סינקלר לואיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סינקלר לואיס

סינקלֵר לואיסאנגלית: Sinclair Lewis;‏ 7 בפברואר 188510 בינואר 1951, רומא) היה עיתונאי, סופר ומחזאי אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1930.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינקלר לואיס נולד בסוק סנטר (Sauk Centre) שבמינסוטה, בנם של אדווין ואמה לואיס. אביו היה רופא העיירה ואמו הייתה בתו של רופא. בשנת 1891 נפטרה אמו, ושנה לאחר מכן נישא אביו מחדש. סינקלר לואיס למד משנת 1903 באוניברסיטת ייל (ספרות למד אצל פרופ' צ'ונסי ברוסטר טִינְקֶר), ובמהלך שני קייצים היה עורך של מגזין ספרותי. בשנת 1906 הצטרף לקומונה שהקים אפטון סינקלר ועבד בה כשרת. בין יתר עיסוקיו קרא כתבי יד של סופרים, כדי לתת חוות דעת למוציאים לאור. הוא סיים את לימודיו בשנת 1908. לואיס נדד הרבה על פני 26 ממדינות ארצות הברית והיה גם במקסיקו ובאירופה. מסופר שבאחת משיחותיו עם פרופסור טינקר, אמר לו שהוא רוצה להקדיש את חייו לכתיבת ספרים. "תגווע ברעב", אמר לו הפרופסור הנכבד. "לא אכפת לי", השיב הצעיר, "אם כך", אמר הפרופסור, "אין ספק שתצליח", והוא הצליח, אבל עד שהצליח ועד שהגיע לזכייה בפרס נובל לספרות, חי בעוני קשה. בשנת 1906, כשג'ק לונדון הרצה באוניברסיטת ייל, בא אליו לואיס וראיין אותו עבור שכר סופרים, והם התיידדו. כעבור כמה שנים, במצוקתו הכספית, פנה לואיס ללונדון והציע לו לקנות ממנו "נושאים לכתיבה". ג'ק לונדון קנה ממנו כמה נושאים לפי $7.50 ליחידה והשתמש בהם לכתיבת כמה סיפורים מוצלחים. לאחר פרסום כמה מהרומנים שלו הפך לסופר מצליח ביותר וזכה לפרסים רבים. חייו הפרטיים לא היו מאושרים: הוא נישא והתגרש מספר פעמים ובנו היחיד נהרג במלחמת העולם. לואיס התמכר לטיפה המרה ונפטר בהיותו ברומא כתוצאה מנזקי האלכוהוליזם שלו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1914, כשפוטר מעבודתו באחד העיתונים (בגלל "חוסר כישרון") החליט לשבת ולכתוב את הרומן הראשון, "מיסטר וורן שלנו", בו כתב על נדודיו.

בשנת 1930 הוענק לו פרס נובל לספרות על "אמנותו הגדולה והחיה בציור חיים, על כישרונו ביצירת טיפוסים בעלי חריפות והומור".

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫אן ויקרס / תרגם מאנגלית: יצחק שנברג (=שנהר), תל אביב: א"י שטיבל, 1933.
  • ארוסמית / עברית: ש' זנדבנק), מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר (סדרת "ספרית פועלים: לכל"), 1956. (מהדורה נוספת: תל אביב: דקל בשיתוף עם מיילקס, תשכ"ט-1968.)
  • בביט: רומן / תרגום: י' פישמן,‫ ברלין – תל אביב: א"י שטיבל, תר"ץ.
  • דם מלכות, מאנגלית: בלהה מיכאלי, ירושלים: מסדה, 1950.
  • התאומים, תרגם: ש' שריה, ירושלים: עופר, [תש"ו].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]