סיפורו של הטוחן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיפורו של הטוחןאנגלית: The Miller's Prologue and Tale) הוא השני בסיפורי קנטרברי שחיבר הסופר האנגלי בן המאה ה-14, ג'פרי צ'וסר. הסיפור מובא מפיו של טוחן מבושם על מנת "להפטר" מסיפורו של האביר. זהו 'פבליאו' (Fabliau - סיפור קצר, מדברח ומחורז) גס, המוני וסאטירי העומד בניגוד מוחלט לקורות אהבה הנאצלת הנשקפת מסיפורו של האביר.

הפרולוג של הטוחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרולוג של הסיפור נכתב בצורת דו-שיח הנערך בין הארי ביילי (בעלי פונדק הטאבארד בו מתאחרת החבורה) לטוחן, העונה לשם רובין. בעוד שהפונקאי מבקש תחילה לשמוע עוד מעללי גבורה נשגבים בעקבות סיפורו של האביר, הוא ניאות לבסוף להתיר לטוחן (ולו כדי לסכור את פיו) לגולל את סיפורו.

הטוחן מתואר כשתוי וצעקני, וקולו מזכיר את זה של פונטיוס פילטוס במחזות מסתורין (שורה 16). האפסנאי מפציר בטוחן לבל ישים לצחוק את מקצועו; אך האחרון משיב כי אין בכוונתו להעליב נגרים ככלל, או לתארם כבעלים נבגדים, וממשיך בסיפורו. כך, הסיפור הבא אחריו הוא זה של האפסנאי, המנסה לאזן את סיפורו של הטוחן בטווית-עלילה ובה כמה נערים העושים צחוק מטוחן חמדן ונכלולי.

סיפורו של הטוחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סיפורו של הטוחן" עוסק בצעיר העונה לשם ניקולס, המנסה לשדל את אשתו הצעירה (אליסון) של הזקן הקנאי - בעל-הבית בו הוא מתגורר, להעביר עמו את הלילה. לבסוף, מאמציו נושאים פרי והצמד מתכנן כיצד לתנות אהבים על ידי הולכת ג'ון, בעל-הבית, שולל, באמצעות מזימה מורכבת שבמסגרתה משכנעו ניקולס כי הוא גילה, בזכות הכרתו את תורת האצטגנינות, כי שטפון בממדים תנ"כיים עומד להחריב את המקום. ביטחונם תלוי, כך מתריע בפניו ניקולס, בהעברת לילותיהם בגיגיות אישיות שתתלנה מהתקרה, ובעת שהשטפון בוא יבוא, יהא צורך לנתקן מהחבלים. הוא מוסיף ומזהיר את בעל-הבית כי אם הלה יגלה את דבר השטפון הממשמש ובא לחבריו, כי-אז הם יחשיבוהו למטורף (בעוד שלמעשה מטרת הדברים אינה אלא להבטיח כי איש לא יכניס טיפת שכל בקודקודו של בעל-הבית). מהתלה מבדחת זו פותחת בפני אליסון וניקולס את חלון-ההזדמנויות לו ציפו בדריכות, ולאחר שקיעת-החמה, משבעל-הבית נרדם בגיגיתו, חומקים השניים אל מחוץ לגיגיותיהם ומבצעים את זממם זה בזו.

בעת שניקולס ואליסון שוכבים זו בצד זה, לבלר הקהילה הגנדרן והאיסטניסי, אבשלום (אבסולון), הנמשך לאליסון ומעריך שבעלה אינו שוהה בביתו באותה העת, מופיע וכורע ברך תחת פתח השפכים של חדר השינה ("shot-wyndowe") ומבקש את אליסון כי תנשקהו. באפלה, היא מגישה בפניו את ישבנה והוא "kiste hir naked ers ful savorly", בחודלו רק כאשר חש בשערות. הוא תופש כי נפל קורבן למתיחה אכזרית ונוטש את המקום בזעם רב. הוא שואל מחתה לוהטת מנפח משכים קום ובשובו לבית אליסון, הוא מבקשה בשנית לנשקו, בכוונתו לגרום לה כוויה. אך בפעם הזו, ניקולס, שבדיוק קם מהמיטה על מנת להטיל את מימיו ומחליט להצטרף אף הוא לחינגה, תוחב את ישבנו לאשנב ומשחרר נפיחה רמה היישר לפניו של אבשלום. המחזר הנזעם משלח את המחתה היישר "amidde the ers" וגורם לניקולס לכוויה קשה. בייסוריו, זועק ניקולס למים על מנת לצנן את הכוויה, וזעקותיו אלו מעירות את בעל-הבית ג'ון הסובר כי הנה הגיע השטפון. הוא נתפש לפאניקה, חותך את החבל המחזיק את הגיגית באוויר, נשמט לרצפה ושובר את זרועו. כתוצאה מהבוקה והמבולקה, נעורה כל העיירה משנתה ומתגודדת במקום, וכך, מוטל בגיגית, נמצא ג'ון. הוא מנסה להסביר את מעשיו, ועד מהרה, כפי שניקולס חזה מראש, הוא נתפש כמטורף (וגם כבעל מקורנן).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


סיפורי קנטרברי מאת ג'פרי צ'וסר

הפרולוג הכלליסיפורו של האבירסיפורו של הטוחןסיפורו של האפסנאיסיפורו של הטבחסיפורו של הפרקליטסיפורה של האשה מבאת'סיפורו של הנזיר-הקבצןסיפורו של שליח בית הדיןסיפורו של פרח הכהונהסיפורו של הסוחרסיפורו של הפרשסיפורו של בעל האדמותסיפורו של הרופאסיפורו של המחלןסיפורו של הספןסיפורה של אם המנזרהשירה על סר טופזהסיפור על מליבאוססיפורו של הנזירסיפורו של כומר הנזירהסיפורה של הנזירה השנייהסיפורו של משרת הכומרסיפורו של הקנייןסיפורו של הכהןדברי החרטה של צ'וסר