ספירה (קבלה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
.jpg)
סְפִירָה היא המושג היסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות. ניתן להבין את הספירות כמסמלות כוחות שונים של האלוהות. הספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה, ויש להם רמזים כבר במדרש ובמשנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] המקור הלשוני למושג
מקור המילה ספירה הוא אולי באבן הספיר המנצנצת ומאירה חלקים שונים, או לחילופין, פשוט נובע מהשורש ספ"ר, כלומר הספירה היא "סיפור" המסופר על מהות האלוהים כפי שמבאר ספר הבהיר: "ואמאי קרי ליה ספירות, משום דכתיב (תהלים י"ט ב) השמים מספרים כבוד אל".
רבי משה קורדובירו[1] כותב ששם זה בא מלשון מספר, מרמז בכך למספרן הקבוע של הספירות שהוא עשר[2]. הרמב"ן מציין שיחד שעשר הספירות ביחד עם כ"ב אותיות השפה העברית, מרכיבות את ל"ב נתיבות החכמה[3].
יש הטוענים שמקורו במילה ספֵירה - כדור, ובציורם כל ספירה מקיפה את הספירה הפנימית לה כמו בצל בקליפותיו. הרב קוק מינח את הספירה במושג האפלטוני אידיאה ולעתים השתמש לגבי הספירות במושג אור שמדגיש את הממד הרוחני שבספירות ואת תהליך התפשטותן והאצלתן אחת מהשנייה.
[עריכה] אזכרות מוקדמות של הספירות
בתנ"ך במספר מקומות מוזכרים דרכי ה' ומחשבותיו, שכתובים באופן סתום וניתן לפרשם בעניין הספירות. מקורות מפורשים יותר נמצאים בספרים מאוחרים.
במשלי נמצאות הספירות העליונות (לפי שיטת חב"ד):
| "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל. | ||
| – משלי ג' י"ט-כ' | ||
בדברי הימים, מוזכרים שבע הספירות התחתונות, בברכתו של דוד, במעמד ציבורי, לאחר שהעם מנדב מאוצרותיו לבניין בית המקדש:
| "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל... לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (=חסד) וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (=יסוד) לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה (=מלכות) וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" | ||
| – ספר דברי הימים א', כ"ט י'-י"א | ||
בתלמוד (בבלי, מסכת ברכות דף נח/א) ובתרגום יונתן (דברי הימים א', כ"ט י"א) מפרשים שמדובר בהתגלויות הסטוריות מיוחדות שבהם היה גילוי אלהי מיוחד כמו בריאת העולם, יציאת מצרים, מתן תורה, מלחמת יהושע ונס השמש והירח, מלחמת ברק בסיסרא, ומלחמת עמלק. בתלמוד הירושלמי (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף י/ב ) מסופר כי קטע היה חלק מתפילתו של בר קפרא.
[עריכה] מהות הספירות
על פי הקבלה, האל הוא אינסופי ובלתי מושג. אך למרות זאת ניתן לנסות להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם ו"המדות שהבורא פועל בהם פעולותיו"[4]. ישנם רמות ואיכויות שונות של התגלויות. הספירות ממחישות כיצד הולך ומתגלה, כך שספירה נמוכה יותר מייצגת התגלות מוחשית וגשמית יותר. במקומות רבים מתוארות הספירות כמעין "צינורות" המחברות בין עולמנו לבין האל, ודרכם עובר ה"שפע האלוקי", "האורות", הברכה שמשפיע האל על העולם. בהקשר זה מתואר המקובל כאדם המתקן את החיבורים בין הספירות, ובכך מאפשר לשפע לרדת לעולמנו בצורה חלקה ובעוצמה גדולה יותר.
צורה אחרת לתאר את הספירות היא כמעין תכונות אופי של האלוהות, המתארות את התנהגות האל כלפינו. הרמח"ל מתאר את הספירות כמחשבות של האלוהות[5]. הוא מדגיש שמה שמכנים את הספירות "הארות", הוא מפני שהאור נחשב לדבר הכי לא גשמי בעולם, והוא מובא רק בהשאלה על הספירות, להורות על התפשטות של האלוהות (ספר קל"ח פתחי חכמה פתח ה').
בספר יצירה, שהוא מקור חשוב להבנת הספירות, כתוב על הספירות שהן "עשר שאין להן סוף" - שמכיוון שנאצלו מהאינסוף הן צריכות לשקף את אינסופיותו ולכן הן מכונות שם "עשר ספירות בלימה" כפירוש הרמ"ק (ספר פרדס רמונים) "בלי מה" - ללא מהות, ובדבריו "שאין להם מהות מושג אל בני אדם, לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות, מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות", מה שבהכרח מביא לידי כך, ש"צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף" - ובפרשנות הרמ"ק שאף שהנבואה מושפעת מהן, הן אינן מושגות אפילו לנביא, שרק ראה את השתקפותן בדברים אחרים (רמ"ק, ספר היצירה).
הספירות הן עשרת המאמרות שבהן נברא העולם, כפי שכתוב במשנה במסכת אבות, בספר היצירה הן מכונות "ידיים", מכיוון שהן משמשות את הבורא כפי שהידיים משמשות את האדם[6], והן שורשן של עשרת הדברות שניתנו לישראל בהר סיני[7].
לתנועת החסידות שהתפתחה בפולין של המאה ה-18 היה יחס מעט שונה לתורת הקבלה. מתוך האמונה שהאדם נברא בצלם אלוהים, טענו רבני התנועה כי הכוחות האלוקיים המבוטאים במערכת הספירות מופיעים בצורה מוקטנת בנפש האדם. לדוגמה, הקבלה משתמשת בספירת החסד כדי לתאר את כוח ההטבה של האל ובספירת הגבורה כדי לתאר את כוח הדחיה. החסידות תשתמש במונחים הללו כדי לתאר את הקונפליקט האנושי בין כוחות האהבה ושנאה באדם, במקביל לפרשנות המסורתית.
הספירות עונות על בעיה תיאולוגית חריפה והיא איך יכול להיות קשר בין האינסוף לבין הסוף ועל השאלה הפילוסופית כיצד מהאחדות נוצר הריבוי שנראה בעולם. באמצעות מערכת הספירות מוסברת הבריאה בכך שהייתה שורה של השתלשלות והתגשמויות מאינסוף המופשט עד שנוצר העולם הגשמי. כמו כן באמצעות הספירות האדם יכול להתדבק בבוראו, שהרי את עצמות ה' האדם אינו יכול לתפוס[8] ולא להתדבק בו[9].
[עריכה] מבנה עשר הספירות
למבנה וסדר הספירות חשיבות רבה. מקומה של כל ספירה נותן לנו מידע גם לגבי תכונותיה וגם לגבי יחסי הגומלין שהיא מקיימת עם הספירות האחרות. המיקום מורכב משני פרמטרים:
- גובה הספירה. ככל שהספירה גבוהה יותר היא רוחנית ומופשטת יותר, ובכך, כביכול, קרובה יותר לאלוהים. לספירות הממוקמות זו מעל זו יש מאפיינים דומים והן מחזקות אחת את השנייה.
- צד הספירה. ישנם שלושה צדדים, "עמודים" או "קווים" בלשון הקבלה. ימין, אמצע ושמאל. ספירות הממוקמות אחת לצד השניה הן ספירות המנוגדות אחת לשנייה, ומנהלות ביניהם מערכת יחסים דיאלקטית של ניגוד והשלמה. לכל צד מאפיינים מיוחדים לו:
מבנה הספירות הינו בצורת גוף אדם, כשהן מתחלקות לשתי קבוצות:
- שלוש הספירות העליונות המכונות בקצרה ג"ר (ג' ראשונות). ספירות אלה מכונות לרוב "המוחין" והן מייצגות את ראש האדם ואת כוחות השכל והמחשבה.
- שבע הספירות התחתונות המכונות בקצרה ז"ת (ז' תחתונות). ספירות אלה מכונות לרוב "ספירות הבניין" ומייצגות את גוף האדם, מהחזה ומטה, ואת הכוחות הרגשיים והמעשיים. לעתים מתוארות הג"ר כנשמה, ביחס לז"ת שהן הגוף. קיים שפע רב של הקבלות אלגוריות לשבע הספירות התחתונות. אחת מהן היא הקבלתן לשבע דמויות מופת היסטוריות, שנקראות שבעת הרועים, שבע דמויות אלה הן גם האושפיזין המבקרים בסוכה.
לעיתים יש כינויים ושמות שונים לאותה ספירה, כמו חסד שנקרא גם גדולה, או תפארת שנקראת גם רחמים או אמת.
להלן פירוט עשר הספירות:
[עריכה] כתר
הספירה העליונה מכולם. שמה של הספירה מעיד כי אינה חלק אינטגרלי מתוך מערכת הספירות, אלא מעליהם, כמו הכתר שאינו חלק מן הגוף אלא מונח מעליו. לרוב מכונה "אין", כי היא מייצגת את החלל הפנוי שקדם לבריאה. התכונה המיוחסת ל"כתר" היא כח הרצון. הכתר מייצגת את השלב שבו מתעורר רצון מעורפל לדבר כלשהו, כשעדיין לא ידוע מה הוא, וכיצד הוא יושג, אלא רק צורך ל"משהו" לא ידוע.
ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אריך אנפין.
מסיבות רבות, העובדה שספירה זו אינה לגמרי חלק מהספירות האחרות, כמו גם השאלה האם לכתר יש כח משל עצמה או שכמו כל האחרות גם היא רק "צינור" וכלי, "כתר" לא תמיד נספרת כחלק ממערך הספירות. אם כך, צריך להוסיף ספירה נוספת, "דעת". זאת שיטתה הקבלית של חסידות חב"ד.
[עריכה] חוכמה
"החוכמה מאין תמצא". החוכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" היא הכתר. ספירה זו היא תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה. בספירה זו הרצון של הכתר מתגלה, ומופיע רעיון ראשוני, תשובה כללית לשאלה "מה אני רוצה?". כרמוז בשמה "חכמה"= "כח מה".
ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אבא.
[עריכה] בינה
בינה היא כלי הקיבול של החוכמה. היא לוקחת את הרעיון שנוצר בחכמה ומפרטת אותו, מנסה לברר כיצד ניתן יהיה אפשר לממש אותו במציאות. כעת הרעיון מתחיל להעשות מובן יותר והוא מקבל צורה ופרטים. הבינה נמשלת לרחם, המקבל את זרע האב, החכמה, ומעניק לו גוף, הוא ספירות הבניין. ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים. על ספירת הבינה נקראת גם עלמא דחירו, "עולם החירות" - מקורה של הבחירה החופשית. היא גם מקורה של התשובה, היכולת להפוך את הרע לטוב.
ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אמא
[עריכה] חסד
זו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כח האהבה והרצון להיטב לאחר. הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל. שפע זה בעייתי בגלל מספר גורמים. הוא אינו מאפשר עצמאות למקבל, כמו הורה שלא עוזב לרגע את ילדו ולא נותן לו להתמודד בעצמו עם אתגרים. כמו כן כח זה אינו מתחשב כלל בצרכיו של המקבל, ויכול להעניק לו הטבה שיכולה להזיק לו, כמעין "חיבוק דוב" קטלני.
ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם, שעות הבוקר ויום ראשון.
[עריכה] גבורה
גבורה זו הספירה המצמצמת את החסד אל מי שראוי לו. בעוד ש"חסד" היא ספירה של הטבה, ב"גבורה" יש ממד של דין וצדק. בקיומה של גבורה יש הסבר מה לבעיית הרע בעולם, אם כי עיקר מקור הרע אינו בספירה האלוהית, אלא במעשיהם של בני האדם עצמם שמונעים מעצמם את הטוב בהתנהגותם הרעה. הספירה נקאת גם ספירת "דין".
ספירה זו מקושרת לדמותו של יצחק.
[עריכה] תפארת
תפארת היא הספירה הממצעת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין השפע לבין הגבלת הדין. ההרמוניה שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת". שם אחר הנוסף לה בעקבות זאת הוא "אמת", בתור המיצוע שבין החסד לדין. שם אחר שניתן לספירה זו הוא "רחמים".
ספירה זו מקושרת לדמותו של יעקב, בין השאר בעקבות הפסוק "תתן אמת ליעקב", המקשר את צד האמת שבמידה זו ליעקב.
[עריכה] נצח
ספירה אחות ל"הוד". מקושרת לדמותו של משה.
[עריכה] הוד
יחד עם "נצח" נחשבת ל"רגליים", לכוח המחזיק ותומך בשאר הספירות העליונות.
ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אהרן.
[עריכה] יסוד
ספירת יסוד משולה לזכריות. היא מקבלת שפע מהספירות הקודמות ומעבירה אותו אל ספירת המלכות. היא הכוח שמחבר בין האידיאות האלוהיות למציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם השמימי אל העולם הארצי.
ספירה זו מקושרת לדמותו של יוסף הצדיק; "וצדיק יסוד עולם" (משלי י' 25).
[עריכה] מלכות
ספירת "מלכות" מקושרת לדמותו של דוד המלך ושל רחל.
מלכות הקרויה גם "שכינה", משולה לנקביות, והיא קולטת מ"יסוד" את שהואצל ומעבירה אותו לתוך העולם הממשי. כשלעצמה אין היא פעילה אלא פאסיבית, ואין לה מעצמה כלום, אלא היא ככלי קיבול. דבר זה מתאים לדימוי הנקבי שהוצמד לה. השכינה היא כנסת ישראל. הביטוי "צער השכינה" מסמל את הצער של השכינה, דהיינו ההשראה האלוהית בעולם, בעת שהיא רחוקה מהספירות האלוהיות שהן מקור חיותה.
על הסטרא אחרא (הצד האחר, השטן), נאמר שהוא מעוניין "לכבוש את המלכה", להשתלט על השפע האלוהי שמיועד להגיע לשכינה.
המטאפורות המיניות הנועזות שנטוו סביב שתי הספירות האחרונות, העוסקות באופן שבו מתחברת "יסוד" ל"מלכות" ומעבירה לתוכה את השפע, הן אחת הסיבות לכך שנאסר על צעירים לעסוק בקבלה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ספר יצירה
- רמ"ק, פרדס רימונים, נחשב כספר יסוד בקבלה, ומבאר באורך את מהות הספירות.
- הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות
- רמח"ל, ספר קל"ח פתחי חכמה
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "ולשון הספירות הוא לשון מספר שישפוט בהם המספר ואף אם הם בלי מה. והעד על זה שמם שהם ספירות לשון מספר כדפירשנו. ולהכריח שהם מספר ושמספרם י' אמר מספר י' אצבעות." - רבי משה קורדוברו, ספר פרדס רמונים א' א'
- ^ "עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר" - ספר יצירה א' ג'
- ^ פירוש הרמב"ן לספר יצירה א' א'
- ^ רמ"ק לספר היצירה א' ד'
- ^ עשרה אורות ו', קל"ח פתחי חכמה פתח ז' חלק ב'
- ^ "עשר ספירות בלי מה במספר עשר אצבעות" (ספר יצירה) - וזהו שמצינו בתורה מיוחסים הידים אל הבורא, והוא כנוי אל הספירות כאומרו מקדש ה' כוננו ידיך, וכן אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וכן כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, וכן אצבע אלהים היא, וכיוצא רבים, רמז אל הכלים כענין הידים אל האדם - פירוש הרמ"ק.
- ^ "אלו הספירות הם פועל הספירות הנמשכות מן המקור שפעלו עשר דברות." - פירוש הרמב"ן לספר יצירה א' ד'
- ^ "פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל". - תיקוני זהר דף יז/א
- ^ "ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא? אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא." -תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יד/א
