ספנדיוס
ספנדיוס היה עבד קמפני אשר הנהיג יחד עם מאתוס את מרד השכירים בקרתגו בין 240-238 לפנה"ס. נפל בשבי לאחר קרב משור, והוצא להורג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספנדיוס היה עבד קמפני, שבמהלך המלחמה הפונית הראשונה נמלט מאדוניו הרומאי והתגייס כשכיר לצבא קרתגו.[1] לאחר קרב אייגוסה, הובסו הקרתגים סופית, ונאלצו לחתום על חוזה שלום משפיל עם הרפובליקה הרומית. בין התנאים שנכללו בהסכם התחייבה קרתגו לשלם לרומא 3,200 כיכרות, פיצויי מלחמה. עקב כך וגם בשל ההוצאות הרבות במלחמה התקשו הקרתגים לשלם לשכיריהם את המגיע להם. המפקדים רצו לשלוח את השכירים לאפריקה בקבוצות קטנות כדי שיהיה קל יותר לשלם להם. אולם מועצת הזקנים סברה שתוכל לשכנע את השכירים לוותר על חלק מהתשלום אם ירוכזו כולם במקום אחד. ועל כן ריכזו אותם בסיקה, ושלחו את חנו אליהם למשא ומתן. הניסיון נכשל, והשכירים איימו לעלות על קרתגו באם לא ישולם להם שכרם. הקרתגים נבהלו ושלחו את גיסקו, קצין ותיק שהיה אהוד על השכירים למשא ומתן. הוא הצליח יותר מחנו והגע להסכם עם השכירים.
ספנדיוס חשש שיוסגר לרומאים ויוצא להורג. גם מאתוס מפקד לובי חשש שהקרתגים מתכוונים להיפטר מהשכירים מיד לאחר שיתפזרו. ועל כן השניים החלו מסיתים את השכירים. גיסקו ששם לב לכך, העליב את השכירים שדרשו את שכרם באומרו שידרשו אותו ממאתוס.[2] הדבר הכעיס את השכירים שאסרו אותו ואת האנשים שהיו עמו. כעת התלקח המרד ביתר שאת, השכירים העמידו בראשם את ספנדיוס ומאתוס, וקראו לערי אפריקה המשועבדות לקרתגים להצטרף אליהם. מרבית הערים הצטרפו, אולם הערים אוטיקה והיפקארה נותרו נאמנות לקרתגו. על כן התפלגו השכירים, מאתוס יצא לצור על היפקארה, וספנדיוס על אוטיקה. הקרתגים שלחו למשימת הגנת הערים את חנו שנעדר כישרון צבאי. הוא הביס בקרב את השכירים, אולם לא יצא לרדוף אחריהם, ואפשר להם להתארגן מחדש ולהביס אותו בהתקפת פתע.
הקרתגים מינו במהירות את חמלקרת ברקה למפקד. הוא יצא בראש 10,000 איש, ונתקל בכוחותיו של ספנדיוס שמנו 15,000 איש. השניים התנגשו בקרב מקאר, ספנדיוס הובס. לאחר הקרב ערקו 2,000 נומידיים תחת פיקודו של נארואס מצבא השכירים אל צבאו של חמלקרת.[3] זה האחרון נהג בנדיבות כלפי שכירים שנכנעו וכלפי שבויים. ספנדיוס חשש שמא יחס זה יעודד עריקות נוספות, על כן, טען בפני חייליו שאדיבותו של חמלקרת אינה אלא תכסיס. הוא קרא להוציא להורג את גיסקו ושאר הקרתגים שנפלו בשבי. השכירים התלהבו מההצעה והוציאו את גיסקו להורג בעינויים אכזריים.[4] כששמע על כך חמלקרת החליט לנקוט קו דומה, והשליך כל שבוי אל רגלי הפילים.[5]
אותו זמן השלימו מאתוס וספנדיוס את כיבוש אוטיקה והיפקארה. והחלו לצור על קרתגו עצמה, חמלקרת יחד עם מצביא נוסף בשם חניבעל, החלו לנתק את דרכי האספקה שלהם, ואילצו את ספנדיוס יחד עם 50,000 איש לסגת מהמצור. ספנדיוס השתדל להימנע מקרבות במישור פתוח, מכיוון שחשש מהפילים של חמלקרת. על כן נכנס עם חייליו למצר שפוליביוס מכנה "משור", על שום צורתו המשוננת.[6] חמלקרת דאג מראש לחסום את דרכי היציאה, וגרם לשכירים רעב חמור שהכריח אותם לבסוף להיכנע. ספנדיוס הגיע להסכם עם חמלקרת, לפיו הקרתגים יוכלו להרוג את המפקדים, אף על פי שידע שגם אותו יכללו ביניהם. אולם חמלקרת הפר את ההסכם, וטבח במרבית השכירים, ביניהם מרבית המפקדים. ספנדיוס נלקח בשבי, חניבעל צלב אותו מול חומות קרתגו, כדי לדכא את רוחם של השכירים שצרו עליה.
ספנדיוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספנדיוס הוא אחד הדמויות הבולטות ברומן ההיסטורי של גוסטב פלובר, "שלמבו".[7] בספר ספנדיוס הוא עבד יווני משוחרר הצולע ברגלו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פוליביוס, היסטוריה. כרך ראשון - ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"א (1991).
