סמכות עניינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

סמכות עניינית עוסקת בשאלת הסמכות של הערכאה לדון בעניין משפטי מסוים. נושא הסמכות העניינית שונה מהסמכות המקומית, שעניינה הוא בבחירת מקום ההתדיינות המתאים מבין מספר ערכאות שסמכותן העניינית זהה. בניגוד לסמכות המקומית, לצדדים אין יכולת להתנות על סמכותו העניינית של בית משפט.

בישראל, מוסמך בית משפט השלום לדון, בין היתר, בתביעות כספיות עד לסכום של 2,500,000 ש"ח,[1] ובתביעות במקרקעין שעניינן בחזקה, שימוש, חלוקת שימוש, ופירוק שיתוף במקרקעין.[2] בתחום הפלילי מוסמך בית משפט השלום לדון בם בעבירות שעונשן המרבי הוא עד שבע שנות מאסר. עניינים שאינם בסמכות בית משפט אחר, ובכלל זה ערעורים על פסקי דין והחלטות של בית משפט השלום, נמצאים בסמכות בית המשפט המחוזי. לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים סמכות עניינית לדון בערעורים על פסקי דין של בית המשפט המחוזי. בישראל נקבעת הסמכות העניינים, ככלל, על פי מבחן הסעד, כלומר לפי הסעדים שביקש התובע, אולם במקרים מסוימים נקבעת הסמכות על פי הנושא או הנסיבות, וישנם מקרים בהם נתונה סמכות מקבילה לערכאות שונות.

פיצול סעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, כאשר התובע מבקש מספר סעדים שנמצאים בסמכותם העניינית של בתי משפט שונים, עליו לפצל את תביעתו ולתבוע את הסעדים השונים בבתי-המשפט המתאימים מבחינת הסמכות העניינית.

סמכות נגררת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבית משפט סמכות נגררת להכריע בשאלה הנתונה בסמכותו של בית משפט אחר אגב הדיון בעניין המצוי בסמכותו, כאשר הדבר נדרש לצורך בירור והכרעה בעניין העיקרי. במקרה כזה הפעלת הסמכות אינה מהווה מעשה בית דין.

הלכת הטפל והעיקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נתבעים מספר סעדים במקרקעין, שאינם מצויים בסמכותו של אותו בית משפט, מוסמך בית המשפט שבסמכותו נמצא הסעד העיקרי לדון ולהכריע גם בסעד הטפל. במקרה זה, הכרעת בית המשפט מהווה מעשה בית דין.

חוסר סמכות עניינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענת חוסר סמכות עניינית אינה טענה מקדמית בלבד, כלומר ניתן לטעון אותה בכל שלב משלבי המשפט, ובית המשפט חייב להעלות אותה בעצמו גם אם לא הועלתה על ידי הצדדים. חריג לכך הוא, שאם התובע נגוע בחוסר תום לב אשר "זועק לשמיים", לא תישמע טענתו על כך שבית המשפט ניהל את המשפט בחוסר סמכות.

ככלל, פסק דין שניתן בחוסר סמכות בטל מעיקרו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, סעיף 51(א)(2).
  2. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 51(א)(3).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף טבקה "סמכות עניינית בתביעות שימוש במקרקעין: המשפט בספרים והמשפט בפעולה" משפט ועסקים יג 323 (תש"ע).

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.