ספינוזאורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ספינוזאור)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgספינוזאורוס
Spinosaurus skeleton.jpg
שלד משוחזר של ספינוזאור
תקופה
קרטיקון תחתוןקרטיקון עליון, 97‏–‏112 מיליון שנה לפני זמננו
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
על־סדרה: דינוזאורים
סדרה: בעלי אגן דמוי לטאה
תת־סדרה: תרופודים
משפחה: ספינוזאוריים
סוג: ספינוזאורוס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Spinosaurus
שלד ספינוזאור מתוך אוסף פרטי. אורכו 8.4 מטרים.

ספינוזאורוס (שם מדעי: Spinosaurus) הוא סוג של דינוזאור תרופודי שחי באזור שנקרא היום צפון אפריקה, מהגיל הקנומני עד לגיל האלביאני של תור הקרטיקון לפני 93-100 מיליוני שנים. שרידים ראשונים של סוג זה התגלו לראשונה במצרים בעשור השני של המאה העשרים על ידי הפלאונטולוג הגרמני ארנסט סטרומר. השרידים המקוריים האלו הושמדו בהפצצה במלחמת העולם השנייה, אבל בשנים האחרונות התגלו מספר חלקי גולגולת נוספים. לא ברור אם המאובנים שהתגלו שייכים למין אחד או לשני מינים שונים מאותו הסוג. המין הידוע יותר הוא המצרי (S. aegyptiacus) אך ישנה אפשרות שקיים מין נוסף מרוקני (S. marocannus).

עמוד השדרה הייחודי של הספינוזאורוס, היה הארכה של החוליות וצמח עד לאורך של שני מטרים, הוא היה מכוסה בעור שיצר צורה הדומה למפרש, חוקרים אחדים העלו השערות לפיהן עמוד השדרה היה מכוסה בשרירים ויצר מראה של דבשת. ל"מפרש" היו מספר ייעודים כמו ויסות חום הגוף ותצוגה. מעריכים כי הספינוזאורוס היה הדינוזאור הטורף הגדול ביותר, גדול אף מהטי רקס ומהג'יגאנוטוזאור. אורך גופו נאמד ל-16 עד 18 מטרים ומשקלו נאמד ל-7 עד 9 טונות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהספינוזאורוס מוכר היטב לחובבי הדינוזאורים בזכות הגודל, המפרש והגולגולת המוארכת שלו, הוא מוכר בעיקר בזכות מספר שרידים שנהרסו ומעט שיניים וחלקי גולגולת שנתגלו בזמן האחרון. עד עתה תועדו בפרטים רק הגולגולת ועמוד השדרה, עצמות הגפיים לא נמצאו. הלסת וחלקי הגולגולת שפורסמו ב-2005 הראו שלספינוזאורוס הייתה את אחת הגולגלות הגדולות מבין הדינוזאורים הטורפים באורך של 1.75 מטרים. לגולגולת היה חוטם צר מלא בשיניים בצורת חרוטים ישרים וחלקים. בכל צד של החלק הקדמי של הלסת העליונה בעצמות הפרה-מקסילה היו בין שש לשבע שיניים, ומאחורי החלק הקדמי היו עוד תריסר שיניים בכל אחת משתי הלסתות. השן השנייה והשלישית בכל צד היו גדולות באופן משמעותי משאר השיניים בחלק בקדמי של הלסת העליונה, ויצרו חלל ביניהן ולבין השיניים הגדולות במקסילה האנטרית, שיניים גדולות בלסת התחתונה פנו לכיוון החלל הזה. קצה החוטם שאיגד את השיניים הקדמיות הגדולות היה מורחב, ויצר פסגה קטנה שבלטה לפני העיניים.

המפרש של הספינוזאורוס נוצר מזיזים קוציים ארוכים שצמחו על גב החוליות. הזיזים האלו יכלו להגיע לאורך של פי 11 מאורכן של החוליות מהן גדלו. הזיזים היו מעט רחבים יותר בבסיסן מאשר בקצה, ולא היו דומים למוטות הדקים שנתגלו בשרידי הפליקוזאוריה כמו הדימטרודון והאדפוזאור.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינוזאורוס נתן את שמו למשפחה של דינוזאורים, הספינוזאוריים, שכוללת את הבריוניקס מדרום אנגליה, האיריטייטור והאנגהטורמה (שהוא ככל הנראה שם נרדף לאיריטייטור) מברזיל, סקומימוס מניגריה שבמרכז אפריקה, וכנראה גם את הסיאמוזאור ששרידים מעטים מאוד שלו התגלו בתאילנד. הספינוזאורוס הוא הקרוב ביותר לאיריטייטור, שחולק עמו את השיניים הישרות והחלקות, השניים כלולים בתת-משפחה. ב 2003 הועלתה השערה שההולוטייפ ספינוזאורוס של סטרומר הוא כימרה, שהורכבה מחוליות הגב של קרכרודונטוזאור מסוג אקרוקנטוזאור ולסת תחתונה של תרופוד גדול שדומה לבריוניקס. ההשערה הזאת נדחתה לאחרונה במספר מאמרים.

גילוי ומינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרידים המתועדים הראשונים של הספינוזאורוס נמצאו בעמק הבחרייה במצרים ב-1912, והפלאונטולוג הגרמני ארנסט סטרומר נתן להם את שמם ב-1915. שרידים חלקיים נוספים מבחרייה, הכוללים חוליות ועצמות גפיים אחוריות סומנו על ידי סטרומר כ"ספינוזאורוס ב" ("Spinosaurus B") ב-1934. סטרומר ראה בהם שונים מספיק כדי להשתייך למין אחר, מה שהתגלה כהחלטה נכונה בזכות משלחות מחקר וממצאים נוספים, התברר שהשרידים היו שייכים או לקרכרודונטוזאור או לסיגילמסאזאור. חלק ממאובני הספינוזאורוס ניזוקו בזמן המשלוח למוזיאון המדע של מינכן בגרמניה, והעצמות שנשארו אבדו לחלוטין לאחר הפצצה של בעלות הברית ב-1944.

לשני מינים של הספינוזאורוס ניתן שם: הספינוזאורוס המצרי (""Spinosaurus aegyptiacus"") והספינוזאורוס המרוקני (""Spinosaurus marocannus""). הספינוזאורוס המרוקני סווג במקור על ידי דייל ראסל כמין חדש בגלל האורך של חוליות הצוואר שלו. הנושא הזה נמצא במחלוקת עד היום כאשר חלק מהחוקרים טוענים שהאורך של חוליות הצוואר משתנה בין פרט לפרט ולכן לא רואים בספינוזאורוס המרוקני כמין שונה.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שישה ממצאים חלקיים של הספינוזאורוס תועדו. הגודל המשוער של הפרטים האלו התאפשר בזכות השוואה לשרידים ידועים של דינוזאורים אחרים ממשפחת הספינוזאוריים. האומדנים למטה לקוחים מבסיס הנתונים של התרופודים ומ (Dal Sasso et al, 2005).

IPHG 1912 VIII 19, תועד על ידי סטרומר ב-1915, היה ההולוטייפ. הממצא הזה מפרט צעיר, הושמד במלחמת העולם השנייה. למרות זאת, איורים מפורטים ותיאורים של הממצא נותרו. לפי ההשערות הפרט הזה היה באורך של כ-14 מטרים ושקל בסביבות ה 6.7 טונות. השרידים הורכבו משברים של הלסת העליונה, ומלסת תחתונה חלקית באורך של 750 מילימטרים, (הגולגולת נאמדה באורך של 1.45 מטרים והלסת באורך של כ-1.34 מטרים) 19 שיניים, 2 חוליות חלקיות של הצוואר, 7 חוליות גב, צלעות, ו-8 חוליות זנב. זה הממצא אותו החשיבו לכימרה.

CMN 50791, תועד על ידי ראסל ב-1996, הוא ההולוטייפ של הספינוזאורוס המרוקני. השרידים שנמצאו מורכבים מחוליית אמצע צוואר באורך 195 מילימטרים, לסת תחתונה קדמית ואמצע הלסת התחתונה.

MNHN SAM 124, תועד על ידי ראסל וטאקט ב-1998, מורכב מפרה-מקסילה חלקית, לסת עליונה חלקית, עצם וומר, ושברי לסת תחתונה. מקור השרידים היה פרט שהיה באורך של כ-14 מטרים ושקל כ-6.7 טונות. הגולגולת הייתה באורך של כ-1.42 מטרים.

Office National des Mines nBM231, תועד על ידי בופטו ואואג'ה ב-2002, מורכב מלסת תחתונה קדמית מתוניסיה שדומה מאוד לשרידים קיימים של הספינוזאורוס המצרי.

MSNM V4047, תועד על ידי כריסטיאנו דל סאסו ממילאנו ועמיתיו ב-2005, מורכב מפרה-מקסילה, לסת עליונה חלקית, ועצמות נחיר חלקיות, שביחד מגיעים לאורך של 988 מילימטרים. הגולגולת העצומה הייתה באורך של 1.75 מטרים, והפרט כולו היה באורך של בין 16 ל-18 מטרים ושקל בין 7 ל-9 טונות.

UCPC-2, תועד גם הוא על ידי דל סאסו ב-2005, מורכב מפסגה קמורה מהאזור שנמצא לפני העיניים.

פלאואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסביבה בה התיישב הספינוזאורוס מובנת רק בצורה חלקית, היא כוללת חלק גדול מצפון אפריקה של היום. לדוגמה, הספינוזאורים שחיו במצרים של היום ככל הנראה התמודדו עם תנאים חופיים באזורים ביצתיים ובערוצים, הם חיו ביערות המנגרובים לצד דינוזאורים טורפים גדולים נוספים כדוגמת הבחרייזאור והקרכרודונטוזאור, הטיטנוזאור הזאורופוד הענק הפאראלטיטן, טיטנוזאור קטן יותר האג'יפטוזאור, התנין באורך 10 מטרים הדינוסוכוס והקולצלנאט מווסוניה.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור אם הספינוזאורוס היה בראש ובראשונה טורף יבשתי או דייג, כפי שמצביעות לסתותיו הארוכות, שיניו החרוטיות ונחיריו המורמים. הראיה הישירה היחידה לתזונתו של הספינוזאורוס מגיעה מקרובו האירופאי והדרום אמריקאי הבריוניקס שבקיבתו נמצאו גם קשקשי דגים וגם עצמות של איגואנודון צעיר, שן שנמצאה נעוצה בעצם של פטרוזאור דרום אמריקאי מרמזת שמדי פעם ניזנו הספינוזאורים מהארכוזאורים המעופפים האלו. הספינוזאורוס היה ככל הנראה טורף אופרטוניסט ואוכל כול. אפשר להשוותו לדב הגריזלי שמעדיף לדוג אבל הוא גם אוכל נבלות בגודל קטן ובינוני.

פלאוביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז גילויו, היה הספינוזאורוס המועמד המוביל לתואר הדינוזאור התרופודי הגדול והכבד ביותר, העובדה הזו לא הייתה ידועה לציבור הרחב עד להופעתו בסרט פארק היורה 3 ולתיאור הממצא החדש מ-2005. שני פלאונטולוגים ידועים פרידריך וון יון ודונלד גלאט ציינו אותו במחקריהם כאחד התרופודים הגדולים ביותר באורך של כ-15 מטרים ובמשקל של כ-6 טונות. ב-1988, ציין אותו גם גרגורי פול כתרופוד הגדול ביותר באורך של 15 מטרים אבל אמד את משקלו בפחות מ-6 טונות. מחקרים חדשים יותר, המתבססים על השרידים החדשים שנמצאו אומדים את אורכו של הספינוזאורוס ב-16 עד 18 מטרים ואת משקלו ב-7 עד 9 טונות. מחקר שהתפרסם ב-2007 על ידי פרנסואה ת'ריאן ודונלד הנדרסון קרא תיגר על האומדנים הקודמים, בהסתמך על השוואת אורך הגולגולת הם קבעו שהאורך שנקבע במחקרים הקודמים היה גדול מדי ואילו המשקל קטן מדי, לפי אומדנם אורכו של הספינוזאורוס נע בין 12.6 ל-14.3 מטרים והמשקל בין 12 ל-20.9 טונות. המחקר שלהם ספג ביקורות על כך שהשוו בין הספינוזאורוס לתרופודים גדולים אחרים ממשפחת הטירנוזאוריים ומהאינפרא-סדרה הקרנוזאורים למרות שמבנה גופם שונה, ועל עבודות השיחזור שעשו לגולגולת הספינוזאורוס. גודלו המדויק של הספינוזאורוס ישאר שנוי במחלוקת עד אשר ימצאו שרידים שלמים יותר.

מפרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפרש של הספינוזאורוס היה יוצא דופן, למרות שדינוזאורים אחרים מאותה תקופה ומאותו אזור, לרבות האורניתופוד אוראנוזאור והזאורופוד רבאצ'יזאור פיתחו ככל הנראה גם הם סוג של "מפרש" שצמח מחוליות גבם. המפרש של הספינוזאורוס היה ככל הנראה בעל תפקיד זהה למפרש של הסינאפסיד מתור הפרם הדימטרודון, שחי עוד לפני שהופיעו הדינוזאורים. הדמיון בין המפרשים השונים ניתן להסבר על ידי התפתחות במקביל (Parallel evolution). יכול להיות שלמבנה על גבו של הספינוזאורוס הייתה יותר צורה של דבשת מאשר צורת מפרש, כפי שכתב ג'ק ביילי לאחרונה, השדריות של הספינוזאורוס הן לא מוטות דקים אלא רחבות לכל אורכן, בדומה למינים מסוימים של הביזון, ולכן ייתכן שתמכו במבנה רחב ושמן יותר בהשוואה למפרש מעור.

התפקיד של המפרש לא ברור, מדענים העלו מספר השערות ביניהן ויסות חום ותצוגה. בנוסף ייתכן שמבנה כל כך גדול ובולט שימש להרתעה כנגד חיות אחרות.

אם המפרש היה משופע בכלי דם, הספינוזאורוס היה יכול להיעזר בפני השטח הרחבים של המפרש כדי לספוג חום, זה היה מרמז כי הספינוזאורוס היה הומיאותרמי רק למחצה אם בכלל וחי באזור אקלים בו הטמפרטורות בלילה היו נמוכות והשמים היו בדרך כלל לא מעוננים. משערים כי הספינוזאורוס והאוראנוזאור חיו בגרסה מקודמת של מדבר הסהרה או בגבולה, מה שמסביר את התפתחות המפרש. ייתכן גם שהמפרש שימש לפליטת חום מהגוף ולא לקליטתו. בשביל חיות גדולות, ששטח הפנים שלהן קטן יחסית לנפח גופן (העיקרון של הלדן), הרבה יותר בעייתי להיפטר מחום מיותר בטמפרטורות גבוהות מאשר להתחמם בטמפרטרות נמוכות. המפרשים של החיות האלו הוסיפו להן הרבה שטח פנים בעבור תוספת מינימלית לנפח הכולל. יותר מזה, אם המפרש היה מופנה בזווית ישרה כנגד הרוח, החיה יכלה לקרר את עצמה ביעילות באקלים החמים של אפריקה בתור הקרטיקון.

מבני גוף משוכללים של הרבה בעלי חיים מודרניים בדרך כלל משמשים לחיזור ולמשיכת בני זוג. ייתכן שהמפרשים של הדינוזאורים האלו שימשו למטרה זהה בדומה לזנבו של הטווס. סטרומר שיער כי היה הבדל בגודלן של השדריות העצביות אצל הזכרים והנקבות. אם זה אכן היה כך, יכול להיות שלמפרשים היה צבע בולט אך תאוריה זו נשארה בגדר השערה בלבד.

יכול להיות שהמפרש שילב מספר תפקידים או אפילו את כולם ושימש גם לחיזור גם לויסות החום וגם להרתעה כאשר החיה חשה מאוימת.

יציבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבאופן מסורתי הספינוזאורוס תואר כהולך על שתי רגליים, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הועלו מספר השערות שלפחות לעתים הוא הלך על ארבעת רגליו. השערות אלה התחזקו לאחר גילויו של הבריוניקס, קרוב משפחה בעל ידיים חסונות. ב-1997 ביילי תמך באפשרות של יציבה על ארבע הגפיים, וכתוצאה מכך נעשו שחזורים חדשים. למרות זאת ההשערה הזו לא זכתה לתמיכה ונזנחה לפחות לגבי צורת ההליכה, אך זוהי אפשרות סבירה שהספינוזאורוס היה כורע על ארבעת רגליו. בסרט "פארק היורה 3" בקרב שהתחולל בינו לבין טירנוזאור, הספינוזאורוס התרומם לשנייה תוך כדי עמידה על גפיו הקדמיים.

אזכורים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינוזאורוס מופיע מזה זמן רב בספרים פופולרים על דינוזאורים, למרות שרק בזמן האחרון נאספה מספיקה אינפורמציה כדי ליצור תמונה מדויקת שלו. באופן מסורתי הוא משוחזר כתרופוד זקוף על שתי רגליים, עם גולגולת דומה לגולגולותיהם של שאר התרופודים הגדולים ומפרש על גבו, השחזור השלדי של לפרנט ולאבוקט מ-1955 תרם לכך רבות.

הספינוזאורוס כיכב בסרט השלישי בסדרת הסרטים "פארק היורה" ב-2001. הוא הוצג שם כגדול וחזק יותר מהטי רקס ובאחת מסצינות הקרב ביניהם הוא שבר את מפרקתו של הטי רקס. גם אם נתעלם מהעובדה ששני הדינוזאורים נכחדו, קרב כזה לא היה יכול להתרחש במציאות מכיוון שהם חיו במרחק של אלפי קילומטרים ומיליוני שנים זה מזה. לאחר הופעתו בסרט הספינוזאורוס המשיך לככב במוצרים רבים הקשורים לסדרת הסרטים, כולל מספר משחקי מחשב כמו "פארק היורה: מבצע בראשית" של חברת ויונדי.

בספר "מגהמורפס 2: בעידן הדינוזאורים", שהוא חלק מסדרת אנימורפס שנכתבה על ידי ק. א. אפלגייט, הדמויות רייצ'ל וטוביאס נלחמו בספינוזאורוס כשהם בדמותו של דיינוניכוס. גם הספינוזאורוס וגם הדיינוניכוס הוצגו בטעות כאילו חיו בגיל המאסטריכט. למרות שאפלגייט עלתה על הטעות שלה היה זה מאוחר מדי להוציא את הקטע מהספר והיא הוסיפה בסוף הספר הסבר מפיו של טוביאס כי - בתוך ההקשר של הסיפור - הפלאונטולוגים טועים לגבי התקופה של הסוגים האלו.

הספינוזאורוס הופיע גם בסדרה דוקומנטרית בטלוויזיה בשם הדינוזאורים האבודים של מצרים, שבה הוא שוטט באדמות הבוציות של מצרים בגיל הקרטיקוני.

ספינוזאורוס גם הופיע בסרט של העונה ה-37 של סופר סנטאי , Zyuden Sentai Kyoryuger

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]