סין באומות המאוחדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המושב של סין בארגון האומות המאוחדות מיוצג על ידי הרפובליקה העממית של סין מאז 23 בנובמבר 1971. לפני כן היה מושב זה מיוצג על ידי הרפובליקה הסינית.

הרפובליקה הסינית באומות המאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה הסינית הייתה אחת ממייסדות ארגון האו"ם וחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, מאז ייסודו ב־1945. ב־1949 השתלטה המפלגה הקומוניסטית הסינית על סין היבשתית והכריזה על הרפובליקה העממית של סין (להלן: סין העממית), תוך דרישה להחליף את ממשלת הרפובליקה הסינית כממשלה לגיטימית יחידה של סין. ממשלת הרפובליקה הסינית עברה לטאיוואן, שם היא ממשיכה למשול עד עצם היום הזה.

עד 1991 המשיכה הרפובליקה הסינית בדרישתה הפעילה להיות מוכרת כממשלה הלגיטימית היחידה של סין. במשך שנות ה־50 ושנות ה־60 של המאה ה־20 הוכרה דרישה זו על ידי ארצות הברית וכן על ידי בעלות בריתה, אם כי הללו גילו עניין מועט בסוגיה זו. בעת שסין העממית הייתה בעלת בריתה של ברית המועצות, ראתה ארצות הברית צורך במניעת מושב קבוע נוסף למדינה קומוניסטית במועצת הביטחון של האו"ם (לבעלות מושב קבוע גם זכות להטלת וטו על החלטותיה של מועצת הביטחון). כמחאה על הרחקתה של סין העממית, הנציגים הסובייטים החרימו את האו"ם בחודשים ינואר עד אוגוסט 1950, והיעדרותם נבעה גם מהתערבות כוחות האו"ם במלחמת קוריאה.

ב־1952, הרפובליקה הסינית הגישה לאו"ם תלונה נגד ברית המועצות על הפרת החוזה הסינו-סובייטי לידידות והתקשרות, שנחתם ב־14 באוגוסט 1945 ומגילת הזכויות של האו"ם. העצרת הכללית של האו"ם מצאה, כי ברית המועצות מנעה מהממשלה הלאומית של הרפובליקה הסינית כינון מחדש של המרות הסינית במנצ'וריה, לאחר שיפן נכנעה והגישה סיוע צבאי וכלכלי לקומוניסטים הסיניים, אשר יסדו את סין העממית כנגד הממשלה הלאומית של הרפובליקה הסינית. החלטה 505 של עצרת האו"ם גינתה את ברית המועצות, זאת בתמיכה של 25 מדינות, 24 נמנעות ו־9 מתנגדות.

הרפובליקה הסינית השתמשה בזכות הווטו שלה ב־1955, כאשר נציגיה הטילו וטו על קבלת מונגוליה לאו"ם, על רקע היותה של מונגוליה כולה חלק מסין. צעד זה דחה את כניסתה של מונגוליה עד 1960 - השנה בה ברית המועצות הכריזה, כי תמנע את כניסתן לאו"ם של מדינות עצמאיות חדשות באפריקה כל עוד מונגוליה לא תוכל להיות חברה באומות המאוחדות. בעומדה מול לחץ זה, הסכימה הרפובליקה הסינית לכניסתה של מונגוליה לאומות המאוחדות.

מאז שנות ה־60 של המאה ה־20 ואילך, מדינות המקורבות לסין העממית, בהנהגת אלבניה, העלו מדי שנה בעצרת הכללית של האו"ם הצעה להעברת המושב של סין מהרפובליקה הסינית לרפובליקה העממית. מדי שנה הצליחה ארצות הברית לגבש רוב קולות כנגד קבלת הצעה זו. ברם, כניסתן של מדינות מתפתחות עצמאיות חדשות לאו"ם במשך שנות ה־60 של המאה ה־20 גרמה להפיכת העצרת הכללית, באופן ניכר, מגוף בעל דומיננטיות מערבית לגוף בעל דומיננטיות של מדינות המקורבות לסין העממית. בנוסף, שאיפתו של ממשל ניקסון לשפר את יחסיו עם סין העממית לשם יצירת איזון מול ברית המועצות הפחיתה גם כן את נכונותה של ארצות הברית לתמוך ברפובליקה הסינית.

כתוצאה ממגמות אלו, ב־25 באוקטובר 1971 התקבלה בעצרת הכללית החלטה 2758. החלטה זו העבירה את ההכרה בממשלת הרפובליקה הסינית כממשלתה הלגיטימית של סין להכרה בממשלת סין העממית ככזו. בהחלטה זו צוין, כי "נציגי ממשלת הרפובליקה העממית של סין הינם הנציגים החוקיים הבלעדיים של סין באומות המאוחדות". מכיוון שהחלטה זו הייתה עניין של כתב-האמנה יותר מאשר עניין של חברות באו"ם , היה זה אפשרי לעקוף את מועצת הביטחון באותו מקום שבו יכולות היו ארצות הברית והרפובליקה הסינית להשתמש בזכות הווטו שלהן.

סין העממית באומות המאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שכניסתה של סין העממית לאו"ם נתמכה על ידי רוב מדינות העולם השלישי, תוך ציפייה לכך שסין העממית תהיה תומכת פעילה של קבוצת המדינות הבלתי מזדהות, סין העממית הייתה בעיקרה שחקן פסיבי בתוך האו"ם מאז 1971. רק לעתים נדירות הייתה ממש גורם פעיל ויוזם בתוך האומות המאוחדות, מה שהתרחש בעיקר כאשר ראתה כיצד יחזק הדבר את האינטרסים הלאומיים שלה. הדוגמה הראויה ביותר לציון בעניין זה הייתה כאשר בשנות ה־90 של המאה ה-20 הצביעה סין העממית בעד שליחת כוחות השלום למקדוניה וגואטמלה, בתמורה למניעת הכרתן ברפובליקה הסינית.

סין העממית לא הרבתה להשתמש בזכות הווטו שלה במועצת הביטחון. היו רק 4 מקרים בהן השתמשה בזכות זו: ב־1972 הטילה וטו על קבלת בנגלדש לאומות המאוחדות, באותה שנה גם עשתה יד אחת עם ברית המועצות להטלת וטו על הפסקת האש שמאז מלחמת ששת הימים, ב־1997 הטילה וטו על שליחת משקיפים לשמירת הפסקת האש בגואטמלה, וב־1999 הטילה וטו על מתן ארכה נוספת לכוחות שמירת השלום במקדוניה.

מאז השיגור הראשון ב־1990 של משקיפים צבאיים לכוחות שמירת השלום של האו"ם, שלחה סין העממית 3,362 אנשי צבא ל־13 פעולות של כוחות או"ם. ב־1998 שלחה למזרח טימור משטרה אזרחית, כחלק מכוחות האו"ם שם. כמו כן, שלחה סין קבוצה של אנשי צבא בלתי מזוינים אל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

באופן בולט, מאז סיום המלחמה הקרה סין העממית אינה מנסה להשתמש בארגון האו"ם ככלי ליצירת איזון מול ארצות הברית, זאת בניגוד למה שעושות מדי פעם צרפת ורוסיה. בקבלת החלטה על מלחמת המפרץ ב־1991 סין נמנעה, וכן הצביעה סין בעד הצבת אולטימטום לעיראק בתקופה שקדמה למלחמת עיראק.

התפתחויות בנוגע לטאיוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסטטוס הפוליטי של טאיוואן

מאז 1991, הרפובליקה הסינית עומדת על רצונה להשתלב בארגון האו"ם. אלא שבגלל התנגדותה הבלתי מתפשרת של סין לכך, אין שאיפה זו נראית כיום בת-השגה. מדי שנה מאז 1991 עלתה שאלת ייצוגה של הרפובליקה הסינית על סדר היום של האו"ם באמצעות בעלות ברית דיפלומטיות, אלא שהצעה זו נופלת כל פעם מחדש בשל היעדר מספר קולות מספיק בעד הצעה זו.

תומכי עצמאות טאיוואן טוענים, כי אם הממשלה בטאיוואן הייתה מוותרת באופן רשמי על טענתה לשלטון גם על סין היבשתית, ומונגוליה החיצונית, והייתה קוראת לעצמה "רפובליקת טאיוואן", הייתה מדינה זו יכולה להתקבל לאו"ם. הללו אומרים, כי אם טאייוואן הייתה נוקטת בצעד זה, אזי הייתה הקהיליה הבינלאומית במצב קשה של קרע בין זכותם של הטאיוואנים להגדרה עצמית לבין טענת סין העממית, כי טאיוואן הינה חלק מזרחי של סין. הצעות שהועלו מאז 1991 לגבי ייצוג של הרפובליקה הסינית מראות בבירור, כי שאיפתה של הרפובליקה הסינית היא לייצג רק את 23 מיליון תושביה ולא את סין כולה. תחת שלטון לי טנג הוי, קראה לעצמה הרפובליקה הסינית, בהצעותיה להצטרף לאו"ם, בשם "הרפובליקה הסינית בטאיוואן". תחת שלטון צ'ן שואי ביאן, ייעדו את השם "הרפובליקה הסינית (טאיוואן)", ויש הקוראים להכניס רק את השם "טאייוואן". ב־15 בנובמבר 2004 הכריז צ'ן כי יפעל לקבלת הרפובליקה הסינית לאומות המאוחדות תחת השם "טאיוואן". הוא צוטט באומרו, כי "טאיוואן הינה מדינה ריבונית ועליה להצטרף לאומות המאוחדות תחת השם 'טאיוואן'".

ספקנים מצביעים על כך שלסין העממית יש זכות וטו במועצות הביטחון, והיא נכונה להתנגדות חזקה לאיזושהי הכרה בינלאומית במדינה הטאיוואנית. הם מצביעים גם על כך שארגון האו"ם מסרב לצרף אליו מדינות אשר ריבונותן שנויה במחלוקת. סין העממית מגנה כל צעד לקבלת הרפובליקה הסינית לאומות המאוחדות תחת השם "טאיוואן", כניסיון מתוחכם לקדם את עצמאות טאיוואן, גם אם השם "הרפובליקה הסינית" אינו נשמע ערב יותר לאוזן מבחינת סין העממית.

למרות שבפועל אין ממשלת הרפובליקה הסינית טוענת לשלטון על סין כולה, היא גם לא נסוגה באופן רשמי מטיעון זה. לאור עמדתה של סין העממית, גם קבלת טאיוואן על ידי העצרת הכללית במעמד של משקיפה (בדומה לרשות הפלסטינית) עשויה להיות בעייתית. העצרת הכללית נשלטת על ידי מדינות מתפתחות, רבות מהן בעלות קשרים היסטוריים עם סין העממית, ואחרות מעורבות בעצמן בסכסוכי גבול וריבונות.

בכל זאת, לאורך שנות ה־90 של המאה ה־20, נראה היה כי הרפובליקה הסינית משיגה ייצוג באומות המאוחדות בעזרת סיבסוד מדינות מתפתחות, כגון מדינת האי הזעיר טובלו באוקיינוס השקט. אסטרטגיה זו החלה להיתקל בקשיים הולכים וגדלים משהחלה סין העממית לצבור כוח כלכלי, אשר איפשר לה להתנגד לצעדיה של טאיוואן.