ספורט ומגדר במאה ה-19

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העיסוק בספורט ופעילות גופנית במאה ה-19, היה תחום חסום כמעט לגמרי בפני נשים. העיסוק בספורט נחשב כבלתי הולם עבור נשים, כמזיק לבריאותן, כפוגע בנשיותן. באותה תקופה הספורט היה תחום שנשלט לגמרי על ידי ההגמוניה הגברית, ומי שעסק בספורט נחשב לגברי. התכונות שמובלטות בספורט - תחרותיות, אגרסיביות, כוח, ראציונאליות, אחריות - הן תכונות גבריות, ולכן נשים צריכות להימנע מפעילות שתבליט תכונות אלה.

הספורט הוא מראה של החברה, הוא מבטא מנגנונים של שליטה חברתית ויחסי כוח, הוא פלטפורמה למינוף של ערכים אידאולוגיים חברתיים, ולכן הוא מבטא מעמד חברתי[1]. מכאן שמעמדה של האישה בספורט משקף את מעמדה בחברה. הדרת נשים מהספרה הציבורית במאה ה-19, כללה בתוכה גם הדרה מהספורט, הדרה מעמדות של כוח, של השפעה, ומהאפשרות ליהנות מהיתרונות הרבים הבריאותיים והמנטליים שהספורט מקנה. במהלך המאה ה-19 תהליכים פוליטיים ושינויים חברתיים משמעותיים מאוד, בשילוב מאבק של הגל הפמיניסטי הראשון, הביאו לתחילתו של שינוי ביחס אל פעילות ספורט של נשים.

ספורט נשים בתקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתוס האישה הוויקטוריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה המערבית הוויקטוריאנית (אירופה וארצות הברית) במאה ה-19, האמינו שאלוהים והטבע, הועיד לאישה תפקידים מסוימים בחברה ובמשפחה - להיות יד ימינו של הבעל, לחנך את ילדיו, ולשמור על קדושת המשפחה[2] הפולחן של המשפחה הוויקטוריאנית, מעגן בתוכו אפיונים של האידאולוגיה של החברה הבורגנית במאה ה-19. האישה האידיאלית צריכה להיות עדינה, רגשנית, רגישה, אימהית, מטפחת, מוסרית, פסיבית, תלותית, מסורה, נאמנה, מעודנת. היא צריכה להיות רעיה מסורה ואם למופת. התפקיד שלה במשפחה הבורגנית מגדיר את הזהות שלה. את התפקיד המגדרי של האישה, הצדיקו במבנה הפיזיולוגי והפסיכולוגי שלה, שמתאים לעבודות הבית האימננטיות, ואינו מתאים לעבודה היצרנית של שוק העבודה.

התייחסות המדע והרפואה לאישה ולגופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדענים והרופאים נחשבו באותה התקופה למומחים בתחום של גוף האישה. מאחר שנשים היו מודרות מהמדע, מדובר ברופאים גברים, אשר קבעו את היחס של הרפואה והמדע לגוף האישה, וכנובע מכך יחס החברה לעיסוק האישה בפעילות גופנית / ספורטיבית. הם לקחו לעצמם את הכוח להשפיע על כל תחום בחיי האישה. בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19, מדענים עסקו בחקר טבעה של האישה, ובהגדרת המאפיינים הפיזיים והמנטליים של האישה. הרופאים הצדיקו את השוני בין נשים וגברים בעובדות ביולוגיות[3] גוף האישה תואר על ידם כגוף, שברירי, הגולגולת שלה קטנה יותר, השרירים שלה עדינים יותר, העצבים שלה רופפים. האיברים המיניים של הגבר הם חיצוניים, ולכן הגבר נתפס כאקטיבי, יוצר, דומיננטי, בעוד שאצל האישה האיברים המיניים הם פנימיים, ולכן היא תוארה כפסיבית. בצורה זו הובנתה הנחיתות הפיזיולוגית של נשים לעומת העליונות הפיזיולוגית של הגברים. נחיתות פיזיולוגית זו, היא זו שמסבירה, בעיני הרופאים, את הנחיתות המעמדית, האינטלקטואלית והמוסרית של נשים. הפיזיולוגיה היא הגורל שלהן, היא זו שמכתיבה את מהלך חייהן: לידה, בגרות מינית, וסת, נישואין, יחסי מין, הריון, לידה, גידול ילדים, גיל הבלות, מוות. על פי הבניה זו המבנה הפיזיולוגי של הגוף הנשי, מגדיר את הזהות שלה, הוא הכלא שלה והיא הקורבן שלו. התהליכים הפיזיולוגים של הגוף והשינויים שחלים בו בעת ביוץ, מחזור או הריון, מתוארים כשולטים ברגשות ובהתנהגות של האישה, וכמעצבים את אישיותה ואת האינטלקט שלה.

הטיעונים נגד עיסוק האישה בפעילות גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות הרפואית במאה ה-19, קבעה כי גם המבנה האנטומי והפיזיולוגי המיוחד של האישה, וגם המחויבות המוסרית שלה, פוסלים אותה מלעסוק בספורט. נטענו מספר טיעונים מדוע נשים לא צריכות לעסוק בפעילות גופנית: יותר מדי פעילות גופנית תגרום לפגיעה בפוריות של האישה. הרופאים טענו שיש בגופן של נשים פחות אנרגיה, וכי עיסוק בספורט יגרום לפגיעה באברי הרבייה בגלל חוסר אנרגיה. הגוף הנשי נתפש כחלש וכחולני במהותו, ולכן העיסוק בספורט יפגע בייעוד של הגוף הנשי כמייצר של המין האנושי. לנשים יש מחויבות מוסרית לשמור על אנרגיית החיים שלהן, למען יוכלו למלא את תפקידן כאמהות וכרעיות. טענה נוספת הייתה שיותר מדי התלהבות מספורט, תגרום לאישה לאבד שליטה ולחוות התמוטטות עצבים, ואף התנהגות מינית שאינה הולמת. נשים ספורטאיות יאמצו את הלבוש, התסרוקת ואת ההתנהגות הגברית. הספורט מבזבז את האנרגיה, פוגע באיזון ההורמונאלי, גורם להתפתחות של תכונות גבריות, וכך לפגיעה בנשיות שלהן. אישה חזקה היא לא נשית. הנשיות היא "הטבע", לעסוק בספורט ולחזק את הגוף שיהיה גוף גברי – זה בניגוד לזהות הנשית "הטבעית". הבניית הנשיות בצורה זאת הייתה מוגבלת לנשים מהמעמד הבינוני-גבוה. נשים עניות עבדו בעבודות גופניות קשות ולא היו עדינות וחלשות. עובדה זו מבהירה כי לא מדובר בנשיות "טבעית" אלא במודל נשיות שהתפתח בהבנייה חברתית בתקופה מסוימת ובנסיבות חברתיות-כלכליות-תרבותיות מסוימות.

המהפכה התעשייתית והשפעתה על עיסוק נשים בפעילות גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה התעשייתית ותרבות הפנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה התעשייתית ועליית הקפיטליזם הביאו לשינויים בסדר החברתי והכלכלי שהיה נהוג. עד אז המבנה החברתי והמשפחה בתוכו, נחשבו לסדר אלוהי בלתי ניתן לשינוי. המהפכה התעשייתית גרמה לשינוי בהגדרות של ההבדלים בין התחום של העבודה לתחום של המשפחה, והכניסה מימד חדש לתפקידים המגדריים. האישה נדרשה להיות בתפקיד של אם ורעיה, להתמקד יותר בעבודה בבית ובגידול הילדים, בעוד שמהגבר נדרש להיות המפרנס, ראש המשפחה שדואג לכלכלת המשפחה. תפקיד האישה "לשחרר" את הבעל לעבודה בחוץ על מנת שיוכל לדאוג לכלכלת המשפחה. המשפחה הבורגנית באמצע התקופה הוויקטוריאנית, צברה רכוש וכסף, אשר אפשר לה להעסיק משרתים אשר יבצעו את עבודות הבית. ההתעשרות של מעמד הביניים הבורגני, הצמיח תחום חדש של צריכה – שוק של צריכת תרבות הפנאי עבור כל המשפחה. נשים מהמעמד הבינוני – גבוה, ביטאו את המעמד הכלכלי חברתי של הבעל, באמצעות תרבות הפנאי. זה העצים את התלות הכלכלית של האישה בבעלה. התפתחה אופנה שייצגה את תרבות הפנאי. שהתאימה למימוש אידיאל הנשיות והיופי הנשי, נשים לבשו מחוך שיעצב את גופן לפי דרישות החברה, ושמלות נפוחות אשר הצרו את צעדיהן, והגבילו את יכולת התנועה שלהן.

נשים משחקות הוקי, עדיין מחויבות בלבוש של חצאית ארוכה

עיסוק בספורט כחלק מתרבות הפנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1899

במחצית השנייה של המאה ה-19, נשים מהמעמד הגבוה עסקו בכמה ענפי ספורט, אך רק במסגרת של תרבות הפנאי ולא במסגרת תחרותית. למשל הן רכבו על אופניים, שיחקו קריקט, גולף וטניס, ירו למטרה בחץ וקשת, עסקו בשחייה, וברכיבה על סוסים. רכיבה על אופניים, לדוגמה, הפכה לטרנד של נשים במעמד הביניים בארצות הברית בסוף המאה ה-19. העיסוק ברכיבה לא נחשב לספורט, אך הביא לשינוי בצורת הלבוש של הנשים. משמלות ארוכות והדוקות עם מחוך, לשמלות רפויות וקלות יותר, שאפשרו לנשים רכיבה בטוחה יותר, ויכולת תנועה רבה יותר.

המאבק לשיווין זכויות וחינוך גופני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התהליכים הפוליטיים (המהפכה הצרפתית), החברתיים (עיור) והכלכליים (המהפכה התעשייתית) בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19, גרמו לנשים להתחיל לשאול שאלות[3] בנוגע למגבלות החברתיות שמוטלות על נשים בחברה, הן החלו לדרוש שוויון בחינוך ובהשכלה, שוויון בעבודה ובשכר, זכות להיבחר ולבחור, וכן החלו לדרוש שימוש באמצעי מניעה ואפשרות להגבלת הילודה על ידי הפלות (לקראת סוף המאה ה-19). במחצית המאה ה-19 בארצות הברית, ערכים של דמוקרטיה, רצון חופשי, מוביליות חברתית ואינדיבידואליות היו לערכים מרכזיים. נשים מילאו תפקיד חשוב מאוד בתהליך של המאבק נגד העבדות, חלוציות, והן הרחיבו את פעילותן מחוץ לספרה הביתית. שינוי במעמדן של נשים שהחלו לצאת לספרה הציבורית, והאיום של השינויים המתפתחים גרם לטיפוח מוסדות ספורט גבריים, וחסימתם בפני נשים, זאת במטרה להוציא את הבנים מהשפעת מהחינוך הביתי שבו הנשים שלטו[4]. מהמחצית השנייה של המאה ה-19 הוכפלו מספר בתי הספר לבנים, ומשחקי קבוצות וכדור הפכו לעיסוק מרכזי, בפיתוח הגבריות ויכולת הלחימה, חיזוק תכונות של כוח סבל, ערך עצמי, משמעת, התמדה, נאמנות, שיפוט מהיר – תכונות שנתפשו כחיוניות בהתמודדות עם מאבקים בחיים. נשים הודרו מהגבריות הזו, והן הורשו רק להסתכל על המשחקים ולעודד. הרופאים טענו שלימוד ופעילות אינטלקטואלית, מבזבזים את אנרגיית החיים של האישה, ופוגעים בפוריות ובנשיות שלה. אנרגיית החיים צריכה להיות מושקעת בתהליכים של מעגל הרבייה. הייתה התנגדות גם להשכלת נשים שהוסברה בכך שהמוח לא יכול להתפתח במקביל להתפתחות של אברי הרבייה, ולכן אסור לאפשר לילדות ללמוד. מגמה זו החלה להשתנות בעקבות התהליכים שתוארו לעיל. יותר ויותר הבינו שאישה חזקה ובריאה, תוכל לממש את אידיאל האמהות באופן טוב יותר, ולכן פעילות גופנית בהקשר זה היא חיובית.

ב-1830 החל בגרמניה עיסוק חדש בהתעמלות לנשים, כשהמטרה היא חיזוק הגוף הנשי, שיהיה יותר יפה ובריא, כדי שיוכל לעמוד בתפקיד של ייצור המין האנושי. הפעילות הגופנית תגרום לשיפור בריאותן של הנשים, ולעידון גופן, ולחינניות של תנועותיהן. הרופאה הראשונה באיגוד הרופאים האנגלי, ד"ר אליזבט בלקוול, כתבה מאמר ליברלי לכתב עת של נשים, בו היא גורסת שהעיסוק של נשים בפעילות גופנית, תורם לגוף חסון וזקוף, גוף אקטיבי ואנרגטי, גוף ריבוני. אישה ששולטת בגוף שלה, תשלוט בגורל שלה.

בבתי ספר לבנות, התמקדו בלימוד של נימוסים כדי לשפר את הכישורים הנשיים, ולא בהשכלה כללית או בפעילות גופנית. הפעילות היחידה שעסקו בה, הייתה ריקוד או הליכה. לעומת זאת בבתי ספר להשכלה גבוהה לנשים, שנפתחו בעקבות המאבק הפמיניסטי לשוויון בחינוך לנשים, הכניסו לתוכנית הלימודים פעילות גופנית. האווירה הייתה של דאגה לבריאות הציבור ובריאותן של אמהות, וכן השאיפה לחינוך יותר איכותי לנשים, התפתחות זו שינתה את היחס לפעילות גופנית, ואפשרה לנשים לעסוק יותר במשחקים ופעילות גופנית. נשים שלמדו באוניברסיטאות ראו חשיבות רבה בפעילות גופנית במקביל ללימודים, והן הביאו גישה זו לבתי ספר לבנות. בארצות הברית הוקמו מכללות לנשים בלבד, כתגובה לכך שמכללות לבנים נחסמו בפני הנשים. במכללות אלה נעשה החיבור לספורט, ונפתחו מחלקות להוראה של פעילות גופנית. כדי להתמודד עם הטענות המשפילות בדבר נחיתותן ואי יכולתן הפיזית של נשים לעסוק בספורט, גויסו מורות לחינוך גופני, וכך גדל מאוד העיסוק של נשים בספורט במכללות, במיוחד בענפי הספורט טניס וכדורסל, שהפכו מאוד פופולריים[5].

ב-1896 חודשו המשחקים האולימפיים, אך באולימפיאדה הראשונה באתונה, נשים לא הורשו להשתתף, בטענה שהמשחקים נועדו לגברים בלבד, ותפקיד הנשים לעודד ולמחוא כפיים. למרות זאת, באולימפיאדה השנייה בפריז בשנת 1900, 22 נשים השתתפו מתוך 997 משתתפים בכמה תחרויות בודדות: בטניס, בחץ וקשת, בגולף ובשיט, וזאת מאחר שאלה נחשבו למתאימים יותר לנשים מבחינה פיזית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרופ׳ יאיר גלילי, ד"ר משה לוי וד"ר אילן תמירספורט ומגדר בחברה הישראלית : מאפיינים, זהויות וייצוגים, המרכז בינתחומי, 2015
  • יאיר גלילי, במגרש המשחקים: ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי, 2009, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
  • Mangan, J. A. (1999). Sport in Europe: politics, class, gender. Frank Cass & Co. Ltd.
  • Journal of Sport History, Vol. 17, No. 2 (Summer, 1990), Gertrud Pfister The Medical Discourse on Female Physical Culture in Germany in the 19th and Early 20th Centuries
  • McCrone, K. E. (1984). Play up! Play up! And Play the Game! Sport at the Late Victorian Girls' Public School. The Journal of British Studies, 23(2), 106-134.
  • International Review for the Sociology of Sport 2000 35: 131 Bruce Kidd and Peter Donnelly HUMAN RIGHTS IN SPORTS
  • Journal of Sport History, Vol. 17, No. 2 (Summer, 1990)Gertrud Pfister The Medical Discourse on Female Physical Culture in Germany in the 19th and Early 20th Centuries
  • Hargreaves, J. A., Mangan, J. A., & Park, R. J. (1987). Victorian familism and the formative years of female sport. From'fair sex'to feminism. Sport and the socialization of women in the industrial and post-industrial eras, 130-144.
  • The Female Animal: Medical and Biological Views of Woman and Her Role in Nineteenth Century AmericaAuthor(s): Carroll Smith-Rosenberg and )Charles RosenbergReviewed work(s):-

Source: The Journal of American History, Vol. 60, No. 2 (Sep., 1973), pp. 332-356Published

  • Karen P. DePauw (1997): The (1n)Visibility of DisAbility: Cultural Contexts and “Sporting Bodies”, Quest, 49:4,416-430

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mangan, J. A. (1999). Sport in Europe: politics, class, gender. Frank Cass & Co. Ltd.
  2. ^ McCrone, K. EThe Journal of British Studies,23(2)עמ' 108
  3. ^ 1 2 קרול וצ'ארלס רוזנברג, The Journal of American History
  4. ^ יאיר גלילי, במגרש המשחקים: ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי, 2009, עמ' 200
  5. ^ יאיר גלילי, במגרש המשחקים: ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי, 2009, עמ' 206