סלניום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברום - סלניום - ארסן
 
S
Se
Te  
 
 
Se-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 34
סמל כימי Se
סדרה כימית אל-מתכת
צפיפות 4790 kg/m3
מראה
אפור מתכתי, אדום
SeBlackRed.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 78.96 amu
רדיוס ואן דר ואלס 190 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 6
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
טמפרטורת התכה 494.15K (221°C)
טמפרטורת רתיחה 958.15K (685°C)
לחץ אדים 0.695Pa ב-494K
מהירות הקול 3350 מטר לשנייה ב293.15K
שונות
אלקטרושליליות 2.48
קיבול חום סגולי 320 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 1.0E-10 106/m·Ω
מוליכות תרמית 2.04 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 941 kJ/mol

סלניום (Selenium) הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי Se ומספרו האטומי 34. זהו מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלניום הוא אל־מתכת בצבע אפור עם תכונות כימיות דומות לאלו של גופרית וטלור. סלניום נקי מוליך חשמל טוב יותר באור מאשר בחושך. סלניום משמש לעתים משמש כמרכיב בסגסוגות של מוליכים למחצה מרוכבים המשמשים בתאים פוטואלקטריים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלניום (מקור השם במלה היוונית "σελήνη" שמשמעותה ירח) זוהה ב-1817 על ידי יונס יעקב ברצליוס שזיהה אותו ביחד עם טלור. עם השנים הדרישה לסלניום גברה בעקבות שימושים בתחומים רבים כמו בגומי, פלדה ועוד. עד 1970 סלניום כבר הוחלף על ידי צורן.

ב-1996, מחקרים הראו קשר בין סלניום לבין עיכוב סרטן אצל בני אדם. בשנות ה-90 המאוחרות גבר השימוש בסלניום (בעיקר יחד עם ביסמות) בתור תוסף לצנרת מפליז בשביל לעמוד בסטנדרטים הסביבתיים נגד עופרת.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלניום מופיע בטבע במחצבים ביחד עם גופרית, נחושת, כסף ועופרת. סלניום מופק כתוצר לוואי בעיבוד מחצבים אלו.

תפקיד ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלניום חשיבות מסוימת בביולוגיה, ויצורים רבים זקוקים לו בכמויות זעירות. החומצות האמיניות הנדירות סלניום מתיונין וסלניום ציסטאין שונות מהחומצות האמיניות הנפוצות מתיונין וציסטאין בכך שבמקום אטום הגופרית שבאחרונות, יש בהן אטום סלניום. ישנם חיידקים המרכיבים באופן שיטתי חלבונים עם החומצות אמיניות נדירות אלה. כאשר חומצות אמינית אלה מצויות בחלל התא שלהם, אחד מקודוני הגנום המקודד במצב נורמלי להפסקת יצירת החלבון הופך לקודון שלהן.

בשאר היצורים החיים, אחוז קטן מהמתיונין והציסטאין מוחלף באופן מקרי בסלניום מתיונין וסלניום ציסטאין. עובדה זו מנצלת את תכונותיו של אטום הסלניום להגנה מעקה חימצונית. גם לאדם דרושה כמות קטנה של סלניום ובלעדיה הוא רגיש יותר לתעוקת לב. כמות הסלניום היומית המומלצת לאדם היא 55 מיקרוגרם. עודף של סלניום (מעל 400 מיקרוגרם ליום) עלול לגרום להרעלה הנקראת סלנוזה (selenosis).

סלניום מצוי באגוזים, בדגנים, בבשר, בדגים, ובביצים; זרעי האגוז הברזילאי עשירים במיוחד בסלניום.‏[1] בצורתו החופשית הסלניום אינו רעיל, אך חלק מתרכובותיו רעילות מאוד שאופן פעולתן דומה לזו של ארסן, דוגמה לתרכובות כזו היא H2Se. חיות שניזונות מצמחים שגדלו באדמה שעשירה בסלניום עלולות להיפגע מכך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]