סמינר ברסלאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית המדרש בתחילת המאה ה-20.

הסמינר התאולוגי היהודי של ברסלאו, או בית המדרש לרבנים בברסלאו (גרמנית: Jüdisch-Theologisches Seminar in Breslau), היה בית מדרש גבוה להכשרת רבנים ומורים ולעיסוק בחכמת ישראל, שפעל בברסלאו בשנים 18541938.

בית המדרש נפתח ב-10 באוקטובר 1854. הסמינר מומן בעיקר על ידי הנדבן היהודי יונה פרֶנקֶל (בנו של דוד בן משה פרנקל), ובשל כך נקרא המוסד גם מכון פרנקל (Fränkel'sche Stiftung).

מנהלו הראשון של הסמינר וקובע הקו ההשקפתי בו היה הרב זכריה פרַנקל. בנאום שנשא ב-28 בפברואר 1855 הוא קבע שתפקיד המוסד לתקן אנומליה - לנצרות הקתולית ולנצרות הפרוטסטנטית היו מכונים שעסקו בהכשרת פרחי כהונה, אך לא ליהודים, ולכך נועד הסמינר של ברסלאו. בין מורי הסמינר, שהביא זכריה פרנקל, היו צבי גרץ, יעקב ברנייס, מנואל יואל ובנדיקט צוקרמן.

תחומי הלימודים היו כתבי הקודש, הפירושים השונים, התרגומים ולימודי העברית והארמית. לימדו גם גאוגרפיה של ארץ ישראל, מבוא למשנה, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, שפות קלאסיות, היסטוריה של העם היהודי והספרות היהודית, מדרשים, פילוסופיה דתית ואתיקה על בסיס מקורות יהודים, נוהגים וטקסים, רוח החוק היהודי, החוק האזרחי והפלילי, עם דגש על חוקים הנוגעים לחיי הנישואין.

תלמידי הסמינר, שהוכשרו לרבנות, חויבו בלימודים כלליים ובהשגת תואר דוקטור. התלמידים היו פטורים מתשלום, זכו לתנאי פנימייה ולעתים גם קיבלו מלגות. רבים מתלמידי הסמינר התפרסמו בהמשך כמנהיגים רבניים ורוחניים בקהילותיהם. בין בוגרי הסמינר היו משה גסטר, לאו בק ועוד. מתוך 728 בוגרים במהלך השנים, 249 הוסמכו לרבנות.

לסמינר הייתה, החל מ-1851, הוצאה לאור יוקרתית שפעלה ברציפות (עם הפסקה קצרה אחת) עד לסגירתה על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בספטמבר 1938, כאשר נסגר גם הסמינר.

בית המדרש היה המוסד הראשון מסוגו בגרמניה, ושימש דגם לבתי מדרש נוספים לרבנים ברחבי אירופה (ואף בית המדרש לרבנים באמריקה). הוא היה מוסד מרכזי של חוקרי חכמת ישראל, ושימש גם בתפקיד חשוב בתולדות היהדות הקונסרבטיבית. ההיסטוריון מרדכי ברויאר כותב: "הסמינר שבברסלאו נעשה לאב-טיפוס של מוסד ללימודים גבוהים, שראה במדען יהודי-מודרני את הדמות האידאלית של רב המשלב מנהיגות דתית עם מחקר מדעי. בכך שימש הסמינר בברסלאו דוגמה למוסדות אחרים שקמו לאחר מכן בצמידות לזרמים שונים ביהדות, ואילו הוא בעצמו נעשה למרכז הרוחני של הזרם "הפוזיטיבי-היסטורי", שנטל על עצמו לאחר מכן את השם "קונסרבטיבי". בכך ביקש להביא לידי ביטוי את הפער שבין עמדתו לבין שאר הזרמים, הן האורתודוקסי הן הליברלי".‏‏‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מרדכי ברויאר, "בין סמינר לישיבה", בתוך: המעין, תמוז תשנ"ה‏