ספינות ליברטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספינת ליברטי
SS John W Brown.jpg
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית משא
צי בעלות הברית
אוניות בסדרה 2,710
ציוני דרך עיקריים
מספנה 17 מספנות ברחבי ארצות הברית
הושקה 1941-1945
נתונים כלליים
הדחק 14,474 טון
מעמס 10,856 טון
אורך 135 מטר
רוחב 17.3 מטר
שוקע 8.5 מטר
מהירות 11.5 קשר
טווח שיוט 37,000 קילומטר
הנעה מנוע בעל 2,500 כוח סוס, מונע בשני דוודי דלק נוזלי ומדחף יחיד

ספינות ליברטיאנגלית: Liberty Ships) הוא שמה של סדרת ספינות משא שנבנו בייצור המוני בארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. בניית הספינות, שנועדו למלא את מקומן של ספינות משא של בעלות הברית שטובעו על ידי הצוללות הגרמניות, הייתה מהירה וזולה. בתחילה נבנו כמאה ספינות שכאלו עבור בריטניה במסגרת תוכנית החכר והשאל האמריקנית. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה החלה בניית הספינות בהיקף נרחב. בסך הכל נבנו 2,710 ספינות ליברטי, בשנים 1941 עד 1945. זהו מספר הספינות הגדול ביותר שנבנה על פי דגם מסוים של ספינה. ספינות אלו הפכו לסמל של התפוקה התעשייתית של ארצות הברית בימי המלחמה.

בניית הספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 הזמינה בריטניה ממספנות בארצות הברית 60 ספינות כדי למלא את אבדותיה בים ולתגבר את צי הסוחר שלה. המיפרט ההנדסי שדרשו הבריטים היה לספינה מטיפוס Ocean Class, בעלת מנוע בעל תכנון מיושן אך אמין. דגם ספינה זה היה מבוסס (בשינויי מידה קלים) על דגם של ספינה שנבנתה בבריטניה לראשונה ב-1879 ויוצרה בייצור נרחב עד 1938. המיפרט הבריטי דרש כי בספינה יותקן מנוע מונע בפחם (שממנו היה לבריטניה בשפע) ולא בדלק נוזלי (בהיעדר שדות נפט משלה בזמן ההוא). הספינות חומשו בתותח סיפון בקוטר 102 מילימטר, שהוצב בירכתיים לשימוש נגד צוללות ובכלי נשק נ"מ. הספינה הראשונה מטיפוס זה הושקה בארצות הברית באפריל 1941.

דגם זה הוא שהיה בהמשך הבסיס לייצור סדרת ספינות הליברטי. ארצות הברית אימצה אותו לצורך בניית ספינות עבור בריטניה במסגרת הסיוע המלחמתי לה בתוכנית החכר והשאל. הדגם אומץ תוך התאמתו לשגרת הבנייה של ספינות בארצות הברית ותוך זירוז בנייתו והוזלתה. בדגם זה חוברו חלקי הספינה זה לזה בריתוך במקום במסמרות – שינוי שהביא לחיסכון גדול, שכן המיסמור צרך שליש מעלות הבנייה של ספינה והאריך מאד את בנייתה. באפריל 1941 עמד מספר הספינות מדגם זה שנועדו לבנייה במסגרת תוכנית ההחכר-והשאל על 117 (מתוך מספר כולל של 306 ספינות בתוכנית).

מקור שמן של הספינות היה הכרזתו של נשיא ארצות הברית רוזוולט כי טיפוס זה של ספינות יביא חירות (Liberty) לאירופה.

בתחילה היה לספינות דימוי ציבורי ירוד בשל מראן הבלתי-מרשים. כך, המגזין טיים כינה אותן "הברווזון המכוער" (Ugly Duckling). כדי לשפר דימוי זה הוכרז יום ה-27 בספטמבר 1941 – היום בו הושקו 14 הספינות הראשונות מדגם זה שנבנו במסגרת תוכנית החכר והשאל – כ"יום צי הליברטי".

לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה בדצמבר 1941 החלה בנייה נרחבת של ספינות מדגם זה. הן נבנו ב-17 מספנות אזרחיות לאורך חופיה המזרחיים והמערביים של ארצות הברית ובחופי מפרץ מקסיקו. הספינות נבנו בתהליך של פס ייצור תוך שימוש במרכיבים מוכנים מראש. בין השאר העסיקו המספנות שבנו את הספינות נשים, כדי להחליף את הפועלים הגברים שגויסו לשירות צבאי.

בראשית תהליך הייצור נמשכה בניית ספינה כ-230 יום, אך זמן הבנייה הממוצע צנח בהמשך ל-42 יום. משך הבנייה הקצר ביותר הושג בבניית הספינה רוברט אי. פירי (Robert E. Peary), אשר הושקה 4 ימים ו-15.5 שעות לאחר הנחת השידרית שלה. יש לציין שזמן בנייה כה קצר – שנועד לצורכי פרסום - לא חזר על עצמו, ושעבודה לא מעטה נותרה לביצוע בפנים הספינה לאחר השקתה.

ב-1943 הושלמו שלוש ספינות ליברטי מדי יום. הן נקראו לרוב על שמם של אמריקנים ידועים, שהראשונים שבהם היו חותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית. נקבע שכל קבוצת אנשים אשר תגייס סכום של 2 מיליון דולר לרכישת איגרות המלחמה תוכל להציע שם לספינת ליברטי.

שש ספינות ליברטי הוסבו על ידי חיל האוויר של צבא ארצות הברית למחסנים צפים לחלקי חילוף למטוסי קרב מדגם מוסטנג ולמפציצים מדגם B-29 סופרפורטרס ושימשו למשימתן זו בזירת האוקיינוס השקט החל משלהי 1944. בספינות אלו גם הותקנו משטחי נחיתה למסוקי R-4‏‏[1], אשר שימשו לפינוי מוטס של נפגעים באיי הפיליפינים ובאוקינאווה. בכך היו אלו לנושאות המסוקים הראשונות בעולם.

ספינת הליברטי האחרונה שנבנתה הושקה ב-26 בספטמבר 1945, כשלושה שבועות לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה.

מספר דגמים של ספינות-מכלית לדלק נבנו גם הם בייצור המוני. מאלו נבנו 490 ספינות של הדגם T2 בין השנים 1942 עד 1945.

בעיות טכניות בספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות הליברטי הראשונות סבלו מתופעה של היווצרות סדקים בגוף ובסיפון, ואחדות מהן טבעו עקב כך. במהלך המלחמה התרחשו כ-1,500 מקרים של הופעת שברים בספינות עקב פריכות המתכת. שלוש מספינות הליברטי שנבנו נשברו לשניים ללא התרעה.

החשד לגורם לשברים ולסדקים נפל על עבודת הריתוך של גופי הספינות שנעשתה במספנות ושבוצעה בחלקה על ידי פועלים בלתי מנוסים. בהמשך התברר שמקור הפגמים היה שימוש בפלדה פגומה שהייתה שבירה, ונטתה להישבר במיוחד לאחר חשיפה לטמפרטורות נמוכות שהיו אופייניות לסביבת צפון האוקיינוס האטלנטי. גורמים נוספים החמירו את הבעיה - העמסת-יתר של הספינות, כמו גם חיבור גוף הספינה בריתוך במקום במיסמור, דבר שהקל על התפשטותם של שברים וסדקים בו. חיזוקים שונים הוכנסו בדגם הספינה כדי להתמודד עם בעיית השברים והסדקים, וכך בא לעולם דגם הספינה שקיבל את השם "ספינות הניצחון" (Victory Ships).

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה מ-2,400 ספינות ליברטי שרדו לאחר תום המלחמה. 835 מהן הוכנסו לשימוש בצי הסוחר האמריקני. עם הזמן השתרש בענף הספנות העולמי הביטוי "ספינת מטען בגודל ליברטי" (Liberty-size cargo), כמתייחס לספינה במעמס של 10,000 טון.

יזמים יווניים ואיטלקיים רכשו 624 מן הספינות. אילי ספנות ידועים רבים ובכללם אריסטוטלס אונאסיס הניחו את היסודות לציי הספינות שלהם על ידי רכישת ספינות ליברטי.

בשנות הששים הכניס הצי האמריקני לשירות מחודש שלוש ספינות ליברטי, שהוסבו לצורך איסוף מודיעין אלקטרוני ותצפיות מכ"ם. כולן הוצאו משימוש בסוף שנות השישים.

כיום שרדו רק שתי ספינות ליברטי כשירות לשיט, שאחת מהן עברה שינויים פנימיים רבים. שתיהן משמשות כספינות מוזיאון בארצות הברית – האחת במפרץ סן פרנסיסקו והשנייה בבולטימור – והן עדיין מפליגות לים באופן סדיר. ב-1994 הפליגה הראשונה – הספינה ג'רמיה אובריאן (Jeremiah O'Brien) – מסן פרנסיסקו לבריטניה וצרפת כדי להשתתף באירועים לציון מלאת 50 שנים לפלישה לנורמנדי. הייתה זו היחידה מן הספינות הגדולות שבצי הפלישה המקורי, אשר השתתפה באירועים אלו.

ספינות ליברטי צולמו במסגרת סרטי קולנוע אחדים. בין השאר צולמו רוב סצינות חדר המנועים של הסרט טיטניק על סיפונה של ספינת המוזיאון ג'רמייה אובריאן שהוזכרה לעיל, במקום עגינתה במפרץ סן פרנסיסקו.

תיאור בתמונות – תהליך בניית ספינת ליברטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות אלו מתארות את תהליך בנייתה של ספינת ליברטי במספנה בבולטימור בחדשים מרץ ואפריל 1943:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להרחבה ראו http://en.wikipedia.org/wiki/Sikorsky_R-4. ‏