סעדיה תובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סעדיה תובל (1932, זאגרב, יוגוסלביה - 17 באפריל 2008, רוקוויל, מרילנד) היה חוקר ישראלי בתחום מדע המדינה ויישוב סכסוכים ושימש כדיקאן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תובל נולד בנובי סאד[1] שביוגוסלביה, למאיר תובל, לימים ציר ישראל בבודפשט, ועלה לישראל בגיל שבע עם הוריו[2]. הוא למד בירושלים, בילה שנה בקיבוץ נחשון. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית, ואחר כך המשיך ללימודים מתקדמים בהרווארד, שם למד גאולוגיה וסיים דוקטורט במדע המדינה. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על סומלילנד הצרפתית בהנחייתו של הנרי קיסינג'ר. בשנת 1960, לאחר סיום כתיבת הדוקטורט, ביקר בסומלילנד[3].

בשנת 1962 חזר לישראל והחל ללמד באוניברסיטת תל אביב, שם שימש כראש החוג למדע המדינה ודיקאן הפקולטה למדעי החברה. במקביל מונה למזכיר המועצה למחקר ולפיתוח[4]. בשנת 1970 הועלה לדרגת פרופסור חבר[5]. בשנת 1975 מונה לדיקן הפקולטה למדעי החברה[6].

בשנת 1985 נהרג בנו אתיאל בעת שירותו הצבאי. לאחר האירוע עקרה המשפחה לבוסטון ואחר כך לוושינגטון, שם לימד תובל באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, במסגרת בית הספר הבינלאומי ללימודים מתקדמים.

בשנת 2008 נפטר מסרטן הקיבה.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Somali Nationalism. 1963
  • The Boundary Politics of Independent Africa. 1972
  • The Peace Brokers: Mediators in the Arab-Israeli Conflict, 1948-1979. 1982
  • Mediation in the Yugoslav Wars: The Critical Years, 1990-95. 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]