סימפוניית ההפתעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סימפוניית ההפתעה הוא שם כינוי שניתן לאחת מיצירותיו המוזיקליות הידועות של המלחין יוזף היידן, הסימפוניה מס' 94 בסול מז'ור.‏[1] זוהי הסימפוניה השנייה מבין 12 היצירות של היידן שנקראו סימפוניות לונדון (מספר 93-104), והיא נכתבה ב-1791. בשפה הגרמנית מוכרת הסימפוניה הזו בשם "mit dem Paukenschlag" ("במכת תוף דוד"). סימפוניה זו היא אחת המנוגנות ביותר על ידי תזמורות ברחבי העולם, בגרסאות שונות.

כתיבת היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידן כתב את היצירה בשנת 1791 בלונדון, בביקורו הראשון באנגליה. היצירה נוגנה לראשונה באולם הנובר ב-23 במרץ 1792. בבכורה השתתף היידן עצמו, שניגן בפסנתר.

הכינוי "ההפתעה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידן היה ידוע בחוש ההומור שלו, ובשילוב בדיחות בסימפוניות שכתב. ה"ההפתעה" שהכניס בסימפוניה זו, הייתה שלב אקורד חזק במיוחד באמצע הסימפוניה, במהלך נגינה חרישית של הפסנתר, ואז חזרה לנגינה חרישית. על פי הביוגרף של היידן, כשנשאל על כך אמר היידן כי הדבר נועד ליצור עבור הקהל גורם מפתיע ביצירתו.

חלקי הסימפוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל הסימפוניות ה"לונדוניות" של היידן, מחולקת גם סימפוניה זו לארבעה חלקים, המסומנים באופן הבא:

  1. אדג'יו וויוצ'ה - פרק הכולל מבוא לירי במקצב 3/4 שקודם לחלק עיקרי קצבי מאוד במקצב 6/8.
  2. אנדנטה - וריאציות במקצב 2/4 בסובדומיננטה של דו מז'ור. בחלק זה מופיעה ה"הפתעה".
  3. מינואט - כולל מינואט וטריו בסול מז'ור.
  4. אלגרו - פרק קצבי האופייני לסיומי סימפוניות של היידן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]