סמכות מקומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סמכות מקומית היא סוגיה בסדר הדין האזרחי, ואחת מהטענות המקדימות, אשר יש להעלות אותן בהזדמנות הראשונה. קביעת הסמכות המקומית עונה על השאלה: באיזה מחוז יתנהל הדיון? חשוב לציין כי לכל בתי המשפט של אותו המחוז, יש סמכות מקומית מקבילה לאותו תיק.

קיים בלבול בין הסמכות המקומית לבין סמכות עניינית. כאשר בית משפט עורך את המשפט בלא סמכות מקומית, אין לכך כל השפעה על התקפות של פסק הדין שלו, או על עצם ניהול המשפט. אם הדיון נערך בבית משפט השלום בבאר-שבע, למשל, במקום בבית משפט השלום בהרצליה, והסמכות העניינית היא אכן של בית משפט שלום, הרי שאין זה משנה היכן ניתן פסק הדין והיכן נערך הדיון, כל עוד הצדדים לא העלו את הסוגיה בהזדמנות הראשונה.

בית המשפט, בניגוד למצב בסמכות עניינית, אינו חייב לבדוק האם הוא שופט בסמכות מקומית. פרקטיקה: שופטים גם הם בני אדם, ומוטל עליהם עומס תיקים ניכר. עקב כך, לא נדיר לקבל "רמזים" משופטים, בנוגע לחוסר הסמכות המקומית, כדי להוריד מעליהם את עומס העבודה.

אם ישנה הוראה בחוק, אשר מסמיכה בית משפט מקומי ספציפי לצורך עניינים מסוימים, הרי שלא תהיה משמעות לדברים האמורים בתקסד"א לעניין הסמכות המקומית. למשל, קיימים כללים נפרדים לעייני משפחה, ירושה ופירוק חברות.

הסכמת הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושא הסמכות המקומית, יש משמעות רבה להסכמת הצדדים טרם המשפט. הנושא קבוע בתקנה 5 לתקסד"א (תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984):

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4."

כאמור, יש לזכור כי הסכמת הצדדים תיבחן רק אם אין הוראה בחוק, אשר נותנת את הסמכות לבית משפט ספציפי. בבית משפט לתביעות קטנות, לדוגמה, אין תוקף להסכם שיפוט, והסמכות תיקבע על פי הדין. בדרך כלל, אם ישנה הסכמה מוקדמת, היא באה לידי ביטוי בתור סעיף בחוזה. ישנם 2 סוגים של סעיפי הסכמי שיפוט:

הסכם שיפוט כללי / מקביל / תניית שיפוט מקבילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה להסכם שיפוט מסוג זה, הוא סעיף האומר כי:

"הצדדים מסכימים כי במקרה של סכסוך, לבתי המשפט במחוז דרום תהיה סמכות שיפוט"

הפרשנות של בתי המשפט לסעיף מסוג זה, היא כי מותר לכל אחד מהצדדים, אך לא חובה עליו, לפנות אל בתי המשפט של מחוז דרום, גם אם הסוגיה הרלוונטית אינה אמורה להתברר שם על פי כללי הסמכות המקומית.

הסכם שיפוט ייחודי / תניית שיפוט ייחודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם שיפוט ייחודי יאמר דבר אחר, למשל:

"הצדדים מסכימים כי לבתי המשפט של מחוז ירושלים תהיה הסמכות הבלעדית, לדון בכל סכסוך אשר יתגלע בין הצדדים"

במקרה זה, לא משנה לאיזה בית משפט תהיה הסמכות המקומית, הרי שהשיפוט יהיה בסמכותם של בתי המשפט במחוז ירושלים.

תובענה במקרקעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר בתקנה 4 לתקסד"א, והכוונה היא לתובענה שכולה במקרקעין.

תניית שיפוט ייחודית גוברת על קביעה זו, ובמידה ותניית השיפוט היא מקבילה, ניתן להגיש את התובענה גם במחוז השיפוט הקבוע בתניית השיפוט.

מחוזות השיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבתי משפט שלום באותו מחוז, יש סמכות מקומית מקבילה. כך, אם יש סמכות מקומית לבית משפט השלום בטבריה, ניתן להגיש את התביעה גם בבית משפט השלום בצפת.

מחוז תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז מרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז ירושלים הוא "מחוז ברירת המחדל", במקרים בהם ישנה תובענה אשר אין לה מקום שיפוט מתאים לפי תקסד"א או כל דין אחר. זאת, על פי תקנה 6 לתקסד"א. על פי תקנה זו בפועל כל ישוב ביהודה ושומרון נחשב כמקום שאינו כלול באזור שיפוט מוגדר במחוזות האחרים. לפיכך, כל תביעה הנוגעת ליישובי יהודה ושומרון נדונה בבתי המשפט במחוז ירושלים.

מחוז דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז צפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסף טבקה ועידו באום "'להחזיר עטרה ליושנה': מקומה הראוי של הסמכות המקומית בסדר הדין האזרחי" עלי משפט ט 175 (2011)
  • אסף טבקה "על הדבש ועל העוקץ: סמכות השיפוט המקומית ב'תביעות אינטרנט'" הפרקליט נב(1) 365 (2013)


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.