סם פסיכואקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כפילות תכנים עם הערך חומר פסיכואקטיבי. חוסר בתוכן ספציפי אשר יייחד את הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סמים פסיכואקטיביים ׁ(באנגלית:psychoactive drugs,‏[1] drugs of abuse או substances of abuse או בקיצור substance,,‏[2] בצרפתית:drogue, בגרמנית Droge, באיטלקית וספרדית:droga) הם חומרים כימיים ממקור טבעי או סינתטי, שהשימוש בהם נעשה בדרך כלל, מתוך סקרנות או לחץ חברתי מתוך רצון להשיג עלייה מהירה במצב הרוח, שינויי בתודעה מעניינים או מהנים, אקסטזה, הנאה, עלייה בחשק המיני, (recreational drug use), לפעמים עלייה בערנות והתגברות על הרדימות הטבעית, עלייה בדמיון היצירתי וכו'. במקרים רבים השימוש בהם מהווה ניסיון ל"טיפול עצמי" (self- medication), ללא התייעצות עם רופאים, כדי להתגבר על מצבים של חרדה, פוביה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומתית, דיכאון או פסיכוזה. סמים כאלה, הקרויים "סמים משכרים" או "ממכרים", עלולים לגרום לתלות פיזית ו/או נפשית, להתנהגויות של כמיהה עזה (craving) לשימוש חוזר בחומר, לתסמונות גמילה (withdrawal syndrome) ("קריז"), ולהרעלות (intoxication כגון התשכרות ). אצל הסובלים מהפרעה נפשית כמו חרדה, דיכאון או פסיכוזה עלולים לגרום תכופות להחמרת ההפרעה הנפשית. המכורים לסמים קשים - במיוחד סמים נרקוטיים אופיואידים נקראו בישראל "נרקומנים". בשפות זרות הם נודעו למשל, בשם "טוקסיקומנים" מהמילה ממקור יווני "toxicomania" הנרדפת ל"התמכרות לסמים". התמכרות לקוקאין נקראה לפי אותו דגם "cocainomania". צרכני האלכוהול הסובלים מהתמכרות או הנוהגים להשתכר באופן קבוע כונו בישראל "אלכוהוליסטים". כינויים אלה ירדו בשימוש בתחום הרפואה בגלל הקונוטציה השלילית שלהן.

בספרות הרפואית כולל הפסיכיאטרית בשפה האנגלית הסמים הפסיכואקטיביים מכונים לעתים קרובות "חומרים פסיכואקטיביים" substances psychoactive למעשה כד להבדילן מרוב התרופות הפסכיאטריות הקרויות psychiatric drugs. psychotropic drugs or medicines שיעדם הוא הטיפול הרפואי הפסיכיאטרי.

חלק מהסמים הם בלתי חוקיים. הם הנקראים תכופות "סמי רחוב", ממקור צמחי או סינתטיים (designer drugs) והם בישראל מצוינים רובם ב"פקודת הסמים המסוכנים". חלק אחר, כמו האלכוהול והטבק על צורות שימושו, הם בעלי מקובלות חברתית רחבה יותר וחוקיים בארצות רבות ,אם כי נעשים ונעשו ניסיונות להגביל את שיווקם ואת שימושם לרעה בגלל המסוכנות לבריאות הנפשית והגופנית.

לחומרים אלה יש במשותף הפעלת מערכת התגמול המוחית, המעורבת בחיזוק התנהגויות ויצירת זכרונות.‏[3] הם גורמים לאקטיבציה חזקה של מערכת התגמול עד כדי כך שפוגעת בתפקודים נורמטיביים של האדם הצורך אותם. הפעלת מערכת התגמול מורגשת על ידי רגשות הנאה, לעתים קרובות מכונות "מצב של היי" (high).‏[4]

אנשים בעלי רמות נמוכות של שליטה עצמית, היכולות לשקף הפחתה במנגנונים המעכבים המוחיים, עלולים להיות מועדים במיוחד לפתח שימוש לרעה והתמכרויות לסמים כאלה.‏[5] יש לציין כי פרט להתמכרות לסמים פסיכואקטיביים קיימות אצל בני אדם גם התמכרויות התנהגותיות שאינן קשורות לצריכת סמים (addictive behaviors) כמו התמכרות להימורים, למין, התמכרות לקניות, לאינטרנט וכו'.‏[6]

מיון הסמים הפסיכואקטיביים לפי DSM-5[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועות 10 קבוצות עיקריות של סמים פסיכאקטיביים, שמידת הפגיעה בבריאות ובתפקוד שהן גורמות היא שונה מאחת לשנייה:

הסמים הפסיכואקטיביים ששימושם לרעה נפוץ ביותר- לפי NIDA (המכון הלאומי של ארצות הברית לשימוש לרעה בסמים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של השימוש בחומרים פסיכואקטיבים ושל צריכת הסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בחומרים פסיכואקטיביים אינה תופעה חדשה. ישנן ראיות ארכאולוגיות על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים לפני לפחות 10,000 שנים וישנן ראיות היסטוריות על צריכה בהם ב-5,000 השנים האחרונות[8].

צריכת חומרים פסיכואקטיביים איננה מנת חלקם של בני האדם בלבד. ישנן חיות הצורכות פירות שתססו, ומגיעות אף למצב של שכרון, וחיות שחשיפה לחומרים מסוימים גורמת להם לתופעות פסיכואקטיביות (לדוגמה, חתולים מושפעים מצמח נפית החתולים). אגדות מסורתיות על צמחים מקודשים מכילות לעתים קרובות התייחסויות לחיות שהכירו לבני האדם את השימוש[9].

חוקרים הציעו קשר אבולוציוני בין צמחים פסיכואקטיביים לחיות בניסיון לענות על השאלה "למה הכימיקלים האלו וקולטניהם מצויים במערכת העצבים?".[10]

במאה ה-20 נקטו מדינות רבות בגישה של הפיכת הצריכה, האחזקה, והאספקה של הסמים פסיכואקטיביים שהוגדרו כמסוכנים לעבירה פלילית. דוגמה לכך היא תקופת היובש בארצות הברית, שבה האלכוהול נעשה ללא חוקי למשך 13 שנים. דוגמה נרחבת יותר היא הכללתם של סמים רבים בהגדרה של "סמים מסוכנים" שצריכתם היא עבירה פלילית. בנוסף לאכיפה באמצעות המשטרה, נהוגה גם גישה של מזעור נזקים על ידי שירותי בריאות, המספקים לצרכני סמים שירותים ותמיכה כדי למזער את ההשפעות השליליות של צריכת הסמים. שיטה זו לרוב הולכת יד ביד עם אסטרטגיות מזעור אספקה על ידי סוכנויות אכיפת חוק.

תרופות מרשם בעלות פוטנציאל של סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר בתרופות בעלות פוטנציאל לשימוש לרעה ותלות נפשית ו/או פיזית. בגלל אופיין הפסיכואקטיבי הן מבוקשות על ידי צרכני סמים משכרים ונמכרות גם בשוק השחור על ידי סוחרי סמים (drug pushers).

  • תרופות מדכאות את מערכת העצבים המרכזית (depressants):
    • ברביטורטים - המשמשים כתרופות ברפואת ההרדמה בכירורגיה ובטיפול נמרץ, כתרופות אנטיאפילפטיות בנוירולוגיה, בעבר כמה מהן היו בשימוש בפסיכיאטריה.
    • בנזודיאזפינים - תרופות הרגעה ונוגדות חרדה, ולשינה בפסיכיאטריה, משמשות גם בהרדמה בבדיקות פולשניות, בכירורגיה, ברפואת שיניים, חלקם גם תרופות אנטיאפילפטיות בתחום הנוירולוגיה.
    • תרופות לשינה מקבוצת Z[דרושה הבהרה]
  • תרופות אופיואידיות משככות כאבים (קודאין, מורפיום, מתאדון, פנטאניל ואנלוגים שלו, אופיואידים אחרים: אוקסיקודון הידרוקלורידי, הידרוקודון ביטרטראט, הידרומורפון, אוקסימורפון, מפרידין, פרופוקסיפן) בשימוש ברפואת הכאב, רפואה כללית, פנאומולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, אורתודפדיה, רפואת ההרדמה וטיפול נמרץ, כירורגיה, רוימטולוגיה, נוירולוגיה, אונקולוגיה, רפואה פליאטיבית
  • ממריצים - אמפטמינים, מתילפנידט (ריטלין)
  • תרופות אחרות: דקסטרומתופרן - בשימוש בתרופות נגד שיעול והתקררויות, ובנוירולוגיה

סמים קלים וסמים קשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה קריטריונים כאשר באים לקבוע אבחנה בין סמים קלים וקשים:

  1. מהירות ההתמכרות - ככל שלוקח פחות זמן להתמכר, הסם נחשב ליותר קשה.
  2. חוזק ההתמכרות - מבינים אותו בדרך כלל כקושי לחדול. ככל שהקושי לחדול הוא גדול יותר אז ההתמכרות חזקה והסם ייחשב כקשה יותר.
  3. נזק ההתמכרות - הנזק הפיזי והנפשי. ככל שהסם פוגע והורס את הבריאות הפיזית והנפשית, כך הוא יחשב קשה יותר.
  4. האם בנוסף להתמכרות הנפשית קיימת גם התמכרות פיזית - לא כל הסמים שגורמים להתמכרות נפשית יגרמו גם להתמכרות פיזית. ההתמכרות הפיזית מקשה ומסבכת את תהליך הגמילה, ומאפיינת סמים קשים.

בחוק הישראלי אין הבחנה בין סמים קלים לקשים, וצריכת כולם אסורה. בהולנד ישנה הבחנה כזו, ומותרת צריכה של הסמים הפסיכדליים הבאים (בצורתם הטבעית): קנאביס, מסקלין (נמצא בקקטוסים מסוימים), פסילוסיבין (נמצא בפטריות הזיה), ו-DMT (נמצא בצמחים רבים). במדינות רבות בעולם הסמים הקלים אינם חוקיים, אך אין אכיפה על שימוש פרטי בהם (אלא רק על סחר).

דוגמאות מוכרות לסמים קשים כוללות:

  • קוקאין - יוצר תלות נפשית (התמכרות) חזקה ונושא השפעות בריאותיות וחברתיות רציניות, שנגרמות מהשילוב של המחיר והתלות, ונזק מוחי לטווח הארוך. [3][4]
  • הרואין - יוצר תלות פיזית ונפשית חזקה ביותר, נושא השלכות חברותיות קשות, וסכנה להידבקות במחלות כרוניות לצרכנים הנוטלים את הסם בהזרקה.
  • אמפטמינים - יוצרים תלות נפשית חזקה ונושאים נזק מוחי והשפעות בריאותיות משמעותיים לטווח הארוך.

כאשר משתמשים במונח "סמים קלים", הכוונה היא בדרך כלל לקנאביס ומוצריו. יש הכוללים במשמעות זו גם סמים פסיכדליים.

צריכתם של סמים מסוימים, שלא הוגדרו כסמים מסוכנים, מותרת, אף שהיא גורמת נזקים קשים:

  • אלכוהול - יוצר תלות פיזית חזקה בצריכה ממושכת ותלות נפשית/דפוסי התנהגות חזקים, נושא נזקים בריאותיים כבדים לטווח הארוך (אך צריכתו מותרת במרבית מדינות העולם, כולל ישראל).
  • ממסים נדיפים - חומרים כמו טולאן, בנזן, בנזין, בוטאן, פרופאן, פריאון ועוד, גורמים לנזקים בריאותיים כבדים ביותר הכוללים נזק עצבי ומוחי משמעותי וסיכון גבוה במיוחד למוות פתאומי אפילו בצריכה לטווח קצר. יוצאים מכלל זה החומרים הנדיפים המשמשים ברפואה, כגון: חמצן דו-חנקני ("גז הצחוק"), מרדימים נדיפים כמו דיאתיל אתר (לא בשימוש רפואי יותר בשל דליקותו הגבוהה, פרט לשימוש במדינות עולם השלישי), אנפולרן, איסופלורן, סבופלורן, דספלורן, קסנון, הלותאן וציקלופרפאן (לא משמש יותר ברפואה בגלל נפיצותו והסכנות הגדולות הנובעות מכך) המזיקים ברמה נמוכה בצריכה מתונה. אמיל ניטרט ("פופרס") מזיק ברמה משמעותית אך נמוכה בהרבה מנדיפים אחרים ומשמש ברפואה רק לעתים לטיפול באנגינה.

נושאים חוקיים הנוגעים לסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכה של קפאין, אלכוהול, וטבק (ניקוטין), הנכללים בהגדרה של סמים פסיכואקטיביים, נפוצה בעולם. סמים אחרים, כגון קנאביס, הרואין וקוקאין אינם חוקיים במרבית המדינות[11][12][13]. בישראל נקרא החוק האוסר צריכת סמים פקודת הסמים המסוכנים.

מבחינת יחסו של החוק, הסמים הם מקטגוריות אחדות:

  • סמים בלתי חוקיים - חלק ניכר מהסמים אסור לצריכה מסיבות בריאותיות. השימוש הרווח במושג 'סמים' מתייחס לקבוצה זו. חלק מהסמים האסורים מותרים לצריכה למטרות רפואיות על-פי הוראת רופא, לדוגמה מורפין, או מתילפנידייט (ריטלין) וחלקם אסורים לכל שימוש שהוא, לדוגמה LSD. הקנאביס הוא הסם הבלתי חוקי הנפוץ ביותר.
  • סמים מותרים תחת פיקוח - סמים שצריכתם מותרת אך מוטלות מגבלות על הסחר, השיווק וגילם המינימלי של הצרכנים. אלכוהול וטבק (המכיל ניקוטין), הם הנציגים הבולטים של קבוצה זו.
  • סמים ללא פיקוח
    • סמים שמהווים חלק ממזונות נפוצים או שצריכתם נורמטיבית ונרחבת - בעיקר קפאין (המהווה מרכיב בקפה ותה).
    • חומרים שאינם מיועדים לשימוש כסם, אך יש העושים בהם שימוש חריג. לדוגמה: פריאון (גז מזגנים), דבק מגע וממיסים נדיפים אחרים.
    • סמים הדומים בתכונותיהם הפסיכואקטיביות לחומרים מקבוצת הסמים האסורים אך לא הוגדרו ככאלה בשל נדירות השימוש בהם או קיומו בקרב קבוצה אתנית מצומצמת בלבד, כמו גת, למשל.
  • סמים סינתטיים

כימיקלים פסיכואקטיביים המדמים בהשפעותיהם סמים בלתי חוקיים המופקים בסנתוז על ידי מעבדות סמים/כימאים חובבים. מהידועים שבהם: "חגיגת(אמפטמינים סינתטיים)", "סם האונס - GHB" ו"קנבינואידים סינתטיים"(בעיקר ממשפחת הכימיקלים JWH).‏[14] בשנים האחרונות הפכו הסמים הסינתטיים לנפוצים בקנה מידה בינלאומי.‏[15]

לגליזציה של סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת קיר בישראל למען לגליזציה של השימוש בסמים

בחוק הישראלי והאמריקאי קיימת הגישה לפיה כל פעולה הנוגעת לסמים - סחר, מכר, צריכה ואחזקה אסורים. החוק לא מבחין בין סמים קלים לקשים, אולם בתי המשפט נוהגים להתייחס לסוג הסם ולשימוש בו בעת שהם גוזרים את העונש.

במדינות מסוימות (הידועה שבהן היא הולנד) יש מצב של סובלנות עד אי-אכיפה כמעט מוחלטת שמאפשרת מכירת סמים קלים מסוימים תחת הגבלות ופיקוח קפדני, ומתירה את צריכתם לאנשים מעל גיל 18 (הדבר עדיין אינו חוקי בכתב, בעיקר בגלל הגבלות מצד האו"ם. ראו בערך קנאביס). במדינות אחרות (כמו בריטניה ובלגיה) ישנה העלמת עין כמעט מוחלטת מצד הרשויות בנוגע לצריכה אישית של סמים קלים מסוימים.

אף שאי-חוקיותה של צריכת סמים מקובלת במידה רבה, יש המנסים לשנות מדיניות זו. חסידי השינוי במדיניות הסמים הנוכחית מביאים את הטענה שכמה מהסמים המשכרים הפופולריים ביותר, כמו אלכוהול וטבק חוקיים, בעוד סמים רבים הנחשבים לקלים כמו קנאביס ופסילוסיבין אינם חוקיים ובמקרים רבים נשלטים בחוזקה הרבה ביותר (בארצות הברית לדוגמה, קנאביס ופסילוסיבין נמצאים במחלקה הראשונה מתוך 5 של האיסור, השמורה לסמים המסוכנים ביותר, בעוד סמים כמו קוקאין ומתאמפטמין נמצאים במחלקה השנייה). עקב כך טוענים חסידי הלגליזציה של סמים שחוקי האיסור הנוכחיים הם יותר פוליטיים בטבעם.

המצדדים בלגליזציה טוענים כי צריכת סמים קלים אינה מסוכנת בצורה משמעותית: לא לצרכן ולא לסביבתו, לא באופן אבסולוטי ולא בהשוואה לסמים מותרים כמו אלכוהול וטבק. לטענתם ההתערבות המשפטית בשימוש בסמים היא קיצונית ודרקונית, ואינה מידתית במקרה זה כאשר היא מתנגשת עם חופש הפרט. היא לא יעילה לדבריהם מבחינה כלכלית, ובכלל נזקה גדול מתועלתה (מדיניות מזעור נזקים). מן העבר השני, המתנגדים ללגליזציה טוענים שהסמים האסורים ברוב העולם גורמים לנזקים והצלחתם של הסמים נובעת מניצול מצוקות אנושיות, ושבלעדי הסם, היו מוצאות פתרון בריא באמצעים אחרים, ולכן יש לאסור קודם כל את הסחר בסמים, אבל גם את צריכתם, על מנת להעביר מסר לציבור בדבר משמעותה של צריכת סמים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

American Psychiatric Association Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 5th Edition, Washington DC 2013 ch.Substance-Related and Addictive Disorders

  • דוד אלישע, סרג'יו מרצ'בסקי (עורכים) - שימוש לרעה והתמכרות לסמים ולאלכוהול --מדריך רפואי לאיתור, אבחון והתערבות ראשונית

הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר המכון הלאומי לשימוש לרעה בסמים של ארצות הברית
  2. ^ The Concise Oxford Dictionar, Clarendon Press, Oxford 1995
  3. ^ DSM -5 עמוד 481
  4. ^ DSM -5 עמוד 481
  5. ^ DSM -5 עמוד 481
  6. ^ DSM -5 עמוד 481
  7. ^ ישנן תרופות הרגעה רבות שאין להן פוטנציאל של סמים - מקבוצות התרופות האנטיפסיכוטיות, האנטידיכאוניות, האנטיהיסטמיניות, האנטיכולינרגיות ותרופות צמחיות ללא מרשם
  8. ^ M.D. Merlin, Archaeological Evidence for the Tradition of Psychoactive Plant Use in the Old World, Economic Botany, volume 57, issue 3, 295–323
  9. ^ Giorgio, Samorini, 2002, Animals And Psychedelics: The Natural World & The Instinct To Alter Consciousness, Park Street Press, ISBN 0-89281-986-3
  10. ^ Albert, David Bruce, Jr. (1993), Event Horizons of the Psyche, [1], Retrieved on February 2 2006
  11. ^ What's your poison? Caffeine, [2] Retrieved on July 12 2006
  12. ^ RR Griffiths, 1995, Psychopharmacology: The Fourth Generation of Progress (4th edition), page 2002, Lippincott Williams & Wilkins, ISBN 0-7817-0166-X
  13. ^ Griffith Edwards, 2005, Matters of Substance : Drugs--and Why Everyone's a User, page 352, Thomas Dunne Books, ISBN 0-312-33883-X
  14. ^ על הקנבינואידים הסינתטיים
  15. ^ 2012 - שנת הסמים הסינתטיים