סלמאן רושדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סלמאן רושדי (נולד ב-19 ביוני 1947) הוא מסאי וסופר בריטי-מוסלמי ממוצא הודי. עלילות ספריו מתרחשות לרוב בתת היבשת ההודית.
רושדי נולד וגדל בבומביי (כיום מומבאי). אביו לא היה מרוצה מצורת הלימוד בהודו ושלח את רושדי בן ה-13 ללמוד באנגליה למרות התנגדות האם. בינואר 1961 החל ללמוד בבית הספר "ראגבי" וסיים בהצטיינות. ב-1965 לאחר המלחמה בין פקיסטן והודו על חבל קשמיר עברה משפחתו לגור בפקיסטן ורושדי חזר לבית הוריו. לאחר זמן קצר חזר שוב לאנגליה, לדבריו היה זה בגלל שהרגיש לא שייך בפקיסטן. באנגליה, התקבל לאוניברסיטת קמברידג' וסיים בהצטיינות בשנת 1969. באותה השנה הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה קלריסה לוארד. למרות המעמד הגבוה של לוארס עבד רושדי במשרד פרסום ולטענתו שנא את עבודתו.
מצבם הכלכלי של הזוג הצעיר היה עגום והם נאלצו להשכיר חדר בדירתם. לחדר הצטרפו מי שעתידה להיות המו"לית של בלומסברי פרס, ליז קולדר. את ספרו הראשון ספר פנטזיה "גריימוס" סיים לכתוב בשנת 1975. הספר לא זכה לביקורות נלהבות, ואפילו לביקורות כוזבות על כמה שהספר לא נוגע לעם הבריטי.
בשנת 1979 נולד בנו הבכור זאפאר. שנה לאחר-מכן כתב את הרומן "ילדי חצות" וזכה בפרס "בוקר" היוקרתי באנגליה, בהמשך אותה שנה התגרש רושדי מאשתו קלריסה.
סגנונו הנרטיבי, המשלב מיתוס ופנטזיה יחד עם החיים האמיתיים, תואר כקשור לז'אנר הריאליזם המאגי.
בשנת 1993 קיבל הספר את פרס "הבוקר של הבוקרים", לספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו.
בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס "וויטברד". הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד, ובפברואר 1989 נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. ב-24 בפברואר 1989, בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתולה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי.
בשנת 1995 זכה ספרו "האנחה האחרונה של המורי" בפרס וויטברד, וב-1996 זכה גם בפרס אריסטיון של האיחוד האירופי.
ב-6 באוקטובר 2006 הוכרז כי רושדי יצטרף למחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת אמורי.
רושדי חבר באגודת הספרות המלכותית, ובעל עיטור מפקד מסדר האמנויות והספרות של צרפת.
ביוני 2007 פרצה סערה בעולם המוסלמי בעקבות הענקת תואר האצולה הבריטי "Sir" לרושדי. איראן ופקיסטן ייחסו את ההחלטה לגישה האנטי-אסלאמית של שלטונות בריטניה ובפרט של ראש הממשלה, טוני בלייר [1].
[עריכה] מספריו שתורגמו לעברית
- בושה, תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
- חיוך היגואר, תרגם משה זינגר, הוצאת כרם, 1987.
- ילדי חצות, תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
- פסוקי השטן, הוצאת כתר, 1989.
- הרון וים הסיפורים, תרגמו גדעון בן ישראל ודינה בן ישראל, הוצאת כתר, 1993.
- מזרח-מערב, תרגם עודד פלד, הוצאת כתר, 1996.
- האנחה האחרונה של המורי, תרגם יורם מלצר, הוצאת כתר, 1999.
- האדמה מתחת לרגליה, תרגמו אמנון כץ ושהם סמיט, הוצאת משכל, 2002.
- חצה את הקו הזה, תרגם בועז וייס, הוצאת מודן, 2005.
- שאלימר הליצן, תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.
- הקוסם מארץ עוץ, תרגם מאנגלית: יניב פרקש. הוצאת רסלינג, 2008.
- הקוסמת מפירנצה, תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2009.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "אין לו אלוהים" כתבה ב-nrg
- ניר ברעם, הנפילה מגן עדן, באתר הארץ
- אריאנה מלמד, מי כאן הליצן?, ynet
- לילך וולך, אקרובטיקה, 31.10.2007, נענע 10
- פטרישיה כהן, ניו יורק טיימס, הצד הכי מוצלח שלי, פורסם במוסף "גלריה" מ-8 ביוני 2008, לרגל צאת הספר "הקוסמת מפירנצה"
- חבצלת פרבר, זה מה שאנחנו עושים, מקור ראשון
- גילי בר-הלל סמו, שלום לדרך האבנים הצהובות, באתר הארץ, 5/12/08
- סלמאן רושדי, גרדיאן, איך הופכים ספר לסרט?, הארץ, 13.3.2009
- אפרת אסקירה, הודו במבוך המראות, באתר הארץ, 08/06/09
