סיפור אהבה ארץ ישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
An Israeli Love Story - Banner - Hebrew.jpg

סיפור אהבה ארץ ישראלי הוא מחזה ישראלי לשחקנית יחידה מאת פנינה גרי, שמספר את סיפור חייה האמיתי בין השנים 1948-1942.

על הבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת-היחיד "סיפור אהבה ארץ ישראלי", שהועלתה בשנת 2008 ב"תיאטרון גבעתיים" בשיתוף עם "חני, העמותה לקידום תיאטרון מובחר", בבימוי פנינה גרי ובמשחקה של עדי בילסקי.

ההצגה הייתה מועמדת בקטגורית "מחזאי/ת השנה" (פנינה גרי) לפרס "קיפוד הזהב" 2009 ליוצרי הפרינג' (תיאטרון שוליים) בישראל בשנת 2008‏[1][2] וזכתה בפרס זה בקטגורית "שחקנית השנה" (עדי בילסקי)‏[3].

ב-28 במרץ 2011, נערכה הצגה חגיגית בצוותא לציון 250 הצגות. בין קהל המוזמנים היו שרת התרבות לימור לבנת וזוכה פרס ספיר לשנת 2010, הסופר יורם קניוק.‏[4] ב-20 בינואר 2012, נערכה הצגה מיוחדת בפני שופטי בית המשפט העליון ובהם הנשיאה היוצאת, דורית ביניש.

ב-2012 זכה המחזה ב"פרס ליצירה בתחום הציונות", השנה הראשונה בה הוא מחולק. מנימוקי השופטים (ליא קניג, מולי שפירא ונורית רביב):‏[5][6]

"המונודרמה של פנינה גרי כתובה להפליא ולמרות הכאב העצור שומרת על איפוק מעורר כבוד ולכן התוצאה כל כך אמיתית ומרגשת."

המחזה תורגם לאנגלית (תחת השם "An Israeli Love Story") וההצגה הופיעה בפסטיבל האמנויות היהודי בלידס[7], אנגליה (יוני 2009), והוצגה ב-"New End Theatre" של לונדון ברציפות בין ה-18 במאי עד ה-6 ביוני 2010. הצגות נוספות נערכו בספטמבר 2011, באוטווה[8][9][10], מונטריאול[11], טורונטו[12] ווושינגטון[13][14], ושוב בטורונטו‏[15] (פברואר 2014).

עד כה היו מעל 460 הצגות בעברית ובאנגלית, המחזה מוצג באופן קבוע בתיאטרון הקאמרי.‏[16]

המחזה תורגם מאנגלית לצרפתית (על ידי קרינה רוזנפלד) וב-13 באפריל 2013 הוצג לראשונה בפריז (תחת השם "Une histoire d'amour israélienne") על ידי השחקנית הצרפתייה אסטל גרינשפן (Estelle Grynszpan), בבימויה של פנינה גרי.‏[17] הוצג שוב באפריל 2014.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדי בילסקי בתפקיד "מרגלית", קוראת מכתב מאמו של עמי.

קיץ 1942, מרגלית, נערה בת 15, יחד עם שתי חברותיה ממושב נהלל בדרכן לסמינר הנוער העובד והלומד בירושלים. באוטובוס היא פוגשת לראשונה את עמי, תלמיד בביה"ס החקלאי "כדורי". עמי יורד מהאוטובוס, אבל נשאר במחשבותיה של מרגלית.

כעבור 6 חודשים, פוגשת מרגלית את עמי, הפעם במושב שלה, נהלל. עמי כבר בפלמ"ח. הג'יפ שלו התקלקל והיא מזמינה אותו להתארח בלילה בביתה. אמה של מרגלית מזמינה אותו לארוחת ערב ומסדרת מיטה בצריף הישן שלהם. למחרת בבוקר עמי עוזב, לאכזבתה של מרגלית, בלי להשאיר עקבות.

שנה חולפת, ומרגלית נשלחת על ידי ועדת התרבות של המושב, לסמינר למדריכי הנוער העובד בקיבוץ יגור. ליד חדר האוכל של הקיבוץ, היא רואה את עמי עם בחורה. עמי מבחין בה וניגש לשוחח. הוא מספר לה שהוצב שם על ידי הפלמ"ח ומציג את חברתו, בת הקיבוץ. מרגלית שוב מרגישה חסרת מזל.

ב-1945 מלחמת העולם השנייה מסתימת ברגשות מעורבים. יחד עם שמחת הניצחון, באה גם ההכרה באסון שהתחולל. קרובי משפחת צפוני בפריז נלקחו לאושויץ ומהמשפחה הגדולה ברוסיה לא נותר סימן חיים. חוקי הספר הלבן הפכו את העולים ניצולי השואה לבלתי לגאליים. הזרם המוגבר של העלייה הצריך בתי ספר וגנים נוספים. וכך, בגיל 18 יוצאת מרגלית לסמינר למורים וגננות בתל אביב. היא מתגוררת בצריף עם עוד שתי שותפות לחדר ועובדת כמנקה ומטפלת בילדים.

יום אחד, באוטובוס בדרכה לסמינר, מרגלית שוב פוגשת את עמי. הוא מספר לה שכבר נפרד מחברתו מיגור והספיק להיות שותף להקמת קיבוץ חדש, "בית קשת", בגליל התחתון. מרגלית מנצלת את ההזדמנות ומזמינה אותו להופעה של הזמרת יפה גוסטין (יפה ירקוני) במועדון בגבעתיים. כשהיא יורדת מהאוטובוס, לאחר שעמי אמר לה שהוא עסוק ולא יוכל לבוא, חברו לקיבוץ ולנסיעה, מוטקה, מנסה את מזלו עם מרגלית ומזמין אותה לסרט. כשהיא דוחה את ההצעה, הוא מספר לה שעמי תפוס. יש לו חברה, עולה חדשה מהונגריה.

עדי בילסקי בתפקיד "מרגלית", לובשת את שמלת החתונה.

מרגלית שופכת את לבה בפני חברתה לחדר, שמספרת בשמחה שיש לה בן-דוד בבית קשת. היא רוקמת מזימה לנסוע לבקר אותו בחופשת הפסח, כשמרגלית "מתלוה" אליה. בבית-קשת, מרגלית שמחה לשמוע מבן הדוד של מיכל, שיש בשבילן מיטות פנויות בחדרו ושותפו לחדר הוא בחור בשם עמי בן-אברהם.

בקיבוץ, האורחים לוקחים חלק בעבודות המשק ומרגלית נשלחת לעבוד במטבח. בדרכה למקלחת היא פוגשת את עמי. היא מחליטה לעשות ניסיון אחרון ומבקשת ממנו להסיע אותה על האופנוע למסיבה בנהלל לכבוד פסח. עמי מסכים. לאחר המסיבה, הוא מבשר לה שכבר נפרד מחברתו, העולה מהונגריה ומנשק אותה בפעם הראשונה.

בבית קשת, על הגבעה תחת עץ החרוב, עמי מראה למרגלית את הנוף הסובב אותם: הר תבור, הרי הגלעד והר חרמון. הוא מצביע על בתי השבט הבדואי של האזור ומספר לה שהשייח' שלהם הוא חברו של אביו ויש בינם יחסים טובים. השייח' קורא לעמי "אחי". תחת העץ מציע עמי למרגלית להתחתן. תאריך החתונה נקבע לחג פורים.

בינתיים, החלטת החלוקה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 נותנת את האות לתחילת מלחמת אזרחים בין היהודים והערבים בארץ ישראל, כשערביי הארץ תוקפים בבוקר שאחרי חגיגות השמחה של היהודים. הדרכים נתונות לשליטה ערבית והיהודים עוברים לנסיעה ברכבים משוריינים תחת ההתקפות הערביות.

שנת 1948. מרגלית מתקשה להתאים את עצמה לחיי השיתוף בקיבוץ, אבל עמי מבהיר שהקיבוץ משקף את כל מה שמאמין בו ומודיע שלעולם לא יעזוב אותו. למרות זאת, מבקש מהקיבוץ ומקבל "חדר-משפחה", ללא שותפים.

תוך שההכנות לטקס החתונה בנהלל בעיצומן, בבית קשת, חבר בא ומודיע לעמי שפרות הערבים רועות בשדות הקיבוץ, על הגבעה ליד עץ החרוב. עמי אוסף כמה חברים ויוצא לגרש את הפרות הרועות בשטח הקיבוץ. בנהלל, כשמרגלית יוצאת לעבודתה בגן הילדים, נודע לה שמאות ערבים תוקפים את קיבוץ בית קשת. לאחר נסיעה ברכב משורין, בדרכים החסומות ובגשם השוטף, מרגלית מגיעה לבית קשת, שם היא מגלה שהפרות היו פתיון. הן נשלחו על ידי השייח', "חברו" של עמי, כדי למשוך את חברי הקיבוץ למארב מתוכנן. שבעה בחורים מבית קשת נהרגו בקרב‏[18]. זה אמור היה להיות יום החתונה של עמי ומרגלית.

מבזקי חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההצגה נשמעים "מבזקי חדשות", המספקים רקע היסטורי חשוב לעלילה:

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדי בילסקי בתפקיד "מרגלית", שרה שיר של יפה גוסטין (לימים: יפה ירקוני).
  1. מרגלית צפוני – בת דמותה של פנינה דרומי (שם הנעורים של פנינה גרי עצמה).
  2. עמי בן-אברהם – בן דמותו של עלי בן צבי.
  3. אמא של עמי – רחל‏[21].
  4. יוסף צפוני – אביה של מרגלית.
  5. ציפורה – אמה של מרגלית.
  6. קרסיק – שכנם הפסימי של משפחת צפוני בנהלל.
  7. פרוידנברג – חבר ועדת התרבות ה"יקה" של נהלל.
  8. מישקה – מחלק המכתבים של נהלל.
  9. חגי – תושב נהלל ותלמיד ב"כדורי".
  10. אפרים – המדריך "הגלותי" בסמינר למדריכי נוער ב"נוער העובד והלומד".
  11. מיכל – שותפתה לחדר של מרגלית בסמינר לגננות בת"א.
  12. מוטקה – חברו של עמי מבית קשת.
  13. בן-דודה של מיכל – שותפו לחדר של עמי בבית קשת.
  14. אפי – מזכיר הפנים של קיבוץ בית קשת. בן דמותו של ספי כספי.
  15. חברת קיבוץ שמתנגדת לקבלת מתנות חתונה בקיבוץ.
  16. חבר קיבוץ שבעד קבלת מתנות חתונה בקיבוץ.
  17. רבקה – מתנדבת לפקח על התור לשימוש במתנות החתונה.
  18. חיים גורי – חברו של עמי מ"כדורי".
  19. שושיק – שותפתו לחדר הקנאית של עמי בבית קשת.
  20. רות[22] – השכנה הטובה בנהלל.
  21. חבר קיבוץ שמביא את המיטה הזוגית לחדר של עמי ומרגלית.
  22. חבר שמספר לעמי על פרות הערבים הרועות בשדה של בית קשת.
  23. אמא של אפי[23]
  24. אבא של עמי[24]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדי בילסקי, "סיפור אהבה ארץ ישראלי"

קיבוץ בית קשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מירב יודלביץ', מי מועמד לקיפוד הזהב, באתר ynet‏, 3 במרץ 2009
  2. ^ פסטיבל לילות פרינג' וטקס קיפוד הזהב 2009, באתר "עכבר העיר"
  3. ^ הוענקו פרסי קיפוד הזהב בתיאטרון, באתר nrg‏, 29 במרץ 2009
  4. ^ הסיטי - גאווה אבהית, באתר nrg‏, 4 באפריל 2011
  5. ^ הזוכים בפרס ליצירה בתחום הציונות, באתר "הבמה", 30 באפריל 2012
  6. ^ הוכרזו הזוכים בפרס שרת התרבות והספורט ליצירה בתחום הציונות, באתר משרד התרבות והספורט, 3 במאי 2012
  7. ^ The Leeds Jewish International Performing Arts Festival 2009
  8. ^ ג'ניפר מקינטוש, An Israeli Love Story in Ottawa, באתר העיתון "Your Ottawa Region"
  9. ^ סבין גיבינס, An Israeli Love Story coming to Ottawa, באתר www.emcottawasouth.ca
  10. ^ פטריק לנגסטון, A bounty of plays this month, באתר העיתון "Ottawa Citizen"
  11. ^ Israeli play comes to Montreal, באתר העיתון "jewish Tribune"
  12. ^ גליה סרנר, "סיפור אהבה ארץ ישראלי" במופע יחיד וחד פעמי בטורונטו, 15.8.2011, ברשת החברתית "שלום טורונטו"
  13. ^ ליסה טרייגר, "An Israeli Love Story" - about love and Israel, באתר העיתון "Washington Jewish Week"
  14. ^ לורה קאטלר, About Love and Israel - An Israeli Love Story, , באתר האוניברסיטה האמריקנית
  15. ^ An Israeli Love Story, באתר Toronto Centre for the Arts
  16. ^ סיפור אהבה ארץ ישראלי, באתר תיאטרון הקאמרי
  17. ^ Une histoire d'amour israélienne, באתר תיאטרון "Théâtre Darius Milhaud"
  18. ^ קרב בית קשת.
  19. ^ כ"ט בנובמבר
  20. ^ "צבא ההצלה" של הליגה הערבית בפיקודו של קאוקג'י.
  21. ^ רחל ינאית בן צבי.
  22. ^ רות דיין, אשתו של משה דיין.
  23. ^ "על ההורים להתגאות בבניהם היודעים ללחום וליפול ככה" - מדברי אם בעת הקבורה של חללי בית-קשת, דבר, 21 במרץ 1948
  24. ^ יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל.