סם פיצוציות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרזה ממסיבת עיתונאים של מושל ניו יורק אנדרו קואומו ב-7 באוגוסט 2012 בה הכריז על הרחבת רשימת הסמים המסוכנים במדינה לשורה של סמי פיצוציות אשר חלקם מכונים "מלחי אמבטיה"

סמי פיצוציות הוא כינוי ישראלי למגוון רחב של חומרים כימיים שתוכננו כך שהשפעתם תהיה דומה לזו של סמים אסורים על פי חוק, אך מרכיביהם אינם כלולים בפקודת הסמים המסוכנים ועל כן ניתן לכאורה לייצר ולשווק אותם באופן חוקי. בהכנת סמי פיצוציות נעשה ניסיון ליצור סמים בעלי מבנה כימי אנלוגי, או נגזרת כימית של סמים פסיכואקטיביים מוכרים, על ידי שינוי מסוים במבנה הכימי של הסם הידוע. לעיתים נדירות יותר יצרן סם הפיצוציות מייצר חומרים כימיים אחרים היוצרים שינויים זמניים דומים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות לאלה של סמים פסיכואקטיביים מוכרים. בתקופה בה סמים חדשים אלה אינם אסורים על פי חוק, הם נמכרים באופן גלוי, או גלוי למחצה, למשל בחנויות נוחות או בקיוסקים. בישראל ניתן לעיתים למצוא סמים אלה בפיצוציות ומכאן כינויים. במדינות אחרות בעולם זכו סמים אלה לכינויים שונים כגון סמי מעצבים (designer drugs) וסמי מסיבות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצורם של סמי פיצוציות החל מייד לאחר שהחלה אכיפת חקיקה שאסרה מכירת סמים פסיכואקטיביים מסוימים. בשנת 1912 נחתמה אמנת האופיום הבינלאומית ומדינות שונות בעולם החלו להצטרף אליה. בשנת 1925 נחתם נוסח מתוקן של האמנה ובו נקבע לראשונה מנגנון בקרה על המדינות החותמות. האמנה מגבילה ייצור ומכירת סמים מסוימים כגון מורפיום וקוקאין. עם אכיפת האיסור על שימוש חופשי במורפיום בארצות הברית החל ייצור ושיווק נגזרות כימיות של מורפיום, הבולטת שבהן הרואין שהוא דיאצטיל אסטר של מורפיום, וגם דיבנזוילמורפין (Dibenzoylmorphine) ואצטילפרופיונילמורפין (Acetylpropionylmorphine), הזהים בהשפעתם הפסיכואקטיבית למורפיום, אך לא נאסרו באמנת האופיום.

תופעה זו של סמים פסיכואקטיביים העוקפים את הגבלות אמנת המורפיום הביאה את ועדת הבריאות של חבר הלאומים לאמץ מספר החלטות בניסיון להטיל הגבלה חוקית אף על סמים חדשים אלה. בשנת 1930 נקבעו תקנות חדשות המרחיבות את האיסור על סמים פסיכואקטיביים לאסטרים של מורפיום, כגון אוקסיקודון והידרומורפין (hydromorphone).[1]

בשנות ה-60 וה-70 פותחו בארצות הברית מספר סמים פסיכדליים, אחד הבולטים בהם שווק בכדורים בשנת 1967 בסן פרנסיסקו וכונה DOM או STP‏ (2,5-Dimethoxy-4-methylamphetamine).[2] בניסיון להתגבר על התופעה, ולאפשר העמדה לדין, הורחבה כל העת רשימת הסמים המסוכנים האסורים לשימוש בארצות הברית. מקרה יוצא דופן היה העמדתם לדין של ניקולס סנד וטים סקלי על ייצור נגזרת כימית של LSD בשם ALD-52, סם בעל השפעה דומה ל-LSD, שבאותה העת לא היה סם אסור בארצות הברית.[3] טענת ההגנה של הנאשמים, שהחומר שבייצורו הואשמו אינו בגדר סם אסור, נדחתה על ידי בית המשפט לאחר שנקבע כי חומר הגלם לצורך ייצורו היה LSD, שכבר היה סם אסור. בשלהי שנות ה-70 החלה הפצה של סמים אנלוגיים לפאנציקלידין הידוע בכינויים PCP ו"אבק מלאכים".

במחצית שנות ה-80 החלה הפצה של סמי MDMA, הידועים בכינוי אקסטזי. בתחילת ההפצה ההמונית של האקסטזי לא היו סמים אלה ברשימת הסמים האסורים בחוק בארצות הברית, כמו גם במדינות אחרות. בארצות הברית נזקקו לראשונה לחקיקת חירום כדי לכלול אותם ברשימה. בהמשך נעשה שימוש דומה בחקיקת חירום לשורה של סמים חדשים בהם 2C-B (ידוע בכינוי "רוסקו" על שם מפתחו ממוצא רוסי הפרמקולוג אלכסנדר שולגין), AMT‏ (alpha-Methyltryptamine), ו-BZP‏ (Benzylpiperazine). בשלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 חלה עלייה מחודשת בפופולריות של מתאמפטמינים בארצות הברית, דבר שהוביל להחמרת הפיקוח על הפצת סמים אלה. החמרת הפיקוח מצידה הביאה לפיתוח סמי אלטרנטיביים, ביניהם Methcathinone (המכונה לעיתים cat או jeff) ומתילאמינורקס (4-Methylaminorex, הידוע לעיתים בכינוי אופוריה ו-Ice), עד שגם סמים אלה הוכנסו לרשימת הסמים האסורים.

בשלהי שנות ה-90 ותחילת המאה ה-21 חלה עלייה חדה בכמות סמי הפיצוציות הנמכרים באינטרנט. חלק מן הקמעונאים כינו סמים אלה "חומרי מעבדה" (במיוחד סמים פסיכדליים נגזרות של Tryptamine ופנתילאמין). סוחרי הסמים קיוו כי מכירת חומרים כימיים אלה במסווה של "חומרי מעבדה" ולא לצריכה אנושית, תאפשר להם לחמוק מן האיסור על מכירת סמים אסורים במדינות רבות כיוון שבמעשה זה חסר היסוד הנפשי ההכרחי להוכחת עבירת סחר בסמים והוא מרכיב הכוונה. ניסיון זה לא מנע ממנהל אכיפת הסמים האמריקני לפשוט על ספקים רבים. בשנת 2004 ניהל מנהל אכיפת הסמים מבצע נרחב נגד סוחרי "חומרי מעבדה" וגייס למאמץ אף את רשויות אכיפת החוק בהודו ובסין. פעולות אלה הביאו להפסקת פעילותם של סוחרי "חומרי מעבדה" רבים באינטרנט אף שהחומרים עצמם לא נכנסו לרשימת הסמים האסורים במדינות רבות בעולם. רוב החומרים שנסחרו כ"חומרי מעבדה" היו בעלי השפעות דומות לסמי הזיות ידועים כגון פסילוציבין ומסקלין.

סמי פיצוציות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל "גז קצפת" (חמצן דו-חנקני)[4] נקור זרוק בשול הדרך. הגז משמש כסם פיצוציות בידי צעירים

אחד היסודות ההכרחיים להוכחת עבירות השימוש, ההחזקה, הייצור והסחר בסמים מסוכנים על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, הוא ההגדרה החוקית של "סם מסוכן", המופיעה בסעיף 1 לחוק: ”חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לרבות כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם.” כדי להימנע מעבירה על פקודת הסמים המסוכנים נמכרים בפיצוציות חומרים כימיים הגורמים לתגובות פסיכואקטיביות באדם, שאינם מופיעים ברשימת הסמים המפורטת בתוספת הראשונה לחוק ואף אינם נגזרות כימיות של חומרים אלה. כל סם פיצוציות חדש שנתפס על ידי רשויות אכיפת החוק מובא לבחינת הוועדה לבחינת חומרים פסיכואקטיביים ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול והיא שממליצה לשר הבריאות לכלול חומר חדש זה ברשימה המופיעה בפקודת הסמים המסוכנים. החלטת השר מחייבת אישור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בטרם תיקון החוק.[5]

בישראל נפוצו שני סוגים עיקריים של סמי פיצוציות: סטימולנטים בצורת אבקה המשווקת בקפסולות בשם "חגיגת", וקנבואידים מלאכותיים בצורת עשב מרוסס, המשווקים בשקיות הנושאות שמות שונים כדוגמת "מיסטר נייס גאי", "מבסוטון" ו"מסטולון". לרוב, חומרים אלו משווקים תחת תיאורים תמימים כגון "חליטת צמחים ארומטית" תחת ההנחיות "לשימוש קטורת בלבד, לא למאכל אדם" כדי להקנות להם נופך חוקי. יחד עם זאת, הן "חגיגת" והן "נייס גאי" הוצאו מחוץ לחוק בישראל. כמו כן, בשנים האחרונות נפוץ השימוש גם בסם הסינתטי 2C-B שקיבל את הכינוי "דוסה" ונפוץ בעיקר כסם מסיבות, כתחליף לאסיד או לאקסטזי.

חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המאמץ למנוע את ההפצה והשימוש בסמי פיצוציות חוקקה הכנסת ביולי 2013 את חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים, התשע"ג-2013. החוק נועד לתת מענה אפקטיבי לתקופת הזמן הנדרשת לשם הכנסתו של חומר לפקודת הסמים המסוכנים מעת כניסתו לשוק. החוק מאפשר למנכ"ל משרד הבריאות להכריז באופן זמני על חומר אסור בהפצה בהינתן שהוא מקיים תנאים מסוימים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סם פיצוציות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Esters of Morphine. UNODC
  2. ^ Snyder S H, et al., 2,5-Dimethoxy-4-methyl-amphetamine (STP): A New Hallucinogenic Drug. Science 1967;158:669-670
  3. ^ United States v. Sand. 541 F.2d 1370, United States Court of Appeals, Ninth Circuit, Sept. 13, 1976.
  4. ^ חמצן דו חנקני: "גז קצפת" (גז צחוק). באתר משרד הבריאות
  5. ^ יובל בוגייסקי, סוגיות בתחום הטיפול של הוועדה למאבק בנגע הסמים. מרכז המידע והמחקר של כנסת, 25 באפריל 2013