סלבטורה קמאראנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סלבטורה קמאראנו

סלבטורה קמאראנואיטלקית: Salvatore Cammarano; ‏19 במרץ 1801, נאפולי נפטר - 17 ביולי 1852, נאפולי) היה לבריתן ומחזאי איטלקי פורה, שנודע ביותר, כנראה, בטקסט שכתב ל"לוצ'יה די למרמור" ב-(1835) בשביל גאטנו דוניצטי.

עוד כתב לדוניצטי את הלבריות ל-L'assedio di Calais ו- Belisario , שתיהן משנת 1836, Pia de' Tolomei ו- Roberto Devereux , שתיהן ב-1837, Maria de Rudenz ו-Poliuto משנת 1838, ו-Maria di Rohan בשנת 1843. בשביל ג'וזפה פרסיאני כתב את Ines de Castro

לורדי כתב את "אלזירה" (1845), "קרב לניינו" (1849) ולואיזה מילר (1849), וכן כתב יחד עם לאונה עמנואלה ברדארה את הלברית של הטרובדור ב-1835. קמאראנו גם התחיל בכתיבת הלברית לאופרה על פי המלך ליר מאת שקספיר, אבל מת לפני שהשלים את המלאכה (אך השאיר אחריו סצנריו מפורט).

ליבריות אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1834

  • "לה ספוזה" (אגיסטו ויניוצי)

1835

1836

  • "בליסאריו" (דוניצטי)
  • "ל'אסדיו די קאלה" (דוניצטי)
  • "יופמיו די מסינה" (פרסיאני), על פי לברית מקורית של פליצ'ה רומאני

1837

  • "פיה דה טולומאי" (דוניצטי)
  • "רוברטו דברו" (דוניצטי)

1838

1839

  • "השרלטנים" (לואיג'י קמאראנו)
  • "הרוזן מקאלה" (ג'וזפה לילו)

1840

  • "כריסטינה די סווציה" (אלסנדרו ניני)
  • "סאפפו" (ג'ובאני פאצ'יני)
  • "הווסטאליות" (מרקאדנטה)

1841

1842

  • "איל פרוסקריטי" (מרקאדנטה)
  • "לה פידנזאטה קורסה (ג'ובאני פאצ'יני)

1843

  • "מריה די רוהאן" (דוניצטי)
  • "איל רג'נטה" (מרקנדנטה)
  • "אסטר ד'נגאדי" (אקילה פרי)
  • "איל ראוודימנטו" (לואיג'י קמאראנו)

1845

  • "בונדלמונטה" (פאצ'יני)
  • "אלזירה" (ג'וזפה ורדי)
  • "איל ואצ'לו דה גאמה" (מרקאדנטה)
  • "סטלה די נאפולי" (פאצ'יני)

1846

  • "אוראצי אה קורצ'י" (מרקאדנטה)

1847

  • "מרופה" (פאצ'יני)
  • "אלאונורה דורי (וינצ'נצו באטיסטה)

1849

1850

  • "וירג'יניה" (מרקאנדנטה), הצגת בכורה 1866
  • "אין עשן בלי אש" (לואיג'י קמאראנו)

1851

  • "מלווינה די סקוציה" (פאצ'יני)
  • "פולקו ד'ארל" (ניקולא דה ג'וזה)
  • "מדיאה" (מרקנדנטה), על פי לברית מקורית מאת פליצ'ה רומאני

1853

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מילון אוקספורד לאופרה", מאת ג'ון ואראק ואיוואן וסט (1992).
  • "הליברטו האיטלקי הרומנטי: חקר סלבטורה קמאראנו" מאת ג'. בלק, אדינבורו 1984