סליה קרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סליה קרוז
Celia Cruz
לידה 21 באוקטובר 1925
הוואנה, קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 ביולי 2003 (בגיל 77)
פורט לי, ניו ג'רזי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Úrsula Hilaria Celia de la Caridad de la Santísima Trinidad Cruz Alfonso עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וודלואן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית, קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה Cuban rumba, סלסה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית, יפנית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים סוני מיוזיק, Tico Records, פניה רקורדס, Seeco עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Pedro Knight עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (14 במאי 1999)
  • Lo Nuestro Excellence Award (1990)
  • היכל התהילה הבינלאומית למוזיקה לטינית (1999)
  • פרס גראמי הלטיני לאלבום הסלסה הטוב ביותר (2004)
  • ASCAP Latin Heritage Award (1999)
  • היכל התהילה של בילבורד למוזיקה לטינית (1994)
  • פרס גראמי הלטיני לאלבום הסלסה הטוב ביותר (2002)
  • פרס גראמי לאלבום סלסה (2003)
  • פרס גראמי לאלבום טרופי לטיני (1990)
  • פרס גראמי למפעל חיים (2016)
  • פרס גראמי הלטיני לאלבום סלסה/מרנגה (2004)
  • פרס גראמי הלטיני לאלבום הסלסה הטוב ביותר
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
  • המדליה הלאומית לאומנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סליה קרוז בהופעה בפריז ב-1980
סליה קרוז, 1992

סליה קרוזספרדית: Celia Cruz; ‏21 באוקטובר 192516 ביולי 2003) הייתה זמרת סלסה ממוצא קובני. היא זכתה שלוש פעמים בפרס גראמי וארבע פעמים בפרס גראמי הלטיני, ומכרה 23 אלבומים שהגיעו למעמד של אלבום זהב.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוז נולדה בהוואנה בשנת 1925 בשם אורסולה הילאריה סליה קארידאד קרוז אלפונסו. בנעוריה לקחה אותה דודתה להופיע כזמרת במופעי קברט, אך אביה התעקש שתמשיך בלימודיה כדי שתהפוך ביום מן הימים למורה לספרדית. בסופו של דבר היה זה דווקא מורה של קרוז שעודד אותה לפתח קריירה מוזיקלית בנימוק שכך תוכל להרוויח יותר. היא החלה להופיע בתחרויות של כישרונות צעירים ולהקליט שירים ברדיו.

הפריצה של קרוז נרשמה בשנת 1950 לאחר שנקראה למלא את מקומה של הזמרת המלווה את הלהקה הקובנית סונורה מאטאנסרה. בתחילת דרכה הקהל לא קיבל אותה בהתלהבות, אך חברי הלהקה דבקו בהחלטתם להעניק לה את ההזדמנות, והחלטה זו השתלמה בסופו של דבר. קרוז התפרסמה ברחבי קובה ומאוחר יותר במדינות נוספות באמריקה הלטינית שבהן ערכה הלהקה סיבובי הופעות. סמלה המסחרי היה הקריאה "¡Azúcar!" ("סוכר"), שבתחילה היה הפאנץ' ליין בבדיחה שסיפרה במהלך ההופעות, עד שבשלב מסוים ויתרה על הבדיחה, ופתחה את הופעותיה עם הקריאה בלבד.

לאחר המהפכה הקובנית עזבה קרוז את קובה והגיעה לארצות הברית. ב-1961 החלה להופיע עם להקתה בניו יורק. ב-1962 נישאה לחצוצרן הלהקה, פדרו נייט, וב-1965 עזבה עמו את הלהקה. בעוד שקריירת הסולו של קרוז צברה תאוצה הקריירה של נייט דעכה, והוא הפך למנהל ההופעות שלה. בשלב זה היא כבר הייתה לאזרחית ארצות הברית ולפיכך נאסר עליה לחזור לקובה.

בשנים שלאחר מכן הקליטה קרוז מספר אלבומים שלא זכו להצלחה מרובה. ב-1974 שיתפה פעולה עם ג'וני פאצ'קו באלבום "סליה וג'וני", ובעקבות זאת הוזמנה להצטרף להרכב חדש, "פאניה אול סטארס", שכלל אמני סלסה מכל ההרכבים שיוצגו בחברת התקליטים פאניה. ההרכב יצא לסיבוב הופעות ברחבי העולם והופיע, בין היתר, באנגליה, בצרפת ואף בזאיר. בשנות ה-80 הגבירה קרוז את פעילותה במדינות אמריקה הלטינית. לעיתים הופיעה לבד ולעיתים שיתפה פעולה עם אמנים שונים.

ב-1989 זכתה קרוז בפרס גראמי הראשון שלה על המופע המשותף שלה ושל ריי בארטו, "Ritmo en el Corazon", בקטגוריית "האלבום הטרופי הלטיני הטוב ביותר". ב-1994 העניק לה נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, את המדליה הלאומית לאמנות. ב-2002 וב-2003 זכתה שוב בפרסי גראמי, הפעם בקטגוריית אלבום הסלסה הטוב ביותר, על אלבומיה "La Negra Tiene Tumbao" ו-"Regalo Del Alma". בנוסף, זכתה קרוז ארבע פעמים בפרס גראמי הלטיני - בקטגוריות מופע הסלסה הטוב ביותר (2000), האלבום הטרופי המסורתי הטוב ביותר (2001) ואלבום הסלסה הטוב ביותר (2002 ו-2004).

בשנת 2001, השתתפה בשיר "El Ultimo Adios (The Last Goodbye)". ב-2003 הלכה קרוז לעולמה לאחר שלקתה בסרטן המוח.[1] לאחר מותה עבר ארונה בערים אמריקניות בעלות אוכלוסייה קובנית גדולה כדי לאפשר למעריציה לחלוק לה כבוד אחרון. היא הובאה למנוחות ברובע הברונקס, ובהתאם לבקשתה נקברה עימה אדמה שהביאה מגואנטנמו, המקום היחיד בקובה שבו יכלה לבקר.

אלבומה האחרון של קרוז, "Regalo del Alma", יצא לאחר מותה, ב-2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סליה קרוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ellen Pearlman, Azúcar! Celia: The Life and Music of Celia Cruz at the New World Theater, The Brooklyn Rail, ‏2008-03-07 (באנגלית אמריקאית)