סיפוח
ערך זה עוסק במושג המדיני. אם התכוונתם לתגובה הכימית, ראו תגובת סיפוח.
סיפוח מדיני הוא צירוף מבחינה חוקית-פורמלית של שטח מסוים לישות פוליטית אחרת לשם יצירת ריבונות על השטח החדש.
בדרך כלל, מסופחים שטחים קטנים או חלשים יותר לישויות חזקות יותר. המינוח "סיפוח" יכול להצביע על צירוף בכפייה, על מדיניות התפשטות והשתלטות, ועל מדיניות חד צדדית של הצד המספח, החזק יותר. לפיכך, מעדיפים במקרים אחרים לתאר מצב של צירוף שטחים במונחים בעלי נופך חיובי יותר, כמו איחוד פוליטי או איחוד מחדש.
סיפוח שונה ממסירת שטחים או מיזוג פוליטי. בניגוד למקרה של מסירת שטחים, שבו טריטוריה ניתנת או נמכרת לישות פוליטית אחרת באמצעות הסכם; או במקרה של מיזוג, שבו נשאלים שני הצדדים לדעתם על המיזוג, סיפוח הוא צעד חד צדדי שבו מדינה משתלטת על שטח.
בדרך כלל מתרחש סיפוח לאחר הפעלת אמצעי אלימות צבאיים, או לפחות לאחר איום כי ייעשה שימוש באמצעים אלה. מעבר לכיבוש, בסיפוח השטח משתייך למדינה הכובשת דה יורה ולא רק דה פקטו.
המשפט הבינלאומי הפומבי נתן באופן מסורתי זכויות מסוימות לכוח מנצח בעימות, כולל כיבוש או סיפוח. במהלך מלחמת העולם השנייה, סיפוח היה אמצעי דרכו איבדו אוכלוסיות שלמות את ההגנות שלהן כאוכלוסיות בשטח כבוש על פי החוק הבינלאומי. לאחר המלחמה, הונהגו שינויים לחוק באמצעות אמנת ז'נבה הרביעית, שמקשים על מדינות כובשות לעקוף את החוק הבינלאומי באמצעות סיפוח, לכן כיום סיפוח של חבל ארץ אפשרי רק כאשר המדינה לה היה שייך חבל הארץ חדלה מלהתקיים.
דוגמאות: סיפוח אלג'יריה על ידי צרפת
סיפוח בישראל ועל ידי ממשלות ישראל [עריכה]
ב-1949 סיפחה ממשלת ישראל, לאור הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, את יישובי ואדי ערה לשטחה. סיפוח זה מוכר על ידי הרשויות הבינלאומיות.
לאחר 1967 עלתה סוגיית סיפוח השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. למרות חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, רוב המדינות והארגונים הבינלאומיים אינם מכירים דה יורה בירושלים כבירת ישראל, ולא מקבלים את סיפוח מזרח ירושלים.
קיימות בישראל מפלגות הדורשות לספח גם חלקים אחרים מן השטחים המוחזקים, באופן מלא או חלקי. מפלגת האיחוד הלאומי למשל, קוראת לסיפוח היישובים היהודיים ביש"ע והחלה מלאה של החוק והריבונות הישראלית עליהם.
