סנטור (כלי נגינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כפילויות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סנטור וכלי הפריטה

סנטור سنتور כלי נגינה עתיק ממשפחת כלי הקשה שהיה נפוץ בממלכת פרס. הכלי בנוי מתיבת עץ לרוב מעץ אגוז בצורת טרפז, מעליה פרושים מיתרים רבים - 120 מיתרים, למרות שיש וריאציות עם פחות מיתרים. על מנת להפיק את הצליל מקישים על המיתרים עם שני פטישי עץ דקים המגולפים בצורה ייחודית ונקראים מזרבים. צליל הסנטור הרמוני, עדין ועשיר ביותר הוא גם משופע בצלילים עיליים, אוברטונים, שמוסיפים לכל תו ותו צבע וגוון מיוחד. לסנטור כ-120 מיתרים. אלה באים בקבוצות של 4 מיתרים אשר מתוחים ב-2 כוונים, מימין לשמאל. בצד האחד פרוסים מיתרים מברונזה ובצד השני פרוסים מיתרים ממתכת. כלומר, 15X4 מצד אחד ממתכת ועוד 15X4 מצד שני מברונזה. את המיתרים ניתן למתוח על ידי מחוונים הנמצאים בצד האלכסוני של הטרפז. לכל "מקאם" או "דסתגאה" יש כוון משלו ולעתים המעבר בין שירים שאינם מאותו מקאם, מצריכים כוון מחדש של המכשיר. תיבת התהודה כאמור, עשויה מעץ. המקלות אשר מפיקים את הצליל, מכונים בפרסית: "מיזראב" והגשרים שעליהם המיתרים מונחים נקראים "חרק" בפרסית חמור קטן מאחר שהם נושאים את המיתרים על גבם כפי שהיה נהוג בפרס להעמיס על גבי החמורים את מרכולתם של סוחרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הגיעו לפרס, הכלי היה נפוץ בממלכת אשור. משם כנראה הגיע גם לארץ ישראל. הוא מתואר ככלי דומיננטי אשר "שירת בקודש" בפולחן היהודי בבית המקדש. הדעות סבורות שנבוכדנאצר מלך בבל התאהב בצליל העשיר, אימץ את הכלי לחצרו אך רק בימי הזוהר של כורש מלך פרס (שמלך אחריו) התפשט הכלי בכל מרכז אסיה.

נגנים ידועים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנשה ששון
  • אלי ששון
  • מיכל ששון
  • יצחק רפואה
  • איתן רפואה
  • קיאהן נאמן
  • הרכב הרוק אתני "הנפשות הפועלות"
  • אלדד לוי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.