סלאש

ערך זה עוסק בסול הדסון, מוזיקאי רוק אמריקאי. אם התכוונתם לסימן "/", ראו לוכסן.

סלאש
מידע כללי
תאריך לידה	23 ביולי 1965, המפסטד בריטניה
מקור	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות	1985—היום
סוגה	הארד רוק, הבי מטאל
חברת תקליטים	1986 Uzi Suicide 1987-1996 Geffen Records 1994-2004 Koch Records 2002-הווה RCA Records
אתר אינטרנט	אתר רשמי

סלאש בהופעה ב-2008

סול הדסון (באנגלית: Saul Hudson; נולד ב-23 ביולי 1965), הידוע בכינויו סלאש, הוא מוזיקאי ופזמונאי אמריקני-אנגלי. הוא מוכר כגיטריסט המוביל לשעבר של להקת ההארד רוק, Guns N' Roses, איתה זכה להצלחה גדולה ברחבי העולם בשנות השמונים המאוחרות ותחילת שנות התשעים. מאוחר יותר היה פעיל בלהקת הרוק, ולווט ריבולבר.

כיום, סלאש הוא אחד הגיטריסטים הגדולים והמוערכים בהארד רוק ובהבי מטאל ומהווה מודל לחיקוי לגיטריסטים צעירים רבים.

ביוגרפיה

סלאש נולד בהמפסטד שבלונדון, בריטניה לאם אפרו-אמריקנית ואב אנגלי. כשהיה סלאש בגיל 11 עברה משפחתו ללוס אנג'לס. בבית הספר, בו למד גם לני קרביץ, סלאש לא היה מאוד פופולרי בשל סגנון לבושו ומראהו שכלל שיער ארוך וג'ינסים אשר הבדילו אותו משאר הילדים. בגיל 15 קיבל סלאש מסבתו את הגיטרה הראשונה שלו.

סלאש הושפע בראשית דרכו מ-AC/DC, אליס קופר, בלאק סבאת', ג'ף בק, לד זפלין, קווין, אריק קלפטון, הרולינג סטונז, אירוסמית',מוטורהד, ואן היילן, ג'ימי הנדריקס ואחרים. הזמן הרב אותו השקיע בלימודי הגיטרה הוביל בסופו של דבר לפרישתו מהלימודים בגיל 17 על מנת להתמקד בלימודי הגיטרה. סלאש "הקפיד" לנגן תמיד על גיטרת הגיבסון לס פול שלו, שהפכה לסמלו המסחרי.

בשנת 1983, לאחר שהתמקצע בנגינה בגיטרה, ניסה סלאש להתקבל יחד עם חבר ילדות בשם סטיבן אדלר ללהקת פויזן. כשלא הצליחו, הם הקימו להקה בשם Road Crew, לה הם התקשו למצוא חברים היות שסגנון נגינתם היה בלוז, שהיה שונה מסצנת גלאם מטאל ששלטה באותה עת. כשסלאש חיפש נגן בס, ענה למודעה דאף מק'אגן.

הלהקה לא זכתה להצלחה וסלאש הצטרף ללהקה מקומית בשם Black Sheep. בשנת 1984, לאחר הופעת חימום של הלהקה יחד עם להקת מטאל נוספת בשם "הוליווד רוז", הכיר סלאש את סולן הלהקה אקסל רוז ואת הגיטריסט איזי סטראדלין. כמה חודשים לאחר מכן, סלאש נבחן ל"הוליווד רוז" אבל גיטריסט אחר בשם טרייסי גאנס הועדף על פניו. אחרי שגאנס לא היה מסוגל להופיע בסיאטל, סלאש, סטיבן אדלר והבסיסט דאף מק'אגן הצטרפו לרוז וסטראדלין כדי להקים את להקת Guns N' Roses.

תקופת Guns N' Roses

ערך מורחב – Guns N' Roses

בתחילת דרכם, בשנים 1985 ו-1986 הופיעה להקת Guns N' Roses בברים והייתה להקת החימום של להקות אחרות. הייתה זו התקופה בה חברי הלהקה כתבו כמה משיריהם הקלאסיים כדוגמת "Welcome to the Jungle", "Sweet Child o' Mine" ו-"Paradise City". בזמן שפילסו את דרכם לצמרת סצנת רוק הכבד בלוס אנג'לס, הוצעו ללהקה מספר חוזי הקלטות. לאחר שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם עם חברת התקליטים Uzi Suicide, חתמו עם חברת התקליטים גפן רקורדס. חברי הלהקה ביזבזו את מרבית שכרם על בגדים, שתייה וסמים. הייתה זו התקופה בה הודבק להם הכינוי "הלהקה המסוכנת ביותר בעולם", עוד לפני שהוציאו אלבום ראשון.

אלבומם השני "Appetite for Destruction" יצא בסוף 1987 וכלל את הסינגל, "Sweet Child O' Mine", אשר הפך ללהיט בעיקר בזכות נגינת הסולו של סלאש והגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי. הלהקה הוציאה באותה שנה את המיני אלבום "G N' R Lies", שהיה ברובו אקוסטי וזכור בעיקר בגלל הסינגל "Patience". על אף שהאלבום כלל רק שמונה שירים (כאשר ארבעה מהם כבר שוחררו בעבר), הוא מכר 5 מיליון עותקים, בארצות הברית בלבד.

לאחר ארבע שנים של הפסקה, הוציאה הלהקה את האלבום הכפול, Use Your Illusion. אלבום זה הראה שינוי בכיוון המוזיקלי של הלהקה, והוא הכיל שירים יצירתיים ודרמטיים יותר כמו "November Rain" ו-"Estranged". שירים כמו אלה ביחד עם בלדות כמו "Don't Cry" תרמו למתחים שנוצרו בתוך הלהקה שיגרמו לפירוקה מספר שנים מאוחר יותר. אקסל רוז שאף לחפש סוגי רוק מתקדמים יותר בשעה שסלאש ומק'אגן רצו לשמר את סגנון הפאנק-בלוז של הלהקה. סלאש ציין אחר כך שזאת הייתה אחת הבעיות הגדולות שמנעו ממנו לעבוד עם רוז ברמה המקצועית. אלבום זה נחשב בעיני רבים לשאפתני ביותר של הלהקה, והיו שכינו את עבודתו של סלאש כ"עילאית". הלהקה יצאה לאחר מכן לסיבוב הופעות נרחב במשך קרוב לשנתיים, שבסופו סלאש קיבל אזרחות אמריקנית.

אחרי יציאת האלבום החמישי, "?The Spaghetti Incident" (המורכב מאוסף קאברים של שירי פאנק) שלסלאש הייתה תשוקה רבה אליו, הוא מצא עצמו מתוסכל מחילוקי הדעות המקצועיים עם אקסל רוז. סלאש הציג לרוז חומר לאלבום חדש, אך רוז דחה אותם ובכך הוביל את סלאש להקים פרויקט צדדי של סופרגרופ בשם "Slash's Snakepit" בה היו שותפים גם מאט סורום, גילבי קלארק, דיזי ריד, אריק דובר ומייק אינז. סנייקפיט הקליטה את החומר של סלאש ושיחררה את האלבום, "It's Five O'Clock Somewhere", ב-1995. האלבום זכה לשבחים דווקא משום שהתעלם ממוסכמות סגנון הגראנג' והמוזיקה האלטרנטיבית. במאמץ להציל את מצבה הקשה של Guns N' Roses, הוזמן זק ויילד (גיטריסט לשעבר של אוזי אוסבורן) לנגן עם הלהקה, אך הוסכם בין הצדדים שאין מקום לשני גיטריסטים מובילים כמו סלאש ו-ויילד.

סלאש פרש רשמית מ-Guns N' Roses ב-30 באוקטובר 1996, אחרי שהכריז שהוא לא יכול לעבוד יותר עם רוז על רקע חילוקי הדעות המקצועיים ביניהם. בנוסף סלאש נטר טינה לרוז על שהסיר את קטע הגיטרה שלו בשיר "Sympathy for the Devil" והחליפו בקטע של פול טוביאס, שהיה חברו הטוב של רוז.

עבודה עם אמנים אחרים

לאחר עזיבת Guns N' Roses, סלאש התרכז בסנייקפיט ויצא עימה לסיבוב הופעות. הלהקה התפרקה ב-1998 ואוחדה מחדש בשנת 2001. אלבומה השני, "Ain't Life Grand", זכה להצלחה במצעדים והגיע למעמד פלטינה בארצות הברית. כדי לקדם את האלבום, יצא סלאש לסיבוב הופעות משותף עם להקת "AC/DC".

סלאש הופיע עם אמנים רבים כדוגמת אליס קופר, רון ווד, ריי צ'ארלס, סטיבי וונדר וצמד ההיפ הופ, "Insane Clown Posse", בשירם "Halls of Illusion".

ב-1990, שיתף פעולה עם הזמר מייקל ג'קסון בשניים מלהיטיו של ג'קסון: "Black or White" ו-"Give In to Me", מתוך האלבום, Dangerous. סלאש גם הופיע בוידאו קליפ של "Give In to Me" ואף השתתף עם ג'קסון בהופעה אחת במסגרת מסע ההופעות "Dangerous World Tour". ב-1995, הופיע עם ג'קסון בטקסי פרסי המוזיקה של MTV ובהמשך השתתף באלבומיו הבאים של ג'קסון: HIStory ו-"Invincible". ב-2001, השתתף סלאש בחגיגות ה-30 של ג'קסון, בהם ניגן את הלהיטים "Black or White" ו-"Beat It".

בשנת 1995, תרם משיריו לפסקול הסרט, ג'קי בראון, על פי בקשתו של קוונטין טרנטינו. אי לכך, הרבה מיצירותיה של סנייקפיט נשמעות לאורך הסרט. בנוסף, סלאש שיתף פעולה עם הזמרת הספרדיה מרתה סאנצ'ז בשיר, "Obsession-Confession", בפסקול הסרט "Curdled". בתחילת 2003 הופיע סלאש בעצרת מחאה נגד מלחמת עיראק בשם "Peace on the Beach".

במאי 2006, שיתף פעולה עם רוב זומבי, גילבי קלארק, סקוט איאן (מלהקת אנתרקס) וטומי לי (מלהקת מוטלי קרו) עם הופעת אורח של אייס פרלי מלהקת קיס ליצירת אלבום המחווה ללהקת קיס.

בשנת 2002, חזר לשתף פעולה עם דאף מק'אגן ומאט סורום בקונצרט מחווה לרנדי קסטילו.

בשנת 2010 הוציא סלאש אלבום סולו ראשון בקריירה המבוסס על עבודה עם אמנים שונים כגון: אדם לוין, פרגי, אנדרו סטוקדהייל, מיילס קנדי ועוד...

בשנת 2012 הוציא אלבום סולו בו שיתף פעולה עם מיילס קנדי.

ולווט רבולבר

ערך מורחב – ולווט רבולבר

בשנת 2002, הקים סלאש את להקת ולווט ריבולבר יחד עם שניים מחברי Guns N' Roses, סולן להקת סטון טמפל פיילוטס, סקוט וילנד והגיטריסט של להקת ההארדקור פאנק ווייסטד יות', דייב קושנר.

ב-2003, הם הוציאו את הסינגל הראשון שלהם, "Set Me Free", כחלק מפסקול הסרט "הענק הירוק". ביוני 2004, הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Contraband", שלאחריו יצאו לסבב הופעות שנמשך שנה וחצי. האלבום זכה לפלטינה כפולה וביסס את ביצועיו של סלאש כנגן מיינסטרים. הלהקה לקחה חופשה ארוכה לפני הוצאת אלבומם השני, ביולי 2007. במרץ 2007, הלהקה ביצעה שני קאברים ללהקת ואן היילן.

תארי כבוד

סלאש זכה בתואר הגיטריסט הטוב ביותר בשנת 2005 במגזין "אסקווייר", שהוסיף ואפיין את סלאש באמצעות שערו הארוך, כובעו הגבוה והסיגריה שבפיו.

בינואר 2007, זכה סלאש בכוכב בהיכל התהילה של הרוק אנד רול, לצד כוכביהם של ג'ימי פייג' ואדי ואן היילן.

בתחילת 2012 סלאש קיבל תואר של כבוד בהיכל התהילה של הרוק אנד רול ביחד עם גאנז אנד רוזס אבל אקסל סירב להגיע כי ידע שסלאש יהיה שם מיילס קנדי שר במקום אקסל.

בשנת 2012 קיבל סלאש כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד וחברו הטוב צ'ארלי שין נאם לכבודו נאום כבוד.

דיסקוגרפיה

Guns N' Roses

• 1986 Live ?!*@ Like a Suicide, חברת תקליטים: Uzi Suicide
• 1987 Appetite for Destruction, חברת תקליטים: Geffen Records
• 1988 G N' R Lies, חברת תקליטים: Geffen Records
• 1991 Use Your Illusion I, חברת תקליטים: Geffen Records
• 1991 Use Your Illusion II, חברת תקליטים: Geffen Records
• 1993 ?The Spaghetti Incident, חברת תקליטים: Geffen Records

Slash's Snakepit

• 1995 It's Five O'Clock Somewhere, חברת תקליטים: Fontana Records
• 2000 Ain't Life Grand, חברת תקליטים: Koch Records

Velvet Revolver

• 2004 Contraband
• 2007 Libertad

אלבומי סולו

• 2010 Slash
• Apocalyptic Love 2012

קישורים חיצוניים

• אתר רשמי
• האתר הרשמי של להקת Velvet Revolver ‏
• עינב שיף, סוף סוף: אלבום סולו ראשון לסלאש, באתר וואלה!, 8 באפריל 2010
• אור ברנע, (לא) מוריד את הכובע, באתר ynet‏, 12 באפריל 2010