סמיר נקאש
 | |
| לידה |
1938 בגדאד, ממלכת עיראק  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 2004 (בגיל 66 בערך) פתח תקווה, ישראל |
| מדינה |
ממלכת עיראק, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות סגולה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
ערבית יהודית, ערבית |
  | |
סמיר נקאש (בערבית: سمير نقاش; 1938 – 6 ביולי 2004) היה סופר ישראלי בשפה הערבית, מהפוריים שבין הסופרים ילידי עיראק שעלו לישראל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקאש נולד ברובע היהודי בבגדאד, בן בכור לבעל עסק לחלקי חילוף ולאחות מיילדת. אחריו נולדו להוריו עוד חמישה ילדים, הצעירה שבהם, רות ויגיסר תרגמה כמה מכתביו. את רוב חייו בילה בשכונת עמישב בפתח תקווה, קרוב מאוד למקום שפעם עמד בו אוהל המעברה שאליה הובא ב-1951 כילד בן 12 עם משפחתו, במסגרת מבצע עזרא ונחמיה.
סמיר נקאש זכה בפרס ראש הממשלה לספרות ערבית על ספריו "היום שתבל הרתה והפילה בו" ו"בנפול צלעות המשולש". יצירותיו נלמדות עד היום באוניברסיטאות בישראל ובמצרים.
סמיר נפטר בשנת 2004 ונטמן בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. הוא השאיר אחריו אישה, בת ושני בנים. לאחר מותו, הצהירו גולים עיראקים מוסלמים כי הם מבקשים להעביר את גופתו לעיראק, שהוכיח לדעתם אהבה עזה ותלות בעבר העיראקי יותר מכל הגולים העיראקים ברחבי העולם.
כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקאש מבכה בכתיבתו את אובדן האחווה ושיתוף הפעולה היהודי-מוסלמי-נוצרי, כפי שראה בעיראק. הוא מתאר את עיראק שלפני חיסול הגלות היהודית, כגן עדן, ואת עלייתו לארץ ישראל כסיוט. על אף שעלה ארצה, לא היה ציוני. נקאש ראה במציאות הישראלית גיהנום פיזי ורוחני, ותיאר בריאיון לעיתון אל-חיאת[1] את תוצאות הגירתו ארצה כך: "חיי האמיתיים מסתכמים בשתים עשרה השנים שאותן חייתי בעיראק. כל מה שבא בעקבות שנים אלה לא היה אלא צללים לשנים ההן".
נגיב מחפוז אמר על ספרותו של נקאש כי היא ראויה לפרס נובל לספרות. ספרותו מוערכת בעולם הערבי ובישראל זכה שלוש פעמים בפרסי ראש הממשלה לספרות הערבית.
כתיבתו של נקאש היא בניב ערבית יהודית בגדאדית שנעלם בעקבות עליית יהודי עיראק לישראל. חמשת הספרים הראשונים שלו, שהתפרסמו עד לשנת 1980 - כולם בהוצאה פרטית ובמימונן של קרנות שפרופסור שמואל מורה טרח להשיג בשבילו, הופצו בריכוזיהם של גולים עיראקים, כולל מוסלמים ונוצרים, באירופה וברחבי ארצות הברית. לאחר הסכם השלום הגיעו גם למצרים. מאז פרסם ספרים נוספים. עד יום מותו, היה נקאש הסופר הקאנוני יליד עיראק היחיד שלא עבר לכתוב מהשפה הערבית לשפה העברית, בשונה מהסופרים סמי מיכאל, אלי עמיר, שמעון בלס ואחרים. נקאש עצמו הסביר זאת כבחירה להשתמש בכלים הטובים ביותר העומדים לרשותו.
נקאש תרגם את הרומן "ויקטוריה" של סמי מיכאל לערבית, תרגום אשר יצא לאור בקהיר בשנת 1995.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- الخطأ (הטעות), סיפורים, 1972
- حكاية كل زمان ومكان :مجموعة قصص (סיפור כל זמן ומקום), סיפורים, 1978
- انا وهؤلاء والفصام :مجموعة قصص عراقية (אני 'אלה' והניתוק), סיפורים, 1978
- الجنوح والانسياب :ومسرحيات أخريان (עלייה על שרטון והשתחררות), מחזות, 1980
- يوم حبلت وأجهضت الدنيا :قصص عراقية, סיפורים, 1980 (תורגם לעברית בידי רות נקאש ויצא בשם: יום שתבל הרתה והפילה בו: סיפורים עיראקים בספריית פועלים, תל אביב, 1985)
- في غيابه :مسرحية في ٣ فصول (בהיעדרו), מחזה בשלוש מערכות, 1981
- عندما تسقط اضلاع المثلثات :قصة (בנפול צלעות המשולשים), נובלה, 1981
- نزوله وخيط الشيطان :رواية عراقية (דיירי משנה וקורי עכביש), רומן, 1986
- الرجس אל-ריג'ס (השיקוף), רומן, 1987
- فُوَّة يا دم! פ'ווה יא דם (דם משובח למכירה) רומן, 1987
- المقرورون :مسرحية, (מוכי הקרה), מחזה, 1990
- عورة الملائكة עאוורת אל מלא'יכה (מבושי המלאכים), רומן, 1991
- نبوءات رجل مجنون في مدينة ملعونة :مجموعة قصصية (נבואות איש מטורף בעיר ארורה), סיפורים, 1995
- نذر الخريف :قصص مختارة (נדר סתיו: סיפורים נבחרים), 1997
- شلومو الكردي وأنا والزمن :رواية (שלמה הכורדי ואני והזמן), רומן, 2003. הספר תורגם לעברית בידי סמירה יוסף ורות נקאש-ויגיסר ויצא בסדרת מכתוב, בהוצאת ידיעות ספרים ומכון ון ליר בירושלים, 2020[2].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליליאן דבי-גורי, "סמיר נקאש - עיון ביצירותיו הסיפוריות", ציון וציונות בקרב יהודי ספרד והמזרח, תשס"ב, 599-575
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של סמיר נקאש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אתר אישי (באנגלית)
- בלוג שמוקדש לסמיר נקאש
- סמיר נקאש שני קטעים מתוך הרומן "דיירי משנה וקורי עכביש", תרגמה מערבית: רות נקאש ויגיסר
- מפגש במרכז למורשת יהדות בבל, בו נקש נשא דברים
- הלך לעולמו הסופר סמיר נקאש, באתר ynet, 7 ביולי 2004
- דברים לזכרו של אחי, סמירה (נקאש) יוסף, אתר קדמה
- נרי ליבנה, סמיר מי?, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2004
- על הספר "שלמה הכורדי והזמן", שיחה מקומית, מתי שמואלוף, 2.7.2020
- מאה שנים של זרות, באתר ישראל היום
