סינת'פופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סינת'פופ
מקורות סגנוניים: פוסט פאנק, מוזיקה אלקטרונית אמנותית, ניו וויב
מקורות תרבותיים: תחילת שנות ה-80 בממלכה המאוחדת
כלים: סינתיסייזר, מכונת תופים, מקלדת אלקטרונית, סמפלר, תופים, גיטרה
פופולריות מיינסטרים: רחבה ברחבי העולם לכל אורך שנות ה-80
נגזרות: אלקטרו קלאש, אינדסטריאל, דארקוויב, EBM
תת-סוגות
סינת' פאנק, אלקטרו קלאש, אלקטרו פופ
סוגות היתוך
פיוצ'ר פופ

הסִינְתְ'פּוֹפּ (מוכר גם כאֵלקטרופופ; מאנגלית: Electropop ,Synthpop) הוא זרם מוזיקלי אשר פרח בסוף שנות השבעים והפך דומיננטי במהלך שנות השמונים של המאה ה-20.

סינת'פופ הוא פופ של סינתיסייזרים כפי שעולה משמו, אך זו הגדרה שיטחית שאינה ממצה. סינת'פופ במובנים רבים, פרץ את הדרך למוזיקה אלקטרונית שבאה לאחר מכן.

בין חלוצי הז'אנר ניתן למנות את דוראן דוראן (Duran Duran), הליגה האנושית (The Human League), גארי נומן (Gary Numan) ודפש מוד (Depeche Mode).

מדובר ביוצרים שבחרו לנסות ליצור מוזיקה מצלילים סינתטיים לחלוטין ולא לצרף כלים נוספים מעבר לסינתיסייזרים שלהם, לפחות בתחילת דרכם.

מאחר ומכשירים אלו לא היו מפותחים אז כשם שהם היום, נשמעו הצלילים צורמים ומוזרים, ולא היה שינוי משמעותי בגוון הצליל בין שיר לשיר מאחר שלסינתיסייזרים לא היה מבחר צלילים עשיר. עם השנים עברו האמנים למכשירים משוכללים יותר ולסימפול צלילים (הקלטת דגימות והכנסתם לקטע מוזיקלי כמקצב, כמוזיקה תווית של ממש ואף כקטע בפני עצמו). הצליל הפך חם יותר, והסינת'פופ נכנס לתקופתו הפחות פופית והיותר דרמטית ואף גותית במקרים מסוימים.

בתקופה הזו הצליח לברוח הסינת'פופ מעט הצידה מתדמית הפופ הנערית שהוצמדה לו ונכנס לנישות יותר "איכותיות" של מוזיקה מיוחדת וטקסטים עמוקים יותר.

לאט לאט לקחו על עצמם אמנים רבים בשנות השמונים את הסינת'פופ כז'אנר מוביל ויצרו מה שנחשב ליצירות מופת במוזיקה של שנות השמונים.

ביניהם, מעבר לאמנים שהוזכרו כבר, אן קלארק (Anne Clark), תומאס דולבי (Thomas Dolby), ניו אורדר (New Order), יוריתמיקס (Eurithmics), אולטראווקס (Ultravox), סופט סל (Soft Cell), אלפאוויל (Alphaville) ורבים אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]