סירמיונה
| |||
 | |||
| מראה העיר | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 לומברדיה | ||
| נפה | ברשה | ||
| ראש העיר | אלכסנדרו מטינזולי | ||
| בירת הקומונה |
סירמיונה  | ||
| שטח | 26.25 קמ"ר | ||
| גובה | 68 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בקומונה | 8,248 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 220.22 נפש לקמ"ר (2013) | ||
| קואורדינטות | 45°29′33″N 10°36′30″E / 45.49250°N 10.60833°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.sirmionebs.it | |||
  | |||
סירמיונה (באיטלקית: Sirmione) היא עיר השוכנת לחופו הדרומי של אגם גארדה, נפת ברשה בצפון איטליה. חלקה ההיסטורי של העיר ממוקם על חצי אי צר באורך 1,250 מטרים וברוחב מקסימלי של 750 מטרים המוקף במימי האגם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העדויות המוקדמות ביותר לנוכחותם של מתיישבים באזור הם מלפני 7–8 אלפי שנים. שרידים של בתי כלונסאות אשר שימשו את מתיישבי האזור הם מן האלף השני והשלישי לפני הספירה. החל מן המאה הראשונה לפני הספירה הפך האזור הדרומי של אגם גארדה הכולל את סירמיונה לאתר נופש מועדף על משפחות עשירות מוורונה שהייתה אז העיר הרומית החשובה בצפון מזרח איטליה של ימינו. המשורר קאטולוס הילל את יופייה של העיר ואף החזיק בבית קייט באזור. פסלו מוצב ליד מזח במקום מרכזי בעיירה.
בשלהי העידן הרומי, המאה הרביעית והחמישית לספירה, הפכה העיר לנקודה מבוצרת לצורך הגנה על חופו הדרומי של האגם, וההתיישבות במקום המשיכה גם לאחר הכיבוש הלומברדי של צפון איטליה. בשנותיה האחרונות של ממלכת לומברדיה שימשה העיר כמרכז שיפוטי הכפופה ישירות למלך. אשתו של דסידריו (Desiderio), השליט האחרון של ממלכת לומברדיה יסדה בעיר מנזר וכנסייה.
סביב שנת 1000 לספירה הייתה סירמיונה במעמד של עיר חופשית. העיר נכבשה במאה ה-13 על ידי בני משפחת סקליארי (Scaligeri) שליטי וורונה, ומסטינו דלה סקאלה (Mastino della Scala), בנה בה ככל הנראה את הטירה שבקצה לשון היבשה. בתקופה זו שימשה העיר בין היתר כמקום מקלט למתנגדי הכנסייה בצפון איטליה.
בין השנים 1405 ועד 1797 היו העיר סירמיונה וסביבתה נתונים תחת שליטה של הרפובליקה של ונציה, ולאחר מכן עברה לשליטת האימפריה ההבסבורגית. בשנת 1860 עברה סירמיונה לשליטתה של ממלכת איטליה.
העיר והמבצר שימשו לצרכים צבאיים של שליטי האזור עד המאה ה-16, אך חיל המשמר נשאר מוצב בה עד למאה ה-19.
אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר ההיסטורי העיקרי בעיר מכונה "מערת קטולוס". הבניין הוא הדוגמה המרשימה ביותר לבית פרטי מן התקופה הרומית בצפון איטליה.
טירת סקליארי מן המאה ה-13 כוללת דוגמה נדירה של ביצורי נמל מימי הביניים.
כנסיית סן פייטרו מן התקופה הלומבארדית אשר חודשה במאה ה-14 כוללת ציורי קיר מן המאות ה-12 ועד ה-16 . מגדל הפעמון בסגנון הרומנסקי נבנה בשנת 1070.
כנסיית סנטה מריה מג'ורה אשר נבנתה בשנת 1400 מעוטרת בציורי קיר מן המאה ה-15 ופסל עץ של המדונה.
אתר ההתיישבות בלוגנה וקיה היא חלק מבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים המוכרים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום משמשת סירמיונה כאתר תיירות ונופש פופולרי במיוחד. העיר מציעה כמות גדולה ומגוון רחב של בתי מלון, חנויות, ואפשרויות בילוי. בין היתר העיר מפורסמת בהיצע גדול של מרחצאות חמים ועתירי מינרלים כגון גופרית, ברום ויוד שהיו מוכרים עוד מן התקופה הרומית.
התיירים הפוקדים את העיר הם כאלה המגיעים לשהות ממושכת באתרי מרחצאות המרפא, תיירים למספר ימים המשתמשים בה כנקודת מוצא וחזרה לטיולים יומיים בסביבת האגם, וגם תיירי יום המבקרים למספר שעות באתרים שבעיר העתיקה. אנשים אמידים מאיטליה וממדינות אחרות באירופה, מחזיקים בתי קייט בסירמיונה. בעיירה חנויות רבות וצבעונית לממכר גלידות.
כניסת כלי רכב לחלק העתיק של העיירה מותרת לתושבי העיר בלבד, לספקים מורשים, ובמקרים מיוחד של תיירים נכים. לתיירים הרבים הפוקדים את העיר הוקצה חניון מיוחד המרוחק כמה מאות מטרים מהחומות, לכלי רכב פרטיים ובנפרד לאוטובוסים.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
בית המשורר קאטולוס -
העיר הישנה -
סירמיונה
