ספרות מודרניסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספרות מודרניסטית היא שם כולל למספר זרמים וסגנונות בספרות שהתקיימו כחלק מתנועת המודרניזם. מקורה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה. לספרות המודרנית אין הגדרה מדויקת וגבולותיה אינם כרונולוגיים. הספרות המודרנית שברה באופן מודע את החוקים השמרנים של הספרות ויוצריה התנסו בצורות שונות וחדשניות של כתיבה. המודרניסטים שאפו מצד אחד להגיב לשבירת האמיתות המוחלטות ולתאר את העולם כמו שהוא באופן אובייקטיבי ומצד שני להקצנה של הרומנטיקה, כאשר היוצר עומד במרכז היצירה באופן סובייקטיבי.

ניתן לייחס תכונות מודרניות אף ליוצרים עתיקים. בין מבשרי הספרות המודרנית ניתן למנות את פיודור דוסטויבסקי ("החטא ועונשו", "האחים קרמזוב"), וולט ויטמן, זרם הדקדנס ובמיוחד שארל בודלר ("פרחי הרע") ואוגוסט סטרינדברג. התורות של זיגמונד פרויד, ארנסט מאך ופרידריך ניטשה השפיעו על הכותבים המודרניסטים המוקדמים. בין היצירות המודרניות המוקדמות ניתן למנות את "אובו המלך" של אלפרד ז'ארי מ-1896 ו"לב המאפליה" מאת ג'וזף קונרד מ-1902. פרנץ קפקא עסק בתחושת חוסר האונים של האדם מול הבירוקרטיה האטומה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הגיע לשיא זרם האימג'יזם בהנהגתו של עזרא פאונד שדגל בפואטיקה מינימליסטית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה המודרניזם הפך למגובש יותר, כשהיוצרים חזו בזוועות האנושות. בשנים אלו פעל זרם התודעה ששם דגש על נפש הדמות והסתכלותה על העולם. עם היוצרים העיקריים בזרם זה ניתן למנות את ג'יימס ג'ויס ווירג'יניה וולף. יצירות אחרות עסקו בזיכרון לא רצוני, "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט שיצאה מ-1913 ל-1927 היא אחת הבולטות שבהן. בפריז פעל הדור האבוד של האמריקאים בפריז, בין החברים החשובים בקבוצה זו היו ארנסט המינגוויי, טי אס אליוט, פרנסיס סקוט פיצג'רלד וגרטרוד שטיין. שנת 1922 נחשבת כשנת השיא של הספרות המודרנית עם "ארץ הישימון" של אליוט, "יוליסס" של ג'ויס ועוד יצירות חשובות. בספרות הרוסית המודרנית פעלו אסכולות הסימבוליזם (אנדריי ביילי, אלכסנדר בלוק‎), אקמאיזם (ניקולאי גומיליוב, אנה אחמטובה) ופוטוריזם (ולדימיר מאיאקובסקי). לאחר מהפכת 1917 רבים מהסופרים עזבו את רוסיה הסובייטית לטובת אירופה, אך היו גם כאלה שתמכו במשטר החדש.

יצירות מודרניות חשובות המשיכו לצאת במהלך שנות ה-20 ושנות ה-30. באירופה פעלו בתקופה זו: דייוויד הרברט לורנס ("מאהבה של ליידי צ'טרלי"), דור 1927 שפעל בספרד וביקש להתרחק ממסורת השירה הספרדית של המאה ה-19 (בין בולטיו פדריקו גארסיה לורקה וויסנטה אליכסנדרה), ברטולט ברכט (בסגנון הדרמה לא אריסטוטלית והתיאטרון האפי), הרמן ברוך, ויסטן יו אודן, בסיל בנטינג, יו מקדרמיד ועוד, בארצות הברית: הארט קריין, מריאן מור, ויליאם פוקנר, ויליאם קרלוס ויליאמס ועוד. לו שון נחשב למבשר המודרניזם הסיני.

המונח "מודרניזם מאוחר" מתייחס ליצירות שפורסמו לאחר שנות ה-30. בין היוצרים והזרמים שפעלו בתקופה זו ניתן למנות את תיאטרון האבסורד (סמואל בקט, אז'ן יונסקו, הרולד פינטר‎, אדוארד אלבי) וספרות האבסורד (ז'אן-פול סארטר, אלבר קאמי, סימון דה בובואר) בשנות ה-40, ה-50 וה-60, הם היו ממשיכי זרם האקזיסטנציאליזם ועסקו בניכור ובאבסורד. יש המגדירים יוצרים שהושפעו ממלחמת העולם השנייה, ובמיוחד מהשואה ומהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, כמודרניסטים מאוחרים.

הספרות הפוסטמודרנית (חלק מזרם הפוסטמודרניזם) הגיעה לאחר הספרות המודרנית במחצית השנייה של המאה ה-20.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון זנדבנק, מגמות יסוד בשירה המודרנית, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תש"ן 1990.
  • Mary Ann Gillies, Aurelea Denise Mahood, Modernist Literature: An Introduction, Edinburgh University Press, 2007.
  • M. Keith Booker, Techniques of Subversion in Modern Literature: Transgression, Abjection, and the Carnivalesque, University Press of Florida, 1991.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.