סימאון סקסקובורגותסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימֵאוֹן השני
מלך בולגריה (ובין השנים 2001 ל 2005, ראש ממשלת בולגריה)
Simeon II of Bulgaria.jpg
שם מלא סימאון בוריסוס סקסקובוּרגותסקי
התחלת כהונה 28 באוגוסט 1943
סיום כהונה 16 בספטמבר 1946
בת זוג

מרגריטה גומז-אצבו קחואלה

צאצאים

קארדם, קיריל, קוברט, קונסטנטין אסן, קאלינה.

שושלת סקסה-קובורג-גותה
אב בוריס השלישי
אם ג'יובנה מלכת בולגריה, לבית סבויה
תאריך לידה 16 ביוני 1937 (בן 77)
סופיה, ממלכת בולגריה
ממלכת בולגריה
ממלכת בולגריה
Coat of arms of Kingdom of Bulgaria (1927-1946).png
סמל ממלכת בולגריה
מדינה ממלכת בולגריה
בית האב סקסה קובורג גותה
תארים נסיך סלובקיה
נסיך בולגריה
מלך בולגריה
השליט האחרון סמיון השני, בבולגריה
שנת ייסוד 1887 כנסיכות ומ 1908 כממלכה.
הדחה בולגריה: 15 בספטמבר 1946 ,על ידי השלטון הקומוניסטי בבולגריה, בהכוונת ברית המועצות
אתניות גרמנית, איטלקית, צרפתית

סימֵאוֹן סָקְסְקוֹבּוּרְגוֹתְסְקִי (בולגרית Симеон Сакскобургготски), המכונה סימאון ה-2 צאר ממלכת בולגריה או סימאון מסקסה-קובורג-גותה (נולד ב-16 ביוני 1937), היה המלך והצאר (קיסר) האחרון של בולגריה בשנים 1943 עד 1946. בין השנים 2001 ו־2005 כיהן כראש ממשלת בולגריה.

ילדותו כצאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של הצאר בוריס השלישי והצארינה ג'ובאנהבית סבויה). הוטבל במים שנלקחו מנהר הירדן והובאו לבולגריה על ידי קצין מחיל האוויר. הפך לצאר ב-28 באוגוסט 1943 לאחר מותו הפתאומי של אביו, מיד לאחר סעודה חגיגית בברלין, בה נכח אדולף היטלר. במות אביו היה בן שש בלבד, ולכן מונו דודו, הנסיך קיריל, ושני אחרים לעוצרים. ב-9 בספטמבר 1944 הועברו הנסיך קיריל ושני האחרים מתפקידם במסגרת הפיכה שבוצעה בעזרת כוחות סובייטים. זמן קצר לאחר מכן הוצא קיריל להורג.

לסימאון הותר להישאר בכהונה, אך הממשלה הקומוניסטית מינתה לצידו עוצרים חדשים. בעקבות משאל עם שנערך ב-15 בספטמבר 1946 בוטלה הקיסרות בבולגריה, ברוב של 95 אחוז. בשל כך, ברחו סימאון ומשפחתו לאלכסנדריה שבמצרים, שם חי בגלות אביה של הקיסרית ג'ובאנה, ויטוריו אמנואלה השלישי מלכה לשעבר של איטליה.

ביולי 1951 העניקה ממשלת ספרד, בראשות פרנסיסקו פרנקו, מקלט מדיני למשפחה. סימאון סיים את לימודיו בתיכון הצרפתי (Lycée Français) במדריד, שם למד משפטים ומדע. ב-1955, כאשר מלאו לו 18, הכריז על עצמו כקיסר בולגריה בהתאם לחוקת טרנובו. בשנים 1958-1959 למד במכללה הצבאית וואלי פורג' בארצות הברית . עם חזרתו לספרד, למד משפטים ומנהל עסקים והפך להיות איש עסקים.

נישואיו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 נשא לאישה אריסטוקרטית ספרדית, הגברת מרגריטה גומז-אצבו קחואלה ולהם 5 ילדים - ארבעה בנים (קרדם, קיריל, קוברט וקונסטנטין) ובת (קלינה). סימאון בילה את רוב שנותיו כאיש עסקים בהם שימש כיושב ראש חברת תומסון מולטימדיה וכיועץ בתחומי בנקאות, תיירות, אלקטרוניקה ומסעדנות.

חזרה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנותיו בגלות, נשמרו קשריו עם בולגריה. הוא שולט בבולגרית וכן באנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית וספרדית וכן דובר ערבית ופורטוגזית. ב-1996 ביקר לראשונה, לאחר שנים רבות של גלות, בבולגריה. באותה עת הייתה נתונה בולגריה במשבר פוליטי וכלכלי קשה ביותר והוא התקבל על ידי אלפי תומכים שקראו "אנו רוצים את הצאר שלנו". סקסקובוּרגותסקי לא הצהיר הצהרות פוליטיות והעדיף להמתין מספר שנים לפני שובו לזירה הפוליטית. האחוזות שהיו רכוש משפחתו, אשר הולאמו על ידי השלטון הקומוניסטי, הושבו לידיו במלואן. בתחילה הצהיר כי יתרום חלק מהיערות שבשליטתו לפארק הרי רילה אך חזר בו ואף הצהיר על תמיכתו בפרויקט שנוי במחלוקת בו נכרתו שטחים מיוערים על מנת להרחיב את אתר הסקי הסמוך, בורובץ.

בשנת 2001 הצהיר (והשתמש עתה בשם: סימאון בוריסוב סקסקובוּרגותסקי) כי הוא נשאר בבולגריה לצמיתות והקים את התנועה הלאומית של סימאון השני (НДСВ) "אשר תהיה מוקדשת לביצוע רפורמות וליושרה פוליטית". הוא אף קצב לעצמו פרק זמן של 800 יום, בו יחוש העם הבולגרי בהשפעות החיוביות ובהעלאת רמת החיים כתוצאה ממדיניות הממשלה העתידית. הבטחות אלו נשאו פרי וב-17 ביוני 2001 הוא קיבל את אמון הבוחרים וזכה ב-120 מתוך 240 המושבים בפרלמנט הבולגרי. הוא הושבע לראשות הממשלה ב-24 ביולי באותה שנה ויצר קואליציה עם התנועה האתנית של המיעוט הטורקי "התנועה לזכויות ולחופש". הממשלה אותה הרכיב כללה טכנוקרטים ומומחי כלכלה אשר קיבלו חינוך מערבי. ביוני 2005, עוד לפני הבחירות, הרכיב ממשלה חדשה שכללה גם מפלגה שהתפלגה ממפלגתו (НДСВ).

הפסד בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת הבחירות אשר נערכה ביוני 2005 ניצחה המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית שהונהגה על ידי סרגיי סטאנישב. מפלגתו של סקסקובוּרגותסקי, אשר זכתה רק ב-20% מקולות הבוחרים, הפכה לאחר תהפוכות קואליציוניות לחלק מהקואליציה יחד עם המפלגה המנצחת ועם מפלגת המיעוט הטורקי.

סימאון עצמו לא הצהיר בפומבי על עמדתו בשאלה האם על בולגריה לחזור לשלטון מלוכני. עמדתו היא כי על העם הבולגרי להחליט בשאלה זו.

בבחירות הפרלמנטריות שנערכו בבולגריה ב-5 ביולי 2009, זכתה המפלגה רק ב 3% מקולות הבוחרים ובכך לא השיגה אף מושב בפרלמנט הבולגרי. סקסובוּרגותסקי התפטר מהנהגת המפלגה ביום המחרת ופרש מהחיים הפוליטיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
בוריס השלישי
מלכי בולגריה
23 באוגוסט 1943 - 16 בספטמבר 1946
הבא:
אין. המלוכה בוטלה במשאל עם.
הקודם:
איוון קוסטוב
ראשי ממשלת בולגריה
24 ביולי 2001 - 17 באוגוסט 2005
הבא:
סרגיי סטאנישב
שליטי נסיכות וממלכת בולגריה (1946-1879)
אלכסנדר בטנברגפרדיננד הראשוןבוריס השלישיסימאון השני
Coat of arms of Bulgaria (1927-1946).svg