סינדרום ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סינדרום ירושלים (או תסמונת ירושלים) הוא סוג נדיר יחסית של הפרעה נפשית, בה אדם (לרוב תייר או צליין) הנמצא בירושלים משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים, שמוטלת עליו משימה משיחית, או שהוא התגלמותה של דמות מספרי הקודש. תופעה זו היא מקרה פרטי של מחשבות שוא בעלות תוכן דתי-מיסטי ושל מחשבות גדלוּת, המופיעות בדרך כלל במחלות פסיכוטיות (כגון סכיזופרניה פרנואידית), ומובילות לעתים לצורך באשפוזו של הלוקה בה בבתי חולים לבריאות הנפש.

הלוקים בתסמונת זו הם, על פי רוב, אנשים שלקו בהפרעה נפשית פסיכוטית עוד קודם הגיעם לירושלים, וההגעה לעיר החמירה את מצבם באופן משמעותי. הלוקים מגיעים לירושלים לאחר מסע ארוך ברחבי העולם ובהגיעם אליה הם מתנהגים בככרות העיר ובאתרים המקודשים לדתות השונות כאילו יש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים. התיאטרליות המאפיינת את התנהגותם מושכת את תשומת לב הסובבים. לעתים הם מגיעים עד כדי התנהגויות קיצוניות המסכנות אותם או את סביבתם, ויש צורך לאשפזם בכפייה עד שיחלוף השלב המסוכן בהתנהגותם. בין אלו הסובלים מתסמונת זו נצפו עד כה חולים יהודים ונוצרים שהמפגש המיוחל עם המקומות המקודשים להם, כגון מקומות היסטוריים בהם שהה לפי הברית החדשה ישו, מעורר את ההחרפה ההתנהגותית ואת התיאטרליות המאפיינת את התופעה.

חקר התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורים ראשונים של התסמונת ניתן למצוא כבר בספרות עולי הרגל מימי הביניים, כך למשל מופיע תיאור של התסמונת באוטוביוגרפיה של מרג'רי קמפ (Margery Kempe) - צליינית אנגליה מהמאה ה-14 אשר כתביה נחשבים לאוטוביוגרפיה הראשונה בשפה האנגלית. היא מתארת כיצד הופיעו אצלה תחושות של שליחות משיחית בעת שהחלימה במולדתה מפסיכוזה שלאחר לידה, וכיצד מחשבות אלו הבשילו להתנהגות מוזרה ותיאטרלית בהגיעה בתום מסע רצוף תלאות למקומות הקדושים בירושלים. גם בספרות עולי הרגל והתיירים במאה ה-19 ניתן למצוא תיאורים רבים של הלוקים בתסמונת. אחדים מהכותבים, דוגמת התיירת א. גודריץ' פריר (A. Goodrich freer) הקדישו לכך פרקים שלמים (דוגמת ספרה מ-1904).

הפסיכיאטר הראשון אשר הביא תיאורים קליניים של התופעה היה ד"ר היינץ הרמן, שהיה מנהל ביה"ח הפסיכיאטרי היהודי הראשון - "עזרת-נשים", בחיבור מדעי שפרסם בשנת 1937. בשנות השבעים פרסם פרופ' ליאון פרס שעבד במוסד זה סידרה של מאמרים על "משיחים מאושפזים". החל משנת 1979 ועד תחילת שנות האלפיים מרבית התיירים שהזדקקו לאשפוז הופנו לבית החולים כפר שאול, שם נערכו מספר מחקרים בנושא, ובכלל זה גם בעניין ה"תסמונת". כיום תיירים הזקוקים לאשפוז מתקבלים בכל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בעיר. אולם, מקרים רבים כלל אינם מגיעים לאשפוז וניתן לזהותם עקב התנהגותם החריגה והדרמטית באזורי המקומות הקדושים ובבתי המלון במזרח ירושלים. אחדים מהם אף נוהגים להתראיין לרשתות טלוויזיה זרות כדי "להפיץ את דבר שליחותם".

אחד האירועים הידועים של סינדרום ירושלים במאה העשרים היה מקרהו של מייקל רוהאן, תייר אוסטרלי נוצרי אשר ניסה בשנת 1969 להצית את המסגדים בהר הבית. לדבריו מטרתו הייתה לשרוף את המסגדים משום שהדבר יאפשר ליהודים לבנות את בית המקדש, דבר שיביא גאולה לעולם. מעשהו עורר זעם ומהומות בכל רחבי העולם המוסלמי וגם מיקד את תשומת הלב של הפסיכיאטרים בתסמונת ירושלים.

ממצאים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקרים המודרניים מצביעים על כך שמרבית הלוקים בתסמונת הם בעלי רקע מוכח של הפרעות נפשיות משמעותיות עוד טרם הגיעם לירושלים. לרוב הם צעירים ממדינה מערבית, בעלי רקע דתי, חיים לבדם וביקרו בעיר לבדם. מרבית הלוקים בתסמונת אף היו בטיפולים נפשיים לפני שלקו בתסמונת. קיימים נתונים סותרים על מספר הלוקים בתסמונת שמאושפזים מדי שנה במרכז לבריאות הנפש ירושלים, והמספרים נעים בין 3-4 אנשים לבין 50 איש בשנה‏‏‏[1]‏‏[2]. אלה הנזקקים לאשפוז מתאוששים בדרך כלל תוך זמן קצר ובסיוע טיפול תרופתי הולם. במידה שניתן לקיים עימם שיחות טיפוליות, מנסים להגיע איתם להבנה אודות השתלשלות האירועים שהוליכו לאשפוז. לרוב מומלץ להם לשוב למולדתם ולהמשיך טיפול בסביבתם הטבעית ובשפת אמם.

תסמונות דומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתסמונות אחרות הקרויות על שם מקומות גאוגרפיים ופורצות במהלך ביקור בהם, יש דמיון מוגבל לתסמונת ירושלים:

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "ירושלים של קדושה ושיגעון, צליינים משיחים והוזים". הוצאת אריה ניר, 2013
  • אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "תסמונת ירושלים", אריאל חוב' 102 - 103, אוגוסט 1994
  • אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "משתגעים על ירושלים", ארץ וטבע, גיליון 70, נובמבר - דצמבר 2000
  • משה קליאן ואליעזר ויצטום, "חוזות והוזות", ארץ וטבע, גיליון 77, ינואר - פברואר 2002
  • Witztum E., Kalian M., The "Jerusalem Syndrome" - Fantasy and Reality. Israel Journal of Psychiatry, Vol. 36,4, 1999
  • Kalian M., Witztum E., Facing a Holy Space: Psychiatric hospitalization of tourists in Jerusalem. In: Kedar ZB, Werblowsky RJ Eds.: Sacred Space: Shrine, City, Land. MacMillan and The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1998
  • Kalian M., Witztum E., Jerusalem Syndrome as reflected in the pilgrimage and biographies of four extraordinary women from the 14th century to the end of the 2nd Millenium. Mental Health, Religion and Culture, Vol.5, 2002
  • Witztum E., Kalian M.,The Quest for redemption: Reality and Fantasy in the Mission to Jerusalem. In: Hare PA and Kressel GM Eds.: Israel as Center Stage. Bergin and Garvy, 2001
  • (1991) ,Bar-El,Witztum,Kalian,Brom Comprehensive Psychiatry 32:234-244
  • Bar-El, Kalian, Eisenberg & Shneider, Medicine and Law 1991,10(5
  • Bar-el Y, Durst R, Katz G, Zislin J, Strauss Z, Knobler HY. (2000) Jerusalem syndrome. British Journal of Psychiatry, 176, 86-90.
  • Kalian M, Witztum E. (2000) Comments on Jerusalem syndrome. British Journal of Psychiatry, 176, 492.
  • Kalian M, Witztum E: (2000)Jerusalem Syndrome or paranoid schizophrenia? Psychiatric Services.
  • Kalian M. Catinari S. Heresco-Levi U. Witztum E."Spiritual Starvation in a holy space – a form of Jerusalem Syndrome," Mental Health, Religion & Culture 11(2): 161-172, 2008.
  • Van der Haven A., "The Holy Fool Still Speaks. The Jerusalem Syndrome as a Religious Subculture". In: Mayer T, Mourad SA Eds.: Jerusalem. Idea and Reality. Routledge, 2008, 103-122.
  • Witztum E., Kalian M., "Overwhelmed by spirituality in Jerusalem" in '"Emotion in Motion"

Tourism, Affect and Transformation Edited by David Picard and Mike Robinson. Ashgate, UK. 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M. Kalian and E. Witztum ,‏‏Comments on Jerusalem syndrome, The British Journal of Psychiatry (2000) 176: 492
  2. ^ ‏Christelle Evans and Jonathan Behar, ‏Jerusalem syndrome, studentBMJ 2006;14:45-88
  3. ^ La sindrome di Stendhal, Graziella Magherini, 1989