בית המדרש לרבנים בברסלאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סמינר ברסלאו)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית המדרש בתחילת המאה ה-20.

בית המדרש לרבנים בברסלאו, או הסמינר התאולוגי היהודי – מכון פרֶנקֶל (במקור: בית מדרש הרבנים ברסלוי, גרמנית: Jüdisch-Theologisches Seminar Fraenckel'sche Stiftung), היה בית מדרש גבוה להכשרת רבנים ומורים ולעיסוק בחכמת ישראל, שפעל בעיר ברסלאו, קודם בממלכת פרוסיה ולאחר מכן ברייך הגרמני המאוחד, בין 1854 ל–1938. המוסד היה מוקדה של האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, ממנה התפתחה היהדות הקונסרבטיבית.

בית המדרש נפתח ב-10 באוקטובר 1854. הוא מומן בעיקר על ידי הנדבן היהודי יונה פרֶנקֶל (בנו של דוד בן משה פרנקל), ובשל כך נקרא גם מכון פרנקל (Fränkel'sche Stiftung).

מנהלו הראשון וקובע הקו ההשקפתי בו היה הרב זכריה פרַנקל. בנאום שנשא ב-28 בפברואר 1855 הוא קבע שתפקיד המוסד לתקן אנומליה - לנצרות הקתולית ולנצרות הפרוטסטנטית היו מכונים שעסקו בהכשרת פרחי כהונה, אך לא ליהודים, ולכך נועד הסמינר של ברסלאו. בין המורים שהביא זכריה פרנקל היו צבי גרץ, יעקב ברנייס, מנואל יואל ובנדיקט צוקרמן.

סמליל המוסד, מהדו"ח השנתי ל-1928.

תחומי הלימודים היו כתבי הקודש, הפירושים השונים, התרגומים ולימודי העברית והארמית. לימדו גם גאוגרפיה של ארץ ישראל, מבוא למשנה, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, שפות קלאסיות, היסטוריה של העם היהודי והספרות היהודית, מדרשים, פילוסופיה דתית ואתיקה על בסיס מקורות יהודיים, נוהגים וטקסים, רוח ההלכה והיבטיה האזרחיים והפליליים, עם דגש על ענייני אישות.

תלמידי הסמינר, שהוכשרו לרבנות, חויבו בלימודים כלליים ובהשגת תואר דוקטור. הם היו פטורים מתשלום, זכו לתנאי פנימייה ולעתים גם קיבלו מלגות. רבים התפרסמו בהמשך כמנהיגים רבניים ורוחניים בקהילותיהם. בין בוגרי הסמינר היו ישראל לוי, יצחק משה אלבוגן, משה גידמן, חנוך יהודה קאהוט, משה גסטר, לאו בק ועוד. מתוך 728 בוגרים במהלך השנים, 249 הוסמכו לרבנות.

לסמינר הייתה, החל מ-1851, הוצאה לאור יוקרתית שפעלה ברציפות (עם הפסקה קצרה אחת) עד לסגירתה על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בספטמבר 1938, כאשר נסגר גם הסמינר.

בית המדרש היה המוסד הראשון מסוגו בגרמניה, ושימש דגם למוסדות נוספים: בית המדרש לרבנים באמריקה נקרא בשם זה כחיקוי לברסלאו, ובית המדרש לרבנים בבודפשט גם הוא חיקה את הקו שננהג שם. המכון היה מרכז של חוקרי חכמת ישראל, וממנו הופצו רעיונות היהדות הקונסרבטיבית המוקדמת. ההיסטוריון מרדכי ברויאר כותב: "הסמינר שבברסלאו נעשה לאב-טיפוס של מוסד ללימודים גבוהים, שראה במדען יהודי-מודרני את הדמות האידאלית של רב המשלב מנהיגות דתית עם מחקר מדעי. בכך שימש הסמינר בברסלאו דוגמה למוסדות אחרים שקמו לאחר מכן בצמידות לזרמים שונים ביהדות, ואילו הוא בעצמו נעשה למרכז הרוחני של הזרם "הפוזיטיבי-היסטורי", שנטל על עצמו לאחר מכן את השם "קונסרבטיבי". בכך ביקש להביא לידי ביטוי את הפער שבין עמדתו לבין שאר הזרמים, הן האורתודוקסי הן הליברלי".‏‏‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מרדכי ברויאר, "בין סמינר לישיבה", בתוך: המעין, תמוז תשנ"ה‏