סמבה (ארגנטינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסמבה Zamba היא סגנון מוזיקלי וריקוד הרווח בארגנטינה - בעיקר בפרובינציות הצפון מערביות: סלטה, טוקומן, סנטיאגו דל אסטרו, קורדובה ואחרות.

אין שום קשר בין הסמבה (Zamba) הארגנטינאית לסמבה (Samba) הברזילאית, והמונח סמבה יתייחס בערך זה לזו הארגנטינאית.

מקורה של הסמבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של הסמבה בפרו באמצע המאה ה-19, סמוך לקבלת בעצמאות, בסגנון בשם Zamacueca שהתפצל מאוחר יותר לשני סגנונות שונים: הסמבה והקואקה (Cueca); כשהראשון איטי ומלנכולי יותר באופיו והשני מהיר ועליז יותר, אך לשניהם מבנה דומה.

המילה סמבה מקורה ככל הנראה במונח zambo שהתייחס לתערובת של אפריקאים ואינדיאנים.

מקובל לזהות את Zamba de Vargas בתור "אם כל הסמבות", והסמבה המוכרת הוותיקה ביותר.

מבנה מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר כתוב במקצב של 3/4 או 6/8, ונעשה בו שימוש בסינקופות ש"שוברות" את הקצב.

הוא מחולק לשני חלקים - הראשון והשני (La primera, La segunda), כשבכל חלק יש שני בתים ופזמון חוזר. בכל בית וכן גם בפזמון - יש ארבע שורות, ושתי האחרונות מושרות פעמיים. במקרים נדירים לסמבה לא יהיה פזמון (La Lopez Pereyra, Zamba de Vargas).

השיר נפתח לרוב בהקדמה מוזיקלית, שחוזרת שוב לפני החלק השני; והוא מסתיים עם סיום הפזמון בחלק השני (לא מקובל שימוש בפייד אאוט למשל). ההקדמה היא באורך של כ-20 שניות, והיא מהווה לא פעם תת-יצירה בפני עצמה.

אופי הסמבה והתוכן שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסמבה יש נטייה כללית להיות איטית, נוסטלגית ומלנכולית, ולעתים אף דרמטית; בניגוד לקואקה שהיא גרסתה הקצבית יותר; אך יש גם סמבות יותר עליזות, למשל - הסגנון המקובל בטוקומן (La tucumanita, El jardin de la republica).

מילות השירים מתייחסות רבות לנופים המקומיים, שמות של מקומות, מנהגים מקומיים וכו'; ונעשה בה לא פעם שימוש בקצ'ואה ובדיאלקטים מקומיים (La tucumanita, Paisajes de Catamarca).

בנוסף- יש לסמבה נטייה להיות רטרוספקטיבית ולהתייחס לעצמה (Zamba de mi esperanza, La Candelaria).

במהלך הסמבה נבנה מתח שמצטבר לאורך שני הבתים והפזמון, ומגיע לידי קתרזיס בחזרה על שתי השורות האחרונות בפזמון.

בסמבות המתייחסות לקרנבל ולחגיגות הכפריות מקובל לשלב בשיר צהלות של חוגגים שתויים (בפועל מדובר כמובן בחיקויים שמבצעים הזמרים עצמם).

הריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריקוד הוא ריקוד זוגות בעל מבנה קבוע פחות או יותר, הוא נרקד בתלבושות כפריות טיפוסיות, הרקדנים מחזיקים מטפחת לבנה ומנפנפים בה מעל ראשם והיא אמורה לבטא את רגשותיהם.

הרקדנים אינם נוגעים זה בזה אלא נעים בתנועות סיבוביות תוך החלפת מקומות; והריקוד מייצג חיזור של הגבר אחר האישה, בו הוא כובש את ליבה בסוף.

הרקדנים רוקדים במהלך השירה, ונחים במהלך ההקדמה לפני כל אחד מהחלקים.

חלק בלתי נפרד מהסמבות הן ההוראות לרקדנים: ההכרזה לפני כל הקדמה איזה חלק מתחיל, הוראה להתחיל לרקוד עם סיום ההקדמה, הודעת סיום לפני החזרה על שתי השורות האחרונות בפזמון ועוד.

כלים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי הנגינה המקובלים בסמבה הם הגיטרות - גיטרה מובילה וגיטרות מלוות, ותוף בומבו ליגוארו שמתבלט בתפקידו המינימליסטי (לא מקובל לעשות בו שימוש רב בסמבה, וכשכן נעשה שימוש - הוא בולט יותר).

יחד עם זאת ניתן לפגוש בביצועים שנעשה בהם שימוש בחלילית קֶנָה (האופיינית למוזיקה האנדית), בנדוניאון (שמקובל בטנגו העירוני), בכינור וכו'; ובביצועים מודרניים - גם בכלים אלקטרוניים.

סמבות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מספר סמבות שתורגמו לעברית, בעיקר במהלך שנות השמונים של המאה ה-20 (כולן בתרגומו של אהוד מנור):

הפרברים שבעיבודיהם ניתן לזהות השפעות דרום אמריקאיות (והם אף היו שותפים להקלטת גרסאות עבריות לשירים רבים משם) הקליטו בסוף שנות ה-60 תקליט שירים בלועזית (לא מקוריים) - Sing International - שכלל בין היתר גרסת כיסוי לסמבה של לוס פרונטריסוס בשם Cuando el amor se va.

בתחילת שנות ה-70 הם הקליטו את השירים מה שיש לי לומר (יוסי גמזו, נחום היימן) ותיבת הזמרה נפרדת (נתן אלתרמן, נחום היימן), שניהם בעיבוד טיפוסי של סמבה מבחינת המקצב, הליווי הכלי והפתיח הדרמטי.

סמבות קלאסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • De mi esperanza
  • Balderama
  • La López Pereyra
  • Zamba de Vargas
  • El Chucaro
  • El Jardin de la republica
  • Alfonsina y el mar
  • Luna Tucumana
  • La Candelaria
  • Paisajes de Catamarca

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]