ספקולציה (כלכלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספקולציה לרוב מאופיינת ביותר סיכון מאשר השקעה.

ספקולציה היא מונח במימון, המתייחס לכל פעולה כלכלית שבה החזר ההשקעה הראשונית (הקרן), בנוסף לריבית על הקרן, אינו מובטח. ספקולציה בדרך כלל כרוכה בהעברת כספים לנכסים, הון או חוב, ללא ניתוח מעמיק או בפעולה כזאת שמיסודה כרוכה בסיכון גבוה לאי החזר של ההשקעה הראשונית. הגדרה פורמלית זו של המונח 'ספקולציה' מופיעה בספרם של גרהאם ודוד משנת 1934, ניתוח ניירות ערך (Security Analysis), והיא הפוכה למונח 'השקעה' - מונח שמגדיר פעולה מימונית, אשר לאחר ניתוח מעמיק, מבטיחה החזר של הקרן יחד עם ריבית מספקת.

בהקשר המימוני קיימת הבחנה ברורה בין המונחים 'השקעה' ו- 'ספקולציה'. כך, גם כאשר נעשה שימוש שגור במילה 'השקעה' כדי לתאר כמעט כל פעולה המעבירה כספים לשימוש בכלי פיננסי כלשהו, הרי ומרבית הפעילות בשוק ההון היא אינה 'השקעה' מבחינה טכנית, אלא 'ספקולציה'.

ספקולנטים נוטים להישען בפעילותם על מספר גורמים שיכולים להשפיע על מחיר הנכס, אך כאלו שלספקולנטים אין מספיק מידע לגביהם באופן שיאפשר החלטה שהיא בגדר 'השקעה'. בין גורמים אלו ניתן למנות את טעמי הצרכן המשתנים, תנאי המערכת הכלכלית התנודתית, הערכתם המשתנה של רוכשי ניירות הערך, משתנים כלכלים המתקשרים לניתוח טכני, והגורמים הרבים והשונים אשר משפיעים על מחיר נייר הערך בטווח הקצר.

ישנן פעולות פיננסיות שהן מעצם הגדרתן ספקולטיביות, כגון המסחר בחוזים עתידיים על סחורות (כמו זהב או נפט) או מכירה בחסר, וזאת כאמור בשל אי הוודאות הכרוכה במכשירים פיננסיים אלו.

השקעה לעומת ספקולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לזהות פעולה מסוימת כספקולציה, הדרך הפשוטה ביותר היא להבחינה מפעולת השקעה. לפי ספרו של בנג'מין גראהם, "המשקיע הנבון", המשקיע הטיפוסי הוא "...אחד שמתעניין בעיקר בבטיחות בנוסף להיעדר טירחה". עם זאת, הוא מודה כי "...חלק מהפעילות הספקולטיבית היא הכרחית או שלא ניתן להימנע ממנה, כיוון שבהרבה מניירות הערך, קיים סיכוי גבוה לרווח כמו גם להפסד, וניתן רק להעריך את הסיכונים לגביהם". ספקולציה היא לקיחת סיכון בציפיה להשגת רווחים, אך בסיכוי גבוה מהממוצע להפסד, ויש להבדילה מפעולה של הימור, אשר מבוססת על ציפיה לתוצאה אקראית.

יתרונות כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספקולטור הנודע ויקטור נידרהופר תיאר את היתרונות בפעילותם של הספקולנטים כך:

"הבה נסתכל על העקרונות שמסבירים את הגורמים לחסרים ועודפים בשוק, ומה תפקידם של הספקולנטים בכך. כאשר למשל היקף הקציר הוא דל מדי בכדי לספק את הצריכה הקיימת, באים הספקולנטים בתקווה להרוויח מהחסרים ומבצעים רכישות. רכישות אלו מעלות את המחיר, ובכך מביאות לצמצום הצריכה כך שאותה כמות של יבול מספקת את הביקוש לזמן ארוך יותר. היצרנים גם הם מושפעים מעליות המחירים ומצמצמים את החסרים עוד יותר, באמצעות יבוא או גידול של יבול נוסף. מאידך, כאשר המחיר מסתבר כגבוה ממה שחשבו הספקולנטים במקור, אז הם מחליטים למכור ובכך מביאים להפחתת המחירים, שמביאה לעידוד הצריכה והיצוא, ולבסוף לצמצום עודף ההיצע."

תפקיד נוסף של הפעילות הספקולנטית, הוא שבכך שהספקולנטים מסכנים את ההון שלהם בתקווה לעשיית רווח, הם מספקים נזילות לשוק ומקלים על אחרים להפחית את הסיכון מהשקעות שלהם, כגון מי שעוסקים בפעילות של גידור או ארביטראז'.

חסרונות כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקולנטים עלולים לגרום למחירי נכסים לסטות ממחיר המשקף את ערכם הפנימי, וזאת כאשר הם פועלים בעקבות מידע מוטעה, או כאשר הם פשוט טועים. במצבים אלו עלולה להיווצר תגובת שרשרת שבה המחירים עולים משמעותית מעבר לערך האמיתי של הנכס, במה שמכונה בועה כלכלית. תופעה כזו של פעילות רכישה ספקולטיבית מוגברת, לרוב מלווה גם בפעילות מכירה ספקולטיבית מוגברת אשר מביאה לצניחת מחירים, ובמקרים קיצוניים גם לקריסה של הבורסה.

בשנת 1936 כתב הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס: "ספקולנטים אינם מהווים סיכון כבועות בזרם שוטף של פעילות יזמית. אך הסיטואציה נעשית חמורה כאשר הפעילות היזמית נהפכת לבועה בתוך מערבולת של ספקולציה". קיינס עצמו נהנה מיתרונות הספקולציה עד תום, כאשר ניהל מעין גרסה קדומה לקרן גידור. הקרן אותה ניהל השיגה תשואה מצוינת כמעט בכל שנה, בממוצע 13%, גם בזמן השפל הגדול, באמצעות השימוש באסטרטגיות השקעה מודרניות במיוחד לאותה תקופה, כגון פיזור ההשקעה גם לסחורות ושע"ח, ומכירה בחסר.

רגולציה על פעילות ספקולטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם קיימות רגולציות שונות שמטרתן לצמצם את פעילות הספקולנטים בשווקים. כזה הוא מס טובין, שנועד לצמצם את הפעילות הספקולטיבית בשוק המט"ח, ובכך לכאורה לייצבו. במאי 2008, מנהיגי גרמניה הציעו להטיל חרם בינלאומי על מסחר ספקולטיבי בנפט, בהאשימם את קרנות הגידור בעליית מחירי הנפט של 2008. ב- 21 בינואר 2010, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, חתם על חוק וולקר שמטפל בפעילות ספקולטיבית של הבנקים שאינה מטיבה עם הלקוחות שלהם. החוק מציין כי השקעות ספקולטיביות מצד הבנקים שיחקו תפקיד מפתח במשבר הכלכלי העולמי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]