סיפורה של אודרי רוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיפורה של אודרי רוז
Audrey-rose-video-poster.jpg
בימוי: רוברט וייז
הפקה: פרנק דה פליטה
תסריט: פרנק דה פליטה
עריכה: קרל קרס
שחקנים ראשיים: אנתוני הופקינס
מרשה מייסון
ג'ון בק
סוזן סוויפט
מוזיקה: דני אלפמן
צילום: ויקטור ג'יי קמפר
חברת הפצה: יונייטד ארטיסטס
הקרנת בכורה: 6 באפריל 1977
משך הקרנה: 113 דק'
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 87 מיליון דולר

סיפורה של אודרי רוז(אנגלית: Audrey Rose), מלודרמת אימה אמריקאית משנת 1977, בבימויו של רוברט וייז, ובכיכובם של אנתוני הופקינס ומרשה מייסון, המבוססת על רומן באותו השם מאת התסריטאי והסופר פרנק דה פליטה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייבי טמפלטון (סוזן סוויפט) היא נערה נוירוטית בשנות העשרה לחייה, שהוריה הם ביל וג'סיקה טמפלטון (ג'ון בק ומרשה מייסון). הזוג זוכה להטרדות מצד תמהוני בשם אליוט הובר (אנתוני הופקינס) שנפגש איתם לאחר מכן באקראי ומספר להם כי לדעתו בתם היא גלגול ישיר של נשמת בתו המתה. הוא מספר לזוג המבוהל על שתי פגישות עם מדיומים ומביא הוכחות חותכות, לכאורה, על הקשר בין שתי הנשמות. הבעל, ביל, רואה בהובר מטורף ומבקש את חברו העורך דין למצוא דרכים חוקיות להרחיק את הובר מבתו. עורך הדין מציע שטמפלטון יזמין את הובר לביתו בזמן שהוא יצותת לו. טמפלטון עושה כן. אולם, בזמן הפגישה, אייבי חווה התקף זעם, ורק אליוט הובר – באמירה חוזרת של השם "אודרי רוז" – מצליח להרגיעו. לאחר מכן, הוא ממשיך לשתף את משפחת טמפלטון באמונתו בגלגול נשמות ובהינדואיזם, לאחר שחווה, לדבריו, חוויה רוחנית עזה. עורך הדין של ביל יוצא מבוהל מהבית, ואשתו מתחילה לפחד יותר ויותר, ועולים בה חששות כי יש צדק בדבריו של הובר.

ג'סיקה ממשיכה לאבד את שפיותה, ואילו בתה זוכה ללעג מצד חברותיה ומנסה להתאבד. הובר חוטף את אייבי, ונקלע לבית משפט. בפקודת השופט, מהפנט מזמן את אייבי לצורך היפנוזה, במהלכה היא משחזרת בדיוק, בעיני הובר, את תהליך התאונה. הובר נקלע לסערת רגשות ופורץ בבכי. אייבי מתה במהלך ההיפנוזה. אמה משתכנעת סופית שיש קשר בין שתי הנשמות, בעוד בעלה ביל לוקה בדיכאון. היא כותבת מכתב נרגש להובר. הסרט מסתיים בציטוט של הבהגאוואד גיטה (תרגום מילולי ומקוצר, המעביר את המסר המקורי): "אין קץ לנשמה אף פעם. לנשמה אין לידה ולא מוות. היא קדומה, קיימת ונצחית."

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורות לא שיבחו את הסרט. לדוגמה, ביקורתו של וינסנט קנבי גרסה כי:

הסרט הוא חזרה מעייפת על העניין הפסיכי של גלגול הנשמות, שנטחן ונלעס די בסרטים ירודים כגון 'מגרש השדים'.

– וינסנט קנבי, ניו יורק טיימס