סעיד א-שאווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סעיד א-שאווה
לידה 1868
עזה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה אוקטובר 1930 (בגיל 62 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חאג' סעיד א-שאווה (ערבית: سعيد الشوا; תעתיק מדויק: סעיד אלשוא; 1868 – אוקטובר 1930[1]) היה פוליטיקאי ערבי-פלסטיני. שימש כראש העירייה הראשון של העיר עזה, בשנים 19061917. לאחר מכן היה חבר במועצה המוסלמית העליונה בראשות המופתי חאג' אמין אל-חוסייני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיד א-שאווה נולד בשנת 1868 למשפחה מיוחסת באזור חבל עזה. לפני כניסתו לחיים הפוליטיים עבד בענף ייצוא תבואה[2] והיה מגדולי הסוחרים הערבים בדרום ארץ ישראל.[3] בשנת 1904 התמנה לחבר במועצה האזורית עזה, ובשנת 1906 התמנה לראש העיר הראשון של העיר. במהלך כהונתו הוא בנה בית חולים בעיר, וכן מספר מסגדים ובתי ספר. הוא פיתח קשרים הדוקים עם הממשל העות'מאני, ובייחוד עם הצבא העות'מאני. בגלל קשרים אלו, לאחר שהצבא הבריטי כבש את ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, א-שאווה הודח מתפקידו. הוא סיים את כהונתו כראש עיריית עזה בשנת 1917.

א-שאווה ייצג את עזה בקונגרס הערבי-פלסטיני הראשון (1919), הרביעי (1921) והחמישי (1922).[3] לאחר ייסוד המועצה המוסלמית העליונה בידי חג' אמין אל-חוסייני בשנת 1921, התמנה א-שאווה לאחד מארבעת חבריה הקבועים, כשהוא מייצג את אזור עזה, דרום פלסטין ואזור ירושלים. בתפקיד זה החזיק בשנים 19221929[2]. א-שאווה היה קודם לכן ממתנגדיו של אל-חוסייני, אולם עם מינויו לחבר במועצה, הפך לתומכו.[3] אל-חוסייני נתן לא-שאווה זכויות רבות וכוח פוליטי גדול כדי להבטיח את תמיכתו. בזכות תפקידיו א-שאווה התעשר מאוד בערוב ימיו, והחזיק אדמות רבות באזור עזה ובאזור באר שבע. חלק מהונו השקיע בשיקום עזה והאזור לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובכלל זאת שיקום המסגד הגדול בעזה.

סעיד א-שאווה נפטר באוקטובר 1930. בנו, רשאד א-שאווה, שימש גם הוא כראש עיריית עזה בשנים 1971-1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סעיד א-שאווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע פורת, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עמ' 76, 85: "נפטר באוקטובר 1930".
  2. ^ 1 2 S - Personalities - Bio & Photos (הקישור אינו פעיל)
  3. ^ 1 2 3 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ב, יחידה 4, עמ' 366.