סיעת יעוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעוד
אפיון ימין-מרכז
כנסות שלוש עשרה
ממשלות 25, 26
מנהיגים גונן שגב
שיא כוחה 3 מנדטים (כסיעה פורשת)
נוצרה מתוך צומת
התמזגה לתוך לא התמזגה

סיעת יעוד הייתה קבוצה של שלושה חברי כנסת שבמהלך פברואר 1994 התפצלה מצומת. חברי הכנסת בקבוצה היו: גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ. הפיצול אירע על רקע סכסוך עם מנהיג "צומת" רפאל איתן.

בינואר 1995 הצטרפה הסיעה לממשלה בראשות יצחק רבין. לאור העובדה שהרוב ממנו נהנתה הקואליציה באותו זמן היה זעום, קבלה "יעוד" גמול נאה תמורת תמיכתה: גונן שגב מונה לשר האנרגיה והתשתית ואלכס גולדפרב מונה לסגן שר הבינוי והשיכון.

נאמנותם לקואליציה עמדה במבחן קשה לקראת ההצבעה על הסכם אוסלו ב' שהתקיימה בכנסת ב-5 באוקטובר 1995. ביקורת שהושמעה הייתה כי השלושה, שנבחרו בקולות אנשי ימין, אינם צריכים להיות אלו שקולותיהם יאפשרו את אשרור ההסכמים על ידי הכנסת. לבסוף התנגדה סלמוביץ להסכם, ואילו שגב וגולדפרב תמכו בו, ובכך ניתן לומר ש"איזנו" את שני חברי הכנסת, עמנואל זיסמן ואביגדור קהלני, אשר עזבו את מפלגת העבודה והצביעו נגד ההסכם. ההסכם אושר ברוב של 61 מול 59 חברי כנסת. בשל תמיכתם של חברי סיעת יעוד נטען על ידי הימין כי "ההסכם עבר על חודו של מיצובישי", רכב השרד שקיבלו השרים וסגני השרים[1].

בנובמבר 1995 פרשו גולדפרב וסלמוביץ מסיעת יעוד והקימו סיעה חדשה - עתיד. גולדפרב ושגב המשיכו לכהן בממשלה גם תחת שמעון פרס עד הבחירות לכנסת הארבע עשרה שהתקיימו ב-1996, ועליית בנימין נתניהו לשלטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]