סנדרו בוטיצ'לי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אלסנדרו די מאריאנו די ואני פיליפפיאיטלקית: Alessandro di Mariano di Vanni Filipepi‏, המוכר יותר בכינויו סנדרו בוטיצ'ליאיטלקית: Sandro Botticelli)‏; 1 במרץ 1445 - 17 במאי 1510) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס המוקדם. בוטיצ'לי השתייך לאסכולה הפלורנטינית, אשר פעלה תחת פטרונותו של לורנצו דה מדיצ'י. תקופה זו הוגדרה על ידי ג'ורג'יו וזארי פחות ממאה שנים מאוחר יותר ב"חיי בוטיצ'לי", כתור הזהב. המוניטין של בוטיצ'לי היה נמוך עד סוף המאה ה-19, רק אז ראו ביצירותיו ייצוג של הקו העדין שאפיין יצירות מתקופת הרנסאנס המוקדם. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למצוא את הולדת ונוס ואת הפרימוורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוטיצ'לי נולד בעיר פירנצה, ובדומה לאמנים נוספים מתקופת הרנסאנס, עיקר המידע באשר לחייו שאוב מספרו של ג'ורג'יו וזארי אודות חיי הציירים והפסלים הטובים ביותר. כינויו של בוטיצ'לי דבק בו דרך אחיו הגדול, ג'ובאני, אשר כונה בוטיצ'לו (שמשמעו באיטלקית חבית קטנה). ככל הנראה ב-1462, בעקבות עניינו של בוטיצ'לי בציור, שלחו אביו להתמחות בבית המלאכה של פרה פיליפו ליפי, אשר נחשב לאחד המאסטרים הפלורנטינים הנערצים. השפעתו של פיליפו על יצירתו של בוטיצ'לי ניכרת באופי העדין והמפורט, אך ניתן למצוא השפעות נוספות ממזאצ'ו ויצירותיו המונומנטליות.

ב-1470 כבר ידוע כי בוטיצ'לי עבד עצמאית ופתח בית מלאכה משלו. עבודותיו של בוטיצ'לי משכו אישים מהמשפחות הפלורנטיניות הגדולות, ביניהן משפחת מדיצ'י.

שנות בגרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1481 ל-1482 הוזמן לרומא על ידי סיקסטוס הרביעי, שרצה שיצטרף לקבוצת אמנים שעבדו על פרסקות בקפלה הסיסטינית. ניסיון זה השאיר חותם על עבודות מאוחרות יותר שלו והביא לו פרסום ותהילה. בסתיו של 1481 חזר לפירנצה. במהלך עשור זה (1480) היה בוטיצ'לי פעיל מאוד ויצר מספר רב של יצירות. לאחר חזרתו מפירנצה כתב בוטיצ'לי דברי פרשנות לתופת, מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה, יצירה אשר השפיעה עליו בצורה נרחבת.

בראשית שנות התשעים של המאה ה-15, הגיע לפירנצה נזיר דומניקני בשם ג'ירולמו סבונרולה, אשר החל להטיף בכנסיות לחזרה בתשובה. סבונרולה שהיה מטיף קיצוני, פעל בפירנצה כשש שנים. במהלך שנים אלו הטיף לצניעות, למוסר, לחזרה לערכים נוצריים דתיים ולאמונה באל. בהתייחס לתחום האומנות, ביקר סבונרולה את האמנים ואומנותם החילונית והפאגאנית, וקרא לניצול הכישרון הטבעי של האמן, ככלי להעברת סיפורי הנצרות. בתקופה זו ניכר כי חל שינוי סגנוני ביצירותיו של בוטיצ'לי, אך קיימת מחלוקת בספרות באשר לקיומה של השפעה מצד הנזיר סבונרולה על בוטיצ'לי.

יצירותיו הגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערצת המאגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צויר בסביבות 1475. ציור זה היה בקפלה בסנטה מריה נובלה. היסטוריונים מאוחרים יותר תיקנו את וזארי ואמרו שהדמויות בציור היו פרשנים של החוג הנאו-אפלטוני של מרסלו פיסינו. האיש בצהוב מימין הוא כנראה דיוקנו העצמי של האמן. מטרת הציור הייתה כנראה מתן כבוד, במיוחד בציור חברי משפחת מדיצ'י כשלושת החכמים. חג ההתגלות הנוצרי היה נושא מוכר מאוד בציור הפלורנטיני של אותו זמן ובוטיצ'לי כבר יצר שתי גרסאות לכך.

פרימוורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לידת האביב", 1480 לערך. זוהי עבודה שגרמה להיסטוריונים לאמנות רבים לחפש פירוש משכנע של האיקונוגרפיה (תאור בסמלים ודימויים). הפירוש העיקבי ביותר הוא שפרימוורה היא תיאור של מלכות ונוס. הנאו-אפלטוניזם (מיזוג בין הנצרות לבין הרעיונות הקלאסיים, הנשענים על תורת האידיאות של היופי של אפלטון - זוהי תפיסה פילוסופית שהטביעה את חותמה על המחשבה של המאה ה-15) בא לידי ביטוי ביצירה זו בשילוב בין יסוד חומרני וגופני - נשים חושניות - לבין הרוחני, המיסטי: מלאך בשמיים. ביצירה דמויות רבות: (מימין לשמאל) אל הרוח אוחז בנימפה, שהופכת לאחר מכן לאלת האביב, פלורה (מצוירת לידה). היצירה היא מעין סיפור בהמשכים. במרכז היצירה ניתן להבחין בונוס - אפרודיטה, לבושה בצבעים סימבוליים, כחול ואדום, המסמלים קדושה בסכמטיזם של ימי הביניים. מסביבה הילה שנוצרת על ידי ענפי העצים, מושכת את עין הצופה ומדמה את ונוס למריה הקדושה. ונוס מסמלת גם את חודש אפריל, חודש האביב, ואת ההומניזם - אחד העקרונות העיקריים ברנסאנס. מעליה קופידון, במראה של תינוק שמזכיר את ישו. שלוש הגראציות הרוקדות הן שלוש החאריטות, וניכרת התנועה המיוחדת של גופן והדרך בה צייר אותן בוטיצ'לי. משמאל - הרמס, שליח האלים.

פלאס והקנטאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאס והקנטאור

1482 לערך. הפירוש המשכנע ביותר לציור זה סובב סביב תפיסת המוסריות, הקונפליקט בין מוסריות לפשיעה. כמה משכילים העדיפו לפרש את הציור במונחים פוליטיים וראו בכך ביטוי לכישרונו הדיפלומטי של לורנצו היפה כניצחון של בני מדיצ'י על הפאצ'י. התאמת הציור למשפחת דה-מדיצ'י מקבלת אישור מטבעות היהלומים השזורות, שמקשטות את שמלת הבתולה. הנאו-אפלטוניזם בא לידי ביטוי ביצירה זו בכך שגם כאן ישנו שילוב של העולם הפיזי והרוחני. מצד אחד - הבתולה, ומצד שני, המיסטי והמטאפיזי - הקנטאור.

הולדת ונוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הולדת ונוס

ציור זה צויר כנראה כמה שנים לאחר "פרימוורה". גם כאן, כמו ב"פרימוורה", יש איזכור ספרותי כמו מזמור לונוס של הומרוס, ולשירה של אובידיוס. זהו אותו אקלים תרבותי מעודן שצמח בפרימוורה. גם ביצירה זו מופיע מוטיב הנאו-אפלטוניזם. במרכז הציור ונוס, בתוך צדפה גדולה, ולידה אישה נוספת – הדמויות הפיזיות. מצד שני - העולם המטאפיזי – שתי דמויות: גבר ואישה בדמות מלאכים מרחפים מעל המים.

גם בציור זה, כמו ברבים מציוריו של בוטיצ'לי משמשת כמודל סימונטה וספוצ'י, קרובת משפחתו של הימאי המפורסם אמריגו וספוצ'י. ייתכן שבוטיצ'לי היה מאוהב בה, אך היא הייתה פילגשו של ג'וליאנו מדיצ'י, אחיו הצעיר של שליט פירנצה ופטרון האומנות לורנצו מדיצ'י.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סאנדרו בוטיצ'לי 1510 - 1444-45, מאת ברברה דימלינג, הוצאת ספרי טאשן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]