סימפוניית ההפתעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סימפוניית ההפתעה הוא שם כינוי שניתן לאחת מיצירותיו המוזיקליות הידועות של המלחין יוזף היידן, הסימפוניה מס' 94 בסול מז'ור.‏[1] זוהי הסימפוניה השנייה מבין 12 היצירות של היידן שנקראו סימפוניות לונדון (מספר 93-104), והיא נכתבה ב-1791. בשפה הגרמנית מוכרת הסימפוניה הזו בשם "mit dem Paukenschlag" ("במכת תוף דוד"). סימפוניה זו היא אחת המנוגנות ביותר על ידי תזמורות ברחבי העולם, בגרסאות שונות.

כתיבת היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידן כתב את היצירה בשנת 1791 בלונדון, בביקורו הראשון באנגליה. היצירה נוגנה לראשונה באולם הנובר ב-23 במרץ 1792. בבכורה השתתף היידן עצמו, שניגן בפורטה-פיאנו.

הכינוי "ההפתעה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידן היה ידוע בחוש ההומור שלו, ובשילוב בדיחות בסימפוניות שכתב. ה"ההפתעה" שהכניס בסימפוניה זו, הייתה שלב אקורד חזק במיוחד באמצע הסימפוניה, בסיום הצגת מוטיב ב"פיאנו" - נגינה שקטה, ואז חזרה לנגינה חרישית. על פי הביוגרף של היידן, כשנשאל על כך אמר היידן כי הדבר נועד ליצור עבור הקהל גורם מפתיע ביצירתו.

חלקי הסימפוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל הסימפוניות ה"לונדוניות" של היידן, מחולקת גם סימפוניה זו לארבעה חלקים, המסומנים באופן הבא:

  1. אדג'יו וויוצ'ה - פרק הכולל מבוא לירי במקצב 3/4 שקודם לחלק עיקרי קצבי מאוד במקצב 6/8.
  2. אנדנטה - וריאציות במקצב 2/4 בסובדומיננטה של דו מז'ור. בחלק זה מופיעה ה"הפתעה".
  3. מינואט - כולל מינואט וטריו בסול מז'ור.
  4. אלגרו - פרק קצבי האופייני לסיומי סימפוניות של היידן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]