ספרות ישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הסופר דן בן אמוץ בשנת 1946
הסופרת יוכי ברנדס

ספרות ישראלית היא הספרות שנוצרה במדינת ישראל. הספרות הישראלית נכתבה בעיקר בעברית, אך גם ביידיש, בלדינו, בערבית, ברוסית, ברומנית, באנגלית ועוד.

ההיסטוריה של הספרות הישראלית מעניינת גם משום היותה תוצר של תחיית השפה העברית כשפה מדוברת בעת המודרנית.

לפי החוק במדינת ישראל, הספרייה הלאומית מקבלת שני עותקים של כל ספר אשר פורסם בישראל (עותקי חובה). בשנת 2004 דווח כי הם קיבלו 6,436 ספרים חדשים. רוב הספרים פורסמו בעברית, ורוב הספרים אשר פורסמו בעברית היו ספרות מקור. כמעט 8% מהספרים שיצאו לאור ב-2004 הם ספרי ילדים ורק 4% היו ספרי לימוד. לפי סוג ההוצאה לאור, 55% מהספרים הופקו בהוצאות מסחריות, 14% בהוצאה עצמית, 10% בהוצאה ממשלתית, 7% בהוצאה למטרות חינוך, ו-14% הוצאו לאור על ידי גופים אחרים.

הספרות העברית בישראל הייתה המשך ישיר של הספרות העברית שנכתבה בארץ ישראל לפני הקמת המדינה ושל הספרות העברית שנכתבה בתפוצות ישראל ובמיוחד באותן קהילות יהודיות שבניהן עלו לישראל, חלקם או מרביתם. גלי העלייה הגדולים של ראשית המדינה הביאו לישראל ציבור גדול שלא דיבר עברית לפני כן, אך כדי להסתגל לחיים במדינת ישראל, נאלץ ללמוד עברית. מערכת החינוך הישראלית, שפעלה בעברית, האולפנים וכור ההיתוך של צה"ל, הרחיבה בהתמדה את מעגל דוברי וקוראי העברית ובכך יצרו את קהל הקוראים הפוטנציאלי עבור הספרות העברית.

ספרות דור תש"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרי דור תש"ח או דור הפלמ"ח או דור מלחמת השחרור או דור בארץ הם הכינויים שניתנו לחבורת יוצרים, מרביתם מיוצאי הפלמ"ח, שהובילו את הספרות העברית בשנות הארבעים ושנות החמישים של המאה ה-20. החוויה המרכזית של דור יוצרים זה טמונה בהקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות. בין סופרי דור הפלמ"ח נמנים: משה שמיר, חיים חפר, ס. יזהר, מרדכי טביב, דוד שחר, נתן שחם, אהרן מגד, חנוך ברטוב, שלמה ניצן, יהודית הנדל, יונת ואלכסנדר סנד, יגאל מוסינזון, בנימין תמוז, נעמי פרנקל, אהרן אמיר, אידה צורית, דוד שחם ועוד. במקביל לקבוצת דור הפלמ"ח פעלה בישראל קבוצה קטנה יותר של יוצרים, בהנהגת יונתן רטוש, הכנענים.

המשוררים של דור זה היו: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, אמיר גלבוע, זרובבל גלעד, חיים גורי, ע. הלל, בנימין גלאי, יצחק שלו, אבא קובנר, יחיאל מר, עוזר רבין, טוביה ריבנר, אבנר טריינין, שלמה טנאי, נתן יונתן ואחרים.

במחזאות בלטו בעיקר: ניסים אלוני, יגאל מוסינזון, משה שמיר, בנימין גלאי, נתן שחם, אהרון מגד ועוד.

הדור הזה נבדל מהדורות שקדמו לו גם בשפת הכתיבה שלו, עברית יום-יומית ולא השפה הלימודית או הנמלצת ששימשה את הסופרים שקדמו לדור זה‏[1],‏[2].

יוצרים מבני העליות החדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלי העלייה של ראשית המדינה הצמיחו מתוכם גם יוצרים שתרמו רבות לספרות העברית. חלק מיוצרים אלה הביאו אל הספרות העברית את זכרונות השואה, תהומות הרשע שהכירו, גבורת הפרטיזנים ומורדי הגטאות, תחושת הגעגועים לבני המשפחה והידידים שנרצחו, תחושת האשם של השורדים והנקמה. לצד יוצרי ספרות השואה היו גם יוצרים שחיפשו את הדרך אל החוויה החדשה של עם חופשי במולדתו, להיות "צבריים" יותר מהצברים, כמו דן בן אמוץ ואחרים, כמו אפרים קישון, שהביאו מטען תרבותי מארץ הולדתם והתאימו אותו לחברה הישראלית.

סופרי הגל החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרי שנות השישים של המאה ה-20, שכונו על ידי מבקרי הספרות דן מירון וגבריאל מוקד בשם דור המדינה, כונו גם בשם "הגל החדש" על ידי אהרן מגד ומבקר הספרות גרשון שקד. בין סופרי דור זה התבלטו: עמוס עוז, א.ב. יהושע, עמליה כהנא-כרמון, אהרון אפלפלד, יהושע קנז, שולמית הראבן, יצחק אורפז, יורם קניוק, דן צלקה, פנחס שדה, רחל איתן, אמנון שמוש, ישעיהו קורן, אהוד בן-עזר, שולמית לפיד, סמי מיכאל, שמאי גולן, שמעון בלס, דן שביט ועוד. הבולטים בין המשוררים היו: יהודה עמיחי, משה דור, משה בן-שאול, אריה סיון, אנדד אלדן, דוד אבידן, דן פגיס, נתן זך, דליה רביקוביץ, ישראל פנקס, אשר רייך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, איתן איתן, יחיאל חזק, ישראל הר, איתמר יעוז-קסט, יעקב בסר, ישראל אלירז ועוד‏[2].

ספרות הגל החדש נוטה אחרי השינויים שחלו בספרות המערב, תוך העדפת סגנונות כתיבה אבנגרדיים בסיפורת. יש העדפה של התרכזות בפרט על פני המצב האנושי והגיבור עוטה דמות חדשה, דמות האנטי גיבור. יוצרי תקופה זו מושפעים מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מבחוץ ומבצע סיני ומלחמת ששת הימים מבית וברקע המוסרי פרשת לבון והעסק הביש[2].

סופרי הגל המפוכח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרי הגל המפוכח, פעלו במהלך שנות השבעים של המאה ה-20. בין סופרי הגל הזה התבלטו יעקב שבתאי,יצחק בן-נר (שני הראשונים נחשבים למבשרי הגל), חיים באר, רות אלמוג, אלי עמיר, ישראל המאירי, יעקב בוצ'ן, דוד שיץ, אריה סמו, אברהם הפנר, יצחק לאור, דוד גרוסמן, מאיר שלו ועוד. בין המשוררים נמנים: מאיה בז'ראנו, יוסף שרון, רוני סומק, אמיר אור, אלון אלטרס ועוד. בתחום התיאטרון בלטו: יהושע סובול, הלל מיטלפונקט, שמואל הספרי ועוד. בדור הזה הופיעה שירה הומוסקסואלית של יותם ראובני, חזי לסקלי, אילן שיינפלד ואחרים ושירה דתית מודרנית של חוה פנחס-כהן, מירון איזקסון, אדמיאל קוסמן ואחרים‏[2].

הדור כונה הדור המפוכח, משום ההתפכחות שהתרחשה אצל יוצרים אלה כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים, התפכחות שבאה לידי ביטוי ביצירתם‏[1].

סופרי הגל האחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרי הגל האחר, הוא הכינוי שנתן פרופסור אברהם בלבן לסופרי המחצית השנייה של שנות השמונים של המאה ה-20 ושנות התשעים של המאה ה-20 בספרו "גל אחר", שיצא לאור ב-1995 (מבקר הספרות יוסף אורן כינה את הדור הזה בשם "הקולות החדשים"). סופרי הגל האחר שייכים לזרם הפוסט מודרניסטי וההבדלים בינם ובין סופרי הגלים הקודמים פורטו בספר של אורי ברנשטיין, "ספרות של הווה מתמיד". בין סופרי קבוצה זו נמנים אורלי קסטל-בלום, אתגר קרת, דודו בוסי, משה אופיר, דרור בורשטיין, רן יגיל, דן בניה-סרי, סביון ליברכט, נאוה סמל, גבריאלה אביגור-רותם, יצחק בר-יוסף, שלום כתב, איתמר לוי, חנה בת-שחר, יהודית קציר, יובל שמעוני, רונית מטלון, דורית אבוש, אלברט סויסה, אילנה ברנשטיין, לאה איני, מירה מגן, גידי נבו, חגי ליניק, יעל הדיה, גיל הראבן, צרויה שלו, אלונה קמחי, אתגר קרת, דורית רביניאן, אשכול נבו, סמי ברדוגו ועוד‏[3][2].

הספרות הישראלית בשפה הרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גלי העלייה מרומניה הגיעו לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל גם סופרים ומשוררים רומנים, חלקם ידועים וחלקם בראשית דרכם. חלק מהיוצרים האלה עשו הסבה לעברית ואחרים פנו לעיסוקים חדשים, אך מיעוט מביניהם המשיך לכתוב ולפרסם יצירות ספרותיות בשפה הרומנית. היוצרים האלה מאורגנים במסגרות עצמאיות ודיווחים על פעילותם מתפרסמים בעיתונות הישראלית בשפה הרומנית ובתקשורת הרומנית. ב-2008 התפרסם בקלוז', בהוצאת הסניף המקומי של התאחדות הסופרים של רומניה, כרך בשם Starea prozei (מצב הפרוזה) ובו הופיע גם מאמר מאת אנדריי פישוף Andrei Fischof על "הפרוזה הרומנית בישראל".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]