סימפוניית הצעצועים

סימפוניית הצעצועים (בגרמנית: Kindersinfonie) או בשמה המלא, "קאסאציו בסול מז'ור לצעצועים, שני אבובים, שתי קרנות יער, הרכב כלי מיתר וקונטינואו" היא יצירה מוזיקלית המכילה תפקידים לכלי נגינה המשמשים צעצועים לילדים.

במשך זמן רב ייחסו את היצירה ליוזף היידן, אבל מחקר מאוחר יותר העלה סברה, שהיא פרי עטו של לאופולד מוצרט. עם זאת, זהות המחבר עודנה נתונה במחלוקת ומלחינים אחרים הוצעו כמחברים אפשריים. הסימפוניה יצאה לאור בדפוס רק ב-1820. בהוצאה הראשונה נרשם שם המחבר כהיידן ללא זיהוי נוסף. מאז הייתה ההנחה, כי היידן הוא מחברה של הסימפוניה החד-טונלית, בת שבע הדקות, שלביצועה נדרשים כלי צעצוע - חצוצרה, רעשן, משרוקית זמיר, משרוקית קוקייה ותוף. לפי סיפור שמישהו בדה מלבו, היידן חיבר את היצירה הזאת לאחר שקנה כמה צעצועים ביריד, ואז ביצע את התוצאה בחצר אסטרהאזי, לשמחת לב הילדים במסיבת חג המולד. בסביבות שנות ה-30 של המאה ה-20 התחילו חוקרים להטיל ספק באמיתות המעשייה הזו, כיון ששום יצירה כזאת אינה מופיעה ב"קטלוג הטיוטות" שהיידן עצמו ערך ליצירותיו הוא.

זהותו של מחבר סימפוניית הצעצועים נראתה ברורה ומוגמרת כשהתגלתה היצירה בצורתה בת שלושת הפרקים בכתב יד, שלאופולד מוצרט העתיק בשנת 1759. חיזוק לקביעה זו נמצא בקיומה של יצירה דומה (שגם היא יוחסה ללאופולד מוצרט), "מזחלת השלג המוזיקלית", שלביצועה נדרשים שוט, פעמוני מזחלת ושאר אפקטים קוליים, הדומים לאלה שבסימפוניית הצעצועים. ואולם, נכונות הייחוס ללאופולד מוצרט הועמדה בספק כשהתברר, שאפילו "מזחלת השלג המוזיקלית" לא הייתה ככל הנראה יצירתו של לאופולד; הוא היה מעתיק נלהב, שהפיק העתקים של תריסרי יצירות בכתב יד.

"סימפוניית הצעצועים" בנוסח המוכר לנו היא אכן בסולם דו מז'ור. בין השמות של המלחינים שאולי הלחינו אותה בולטים שמותיהם של ליאופולד מוצרט ושל מיכאל היידן (אחיו של פרנץ-יוזף היידן). בין יצירותיו של ליאופולד מוצרט נמצאת יצירה דומה בלחניה ל"סימפוניית הצעצועים", לכלי-קשת בלבד. ייתכן ששימשה בסיס ל"צעצועים", וייתכן גם ששתי היצירות, זו של ל. מוצרט וזו שיוחסה להיידן, מבוססות על יצירה קדומה יותר, שכן סגנונה של סימפוניית הצעצועים הוא סגנון התקופה הקלאסית המוקדמת (גלוק, קפ"ע באך ובני דורם). מכל מקום, סביר להניח שהיידן שקיבל את היצירה גם עיבד אותה לצורכי התזמורת של הנסיך אסתרהאזי והוסיף "צעצועים", וגרסתו היא שנתקבלה. בין מלחיני החצרות של האצילים במרחב דובר הגרמנית בתקופה ההיא היה קיים מעין "שוק העברות", שמלחינים השאילו יצירות לעמיתיהם או עשו חילופין. כך למשל הסימפוניה מס' 26 של מיכאל היידן הפכה למס' 37 של וו. א. מוצרט.

באשר ל"צעצועים" - הם היו באופנה אז, כחלק ממה שנהגו לקרוא "מוזיקה טורקית", וזה מפני שהתזמורות הצבאיות הטורקיות הרבו בתופים, מצלתיים ושאר כלי הקשה ואביזרים שונים. לרוב נוסף לקטעים ה"טורקיים" גם מקצב אופייני (מוצרט: קונצ'רטו לכינור מס' 5, K.219, פרק שלישי, קטע הביניים בסולם מינורי ומשקל 2/4).

מיטב המחקרים מצביעים על כך, ש"סימפוניית הצעצועים" איננה אפילו סימפוניה של ממש; שלושת פרקיה עובדו ככל הנראה מקאסאציו (כלומר, דיברטימנטי לצעצועים, יצירות ארוכות, מרובות פרקים, שנכתבו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-18 בעיר ברכטסגאדן, שהייתה יצרנית מובהקת של כלי נגינה-צעצוע). הן מלחינים מקצועיים והן חובבים כתבו את היצירות הללו, ומן המקורות הקיימים אי אפשר להסיק בוודאות, אם ניתן לייחס משהו מן הספרות הזאת ללא חשש למלחינים ידועי-שם, שלא לדבר על שמות עתירי-כבוד מן התקופה הקלאסית כמו בני משפחת מוצרט או האחים יוזף ומיכאל היידן.

מחקר עדכני שנעשה בכתב יד שנמצא זה לא מכבר מעלה כאפשרות את הנזיר הבנדיקטיני אדמונד אנגרר (1794-1740) כמחבר היצירה. אם כתב היד של אנגרר הוא המקור, הרי שסימפוניית הצעצועים נכתבה לא בסול מז'ור אלא בדו מז'ור. הממצאים הללו, מכל מקום, אינם מקובלים על המלומדים. יש מקום להניח, שהמלחין האמיתי של הסימפוניה לא יוודע כנראה לעולם, אם במלואה ואם בחלקה, בהתחשב בייצור ההמוני של יצירות המקור ובריבוי כתבי היד הנוגעים לדבר.

קישורים חיצוניים

• Who Composed the "Toy Symphony" known all over the World? (German and English)