ספריית אשורבניפל

ספריית אשורבניפל
אתר ארכאולוגי
התגלה	1849
מיקום
מדינה	עיראק
קואורדינטות	36°21′34″N 43°09′10″E / 36.3594°N 43.1528°E
	(למפת מוסול רגילה) ספריית אשורבניפל

הספרייה המלכותית של אשורבניפל, הקרויה על שם אשורבניפל, מלכהּ האחרון של האימפריה הנאו-אשורית, היא אוסף של אלפי לוחות ושברי חרס המכילים טקסטים מגוונים בכתב יתדות המתוארכים למאה ה-7 לפנה"ס. בעקבות הטיפול הרשלני בחומר המקורי חל ערבוב בין הכתבים, כך שרבים מהטקסטים המקוריים לא ניתנים לשיחזור או אף לסיווג, ורק מעטים שרדו בשלמותם.

מסורות ארמניות ופרסיות מציינות שספריית אלכסנדריה שנוסדה בידי תלמי יורשו של אלכסנדר הגדול, הייתה פרי יוזמתו של אלכסנדר, לאחר שביקר בנינווה וראה את חורבות ספריית אשורבניפל.^[1]

הכתבים נמצאו בחפירות נינוה בירת אשור (כיום תל קויונגיק) בצפון מסופוטמיה, באזור הנמצא כיום בשטח עיראק. גילוי הספרייה נזקף לזכותו של הנוסע, הארכאולוג ואיש האשכולות הבריטי אוסטן הנרי לייארד וצוותו. רוב הלוחות נלקחו לאנגליה ושוכנו במוזיאון הבריטי בלונדון. הכתבים הראשונים נתגלו ב-1849 בארמון סנחריב מלך אשור, ארמון המכונה "הארמון הדרום-מערבי". שלוש שנים מאוחר יותר גילה עוזרו של לייארד, האשורולוג האשורי הורמוזד רסאם, ספרייה דומה בארמון המלך אשורבניפל, בצידו הנגדי של התל, אולם הממצאים הללו לא תועדו, ועם הגעתם לאירופה התערבבו הלוחות זה בזה ובלוחות ממקורות אחרים, ואבדה האפשרות לדעת מי גילה כל לוח ואיזה מהלוחות שייך לאיזה אתר. כתוצאה מכך כיום לא ניתן לשחזר את התוכן המקורי של כל אחת משתי הספריות החשובות הללו.

אשורבניפל היה יודע קרוא וכתוב, והחזיק ברשותו אוסף גדול של כתבים ולוחות. הוא שלח סופרים לכל אזור של הממלכה הנאו-אשורית על מנת לאסוף כתבים עתיקים, ושכר סופרים משכילים על מנת להעתיק טקסטים שהיו בעיקר ממקורות בבליים. הוא נודע כמלך מלומד אך התפרסם גם באכזריותו כלפי אויביו, ולפיכך יכול היה לאיים באלימות על מנת להשיג כתבים מבבל וסביבתה.^[2]

השברים מהספרייה המלכותית כוללים כתובות מלכותיות, כרונולוגיות, כתבים דתיים ומיתולוגיים, חוזים, מענקים ותקנות מלכותיים, מכתבים ממלכתיים, ומגוון מסמכים מנהליים. חלק מהטקסטים כוללים נבואות, אותות, לחשים ונעימות לאלים שונים, ואחרים הקשורים לרפואה, לאסטרונומיה ולספרות. כתבים נוספים שנמצאו בספרייה הם האפוס השומרי עלילות גילגמש, סיפור בריאת העולם - "אנומה אליש", אגדת האדם הראשון - "אדאפה", וסיפורים כגון העני מניפור(אנ'). כתבים אלו נכתבו בשפה האכדית, בכתב יתדות, על גבי לוחות טין בלתי אפויים.

נינוה נחרבה בשנת 614 לפנה"ס על ידי בעלי ברית בבלים, סקיתים ומדיים. במהלך שריפת הארמון נפגעה גם הספרייה, וחלק מהלוחות, הכתובים כתב יתדות על גבי טין, נאפו חלקית, מה שגרם דווקא לשימורם לאורך שנים. מצד שני, משערים שחלק מהכתבים היו על לוחות שעווה, יריעות עור, ואולי גם פפירוס, ומשערים שבשריפה זו כתבים אלו אבדו.

מאגר המידע של אוספי המוזיאון הבריטי מונה 30,943 "לוחות חרס" מאוסף ספריית נינוה, ונאמני המוזיאון יחד עם אוניברסיטת מוסול בעיראק הוציאו לאור בשנת 2002 אתר מקוון ובו צילומי הלוחות ואפשרות חיפוש בתמלול הכתבים.^[3] מכיוון שחלק מהלוחות שייכים זה לזה כהמשך למסמך אחד, מעריכים שמדובר למעשה רק ב-10,000 כתבים שונים בשתי הספריות. להערכת החוקרים, מסמכי הספרייה המקוריים, שכללו יריעות עור, לוחות שעווה וככל הנראה גם פפירוס, הכילו מגוון ידע רחב בהרבה, אך זה, כאמור, אבד.