סנדרו בוטיצ'לי

		יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ההערצה לאמגושים (מאגים)

אלסנדרו די מאריאנו די ואני פיליפפי (באיטלקית: Alessandro di Mariano di Vanni Filipepi‏), המוכר יותר בכינויו סנדרו בוטיצ'לי (באיטלקית: Sandro Botticelli),‏), 1 במרץ 1445 - 17 במאי 1510) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס המוקדם. בוטיצ'לי השתייך לאסכולה הפלורנטינית אשר פעלה תחת פטרונותו של לורנצו דה מדיצ'י. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למצוא את הולדת ונוס ואת הפרימוורה .

ביוגרפיה

תקופת ילדותו ונעוריו

בוטיצ'לי נולד בעיר פירנצה, ומעט מאוד ידוע על חייו. מאחר שלא הצליח להשתלב במסגרות הלימודים המקובלות באותה תקופה, נשלח על ידי אביו לעבור הכשרה כצורף, תחת אחיו אנטוניו. כינויו של אחיו אנטוניו, בוטיצ'לו (שמשמעו באיטלקית חבית), דבק גם בו וזכה ללשון הקטנה. ככל הנראה ב-1462 כבר עבד כשוליה בבית המלאכה של פרה פיליפו ליפי. אין תיעוד רשמי לכך שבוטיצ'לי עבד ולמד בבית מלאכתו של פיליפו ליפי, אנו למדים על כך מעדותו של ג'ורג'ו וזארי בספרו חיי האמנים. השפעתו של פיליפו על יצירתו של בוטיצ'לי ניכרת באופי העדין והמפורט, אך ניתן למצוא השפעות נוספות ממזאצ'ו ויצירותיו המונומנטליות.

ב-1470 כבר ידוע כי בוטיצ'לי עבד עצמאית ופתח בית מלאכה משלו. עבודותיו של בוטיצ'לי משכו אישים מהמשפחות הפלורנטיניות הגדולות, ביניהן משפחת מדיצ'י.

שנות בגרותו

בין 1481 ל-1482 הוזמן לרומא על ידי סיקסטוס הרביעי, שרצה שיצטרף לקבוצת אמנים שעבדו על פרסקות בקפלה הסיסטינית. ניסיון זה השאיר חותם על עבודות מאוחרות יותר שלו והביא לו פרסום ותהילה. בסתיו של 1481 חזר לפירנצה. במהלך עשור זה (1480) היה בוטיצ'לי פעיל מאוד ויצר מספר רב של יצירות. לאחר חזרתו מפירנצה כתב בוטיצ'לי דברי פרשנות לתופת, מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה, יצירה אשר השפיעה עליו בצורה נרחבת.

יצירותיו הגדולות

הערצת האמגושים (מאגים)

צויר בסביבות 1475. ציור זה היה בקפלה בסנטה מריה נובלה. היסטוריונים מאוחרים יותר תיקנו את וסארי ואמרו שהדמויות בציור היו פרשנים של החוג הנאו-אפלטוני של מרסלו פיסינו. האיש בצהוב מימין הוא כנראה דיוקנו העצמי של האמן. מטרת הציור הייתה כנראה מתן כבוד, במיוחד בציור חברי משפחת מדיצ'י כשלושת החכמים. חג ההתגלות הנוצרי היה נושא מוכר מאוד בציור הפלורנטיני של אותו זמן ובוטיצ'לי כבר יצר שתי גרסאות לכך.

"פרימוורה"

פרימוורה

"לידת האביב".1480 לערך. זוהי עבודה שגרמה להיסטוריונים לאמנות רבים לחפש פירוש משכנע של האיקונוגרפיה (תאור בסמלים ודימויים). הפירוש העיקבי ביותר הוא שפרימוורה היא תאור של מלכות ונוס. הנאו-אפלטוניזם (מיזוג בין הנצרות לבין הרעיונות הקלאסיים, הנשענים על תורת האידיאות של היופי של אפלטון - זוהי תפיסה פילוסופית שהטביעה את חותמה על המחשבה של המאה ה-15) בא לידי ביטוי ביצירה זו בשילוב בין יסוד חומרני וגופני - נשים חושניות - לבין הרוחני, המיסטי: מלאך בשמיים. ביצירה דמויות רבות: (מימין לשמאל) אל הרוח אוחז בנימפה, שהופכת לאחר מכן לאלת האביב, פלורה (מצוירת לידה). היצירה היא מעין סיפור בהמשכים. במרכז היצירה ניתן להבחין בונוס - אפרודיטה, לבושה בצבעים סימבוליים, כחול ואדום, המסמלים קדושה בסכמטיזם של ימי הביניים. מסביבה הילה שנוצרת על ידי ענפי העצים, מושכת את עין הצופה ומדמה את ונוס למריה הקדושה. ונוס מסמלת גם את חודש אפריל, חודש האביב, ואת ההומניזם - אחד העקרונות העיקריים ברנסאנס. מעליה קופידון, במראה של תינוק שמזכיר את ישו. שלוש הגראציות הרוקדות הן שלוש החאריטות, וניכרת התנועה המיוחדת של גופן והדרך בה צייר אותן בוטיצ'לי. משמאל - הרמס, שליח האלים.

• 

  תקריב- שלוש הגרציות

• 

  תקריב- אל הרוח והנימפה

• 

  תקריב- הרמס

• 

  תקריב- פלורה

פלאס והקנטאור

פלאס והקנטאור

1482 לערך. הפירוש המשכנע ביותר לציור זה סובב סביב תפיסת המוסריות, הקונפליקט בין מוסריות לפשיעה. כמה משכילים העדיפו לפרש את הציור במונחים פוליטיים וראו בכך ביטוי לכישרונו הדיפלומטי של לורנצו היפה כניצחון של בני מדיצ'י על הפאצ'י. התאמת הציור למשפחת דה-מדיצ'י מקבלת אישור מטבעות היהלומים השזורות, שמקשטות את שמלת הבתולה. הנאו-אפלטוניזם בא לידי ביטוי ביצירה זו בכך שגם כאן ישנו שילוב של העולם הפיזי והרוחני. מצד אחד - הבתולה, ומצד שני, המיסטי והמטאפיזי - הקנטאור.

הולדת ונוס

הולדת ונוס

ערך מורחב – הולדת ונוס

ציור זה צויר כנראה כמה שנים לאחר "פרימוורה". גם כאן, כמו ב"פרימוורה", יש איזכור ספרותי כמו מזמור לונוס של הומרוס, השירה של אובידיוס. זהו אותו אקלים תרבותי מעודן שצמח בפרימוורה. גם ביצירה זו מופיע מוטיב הנאו-אפלטוניזם. במרכז הציור ונוס, בתוך צדפה גדולה, ולידה אישה נוספת – הדמויות הפיזיות. מצד שני - העולם המטאפיזי – שתי דמויות גבר ואישה, ומלאכים מרחפים מעל המים.

גם בציור זה, כמו ברבים מציוריו של בוטיצ'לי משמשת כמודל סימונטה וספוצ'י, קרובת משפחתו של הימאי המפורסם אמריגו וספוצ'י. ייתכן שבוטיצ'לי היה מאוהב בה, אך היא הייתה פילגשו של ג'וליאנו מדיצ'י, אחיו הצעיר של שליט פירנצה ופטרון האומנות לורנצו מדיצ'י.