ 2006 נחתם איתה הסכם להספקת 87 קרונות תמורת 700 מיליון ש״ח, עם אופציה לרכש כולל של 585 קרונות תמורת סכום של 4 מיליארד ש״ח. רכבת ישראל החליטה להציע לציבור הרחב לבחור את סכמת צביעת הקרונות החדשים, ובעיתונות ובאינטרנט פורסמו ארבע אפשרויות עיצוב. הציבור הצביע דרך האינטרנט, והעיצוב הזוכה בצבעי כחול-לבן זכה בתמיכה של 34.9% מתוך 62,871 מצביעים. בנוסף בוצע סקר בקרב 4,000 מנוסעי הרכבת בתחנות (התוצאה הייתה כמעט זהה).

החוגונים עברו בדיקות ומבחנים בגראץ שבאוסטריה, והקרונות עצמם נבחנו בשווייץ על ידי חברת PROSE. הקרונות הגיעו לישראל בין 18 ביוני 2008 ליולי 2009, לאחר שלוש דחיות במועד ההספקה. בתחילת שנת 2010, בעקבות מחסור צפוי בציוד נייד, החליטה רכבת ישראל לממש את האופציה לרכישת קרונות נוספים, והזמינה ארבעה קרונות ניהוג ו-27 קרונות רגילים תמורת 46 מיליון אירו. הקרונות הגיעו לארץ בקיץ 2011.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנס ויאג'ו לייט מורכבת בדרך כלל משלושה או 9 סוגי קרונות: קרון ניהוג עם גנרטור להפעלת מערכת החשמל בקרונות, קרון נוסעים נגרר וקרון נוסעים נגרר המותאם לכיסאות גלגלים. בקרונות של רכבת ישראל מדגם זה יש חיבור ל-wifi.להלן נתוני הקרונות ברכבת[1]:

נתון קרון ניהוג קרון נגרר קרון נגרר מותאם לכיסאות גלגלים
אורך 25.6 26.1 26.1
אורך כולל פגושים 26.4 26.4 26.4
רוחב 2.8 2.8 2.8
גובה 4.35 4.35 4.35
מושבים 27 82 82

הרכבת מסוגלת לנוע במהירות של 160 קמ"ש.

תקלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2009, דווח על שורה של בעיות טכניות שהתגלו ברכבות[2]. בין היתר נטען כי מרחק הבלימה גדול יותר בעת נסיעה צפונה, אורך הרכבת בתצורה מלאה של תשעה קרונות חורג מאורך הרציפים בחלק מהתחנות, המעברים ודלתות הכניסה אל הקרונות צרים, וכן התגלו תקלות במערכת הנגישות. מרכבת ישראל נמסר שהדיווח נופח מעבר לפרופורציה. אך למרות זאת במאי 2009 הוצאו הרכבות מהשירות לזמן קצר והוחזרו לאחר טיפול טכני [3].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימנס ויאג'ו לייט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפרט טכני
  2. ^ שחר הזלקורן, האם רכשה הרכבת קרונות לא מתאימים?, באתר ynet, 13 בפברואר 2009
  3. ^ שחר הזלקורן, הקרונות החדשים ירדו מהפסים, באתר ynet, 31 במאי 2009