סלידת טעם
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשים מקורות לנאמר בערך.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשים מקורות לנאמר בערך. | |
אפקט הסלידה מטעם, הידוע גם בשם אפקט גרסיה (על שם ד"ר ג'ון גרסיה) הוא דוגמה להתניה קלאסית או התניה פאבלובית. התניית סלידה מטעם מתרחשת כאשר בעל חיים מקשר טעם של מזון מסוים עם סימפטומים המאפיינים הרעלה, כגון בחילה, כאב בטן וכדומה. באופן כללי, סלידה מטעם נוצרת לאחר עיכול של מזון הגורם לבחילה, הקאות או תחושת חולי.
היכולת לפתח סלידה מטעם נחשבת לתכונה הישרדותית המאמנת את הגוף להימנע מחומרים רעילים לפני שיוכלו להזיק. מטרת החיבור בין הטעם לתחושה השלילית היא למנוע את צריכה חוזרת של אותו חומר ודומיו בעתיד, וכך להימנע מהרעלה נוספת. עם זאת, התנייתה של הסלידה מטעם מתרחשת לעיתים כשבחילה או תחושת מחלה מופיעים ללא קשר למזון שנאכל (למשל, כאשר מגיעה מחלה נגיפית לאחר אכילת מזון חדש ובלי קשר אליו).
מחקריו של גרסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר ג'ון גרסיה, שחקר בשנות ה-50 השפעות של קרינה על התנהגות, שם לב שעכברים פיתחו סלידה מחומרים מסוימים שאותם אכלו לפני שנחשפו לקרינה. על מנת לאשש זאת ביצע גרסיה מחקר בו נתן לעכברים מים ממותקים, וחילק אותם לשלוש קבוצות: קבוצה אחת נחשפה לקרינה חלשה לאחר שתיית המים, הקבוצה השנייה נחשפה לקרינה חזקה ואילו קבוצת הביקורת לא נחשפה לקרינה כלל. בהינתן האפשרות (לאחר החשיפה או אי-החשיפה) לשתות מים ממותקים או מי ברז רגילים (לא ממותקים), בחרו העכברים שנחשפו לקרינה לשתות הרבה פחות מים ממותקים מאלו שלא נחשפו לקרינה. בעוד העכברים שלא נחשפו לקרינה שתו מים מתוקים בכמות גדולה פי ארבעה ממים שאינם מתוקים, שתו העכברים שנחשפו לקרינה חלשה 40% מים מתוקים, ואלו שנחשפו לקרינה חזקה שתו 10% מים ממותקים.
ממצאים אלו עמדו בסתירה להרבה מתאוריות הלמידה בספרות דאז, שכן באותה תקופה לא האמינו שסלידה יכולה להיווצר לאחר חשיפה בודדת ועיכוב ארוך. גרסיה הציע שהסלידה מהמים הממותקים נוצרת בשל הבחילות שגורמת הקרינה, וכך החל המחקר על סלידה מטעם.
הערות בנוגע לסלידה מטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח סלידה מטעם אינו דורש מודעות או קשב. הפרט לא צריך לחשוב או להבין מה יצר את הבחילה או התחושה השלילית. למעשה, הפרט עשוי לקוות שייהנה מהחומר, והגוף מרגיש את תחושת הסלידה בצורה אוטומטית. התניית סלידה מטעם מחזקת את הטענה שבהתניה קלאסית התגובה היא אוטומטית.
ניסוייו של פבלוב דרשו מספר צימודים בין הגירוי המותנה (למשל, צלצול פעמון) לבין הגירוי הבלתי מותנה (במקרה זה, בשר) לפני שהשתרשה התגובה המותנית. בסלידה מטעם, כבר לאחר צימוד אחד בין בחילה למזון מסוים, יסלוד הפרט מהמזון. בנוסף, בעוד ברוב ההתניות דרוש מרווח קצר של כשנייה, בהתניית סלידה מטעם יש אפשרות להפסקה ארוכה (של מספר שעות, או אפילו ימים) בין האוכל לתחושת הבחילה.
אם הטעם אותו מקשר הפרט לבחילה הוצג לו בעבר, האפקט לא יהיה חזק, או לא יתרחש כלל. לתופעה זו קוראים עכבה סמויה.
השימוש בהתניית סלידה מטעם במעבדות נפוץ הן במחקרים בתחום הטעם והן במחקרים בתחום הלמידה.
סלידה מטעם אצל בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלידה מטעם נפוצה גם אצל בני אדם. כשאדם אוכל מאכל פגום (לדוגמה, בשר מקולקל) ובעקבותיו אינו חש בטוב, הוא עשוי למצוא את סוג המזון (בשר, במקרה זה) מעורר סלידה עד הכחדת התחושה. כמו כן, המזון אינו חייב ליצור את הבחילה על מנת לעורר סלידה. אדם האוכל מזון בפעם הראשונה וחש בחילה או כאב בטן ללא קשר למזון, עשוי לפתח סלידה מטעמו של מזון זה. אפילו מאורעות היוצרים בחילה בצורה ברורה ומודעת (כגון נסיעה ברכבת הרים) לאחר המזון עשוי לגרום ליצירת סלידה מטעם. אנשים עשויים גם לפתח סלידה מטעמם של משקאות אלכוהוליים מסוימים כתוצאה מהקאתם.
סלידה מטעם היא בעיה נפוצה אצל מטופלי כימותרפיה, החשים בבחילה בשל הטיפול התרופתי, אך מקשרים את תחושת הבחילה למזון.
שימושים בהתניית טעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת ללמד חיות שלא לפגוע בבעלי חיים או צמחים מסוימים, נותנים לחיה לאכול מהחיה או הצמח ממנה רוצים להרחיק אותה בנוסף לרעלנים היוצרים אצלה בחילה וכאב בטן. כך לומדת החיה להימנע מסוגי מזון אלו, ובפעם הבאה שתנסה לאכול אחד שכזה, תזהה מיד את טעמו ותוותר עליו.