ספריית הפקדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספריית הפקדה (או ספריית פיקדון) היא ספרייה שיש חיוב על פי חוק להעביר אליה עותקים של פרסומים שונים, בעיקר של ספרים.

מטרת חוקי ההפקדה (או בשם אחר: "חוק עותקי חובה") היא לוודא את שימור ותיעוד התרבות, המסורת והשורשים של המדינה.

במדינות רבות ישנה דרישה חוקית כלפי הרשויות להפקיד עותקים של פרסומיהם בספריות הפקדה. מטרת חוקים אלו היא לאפשר לכל אזרח גישה חופשית לפרסומים השונים של רשויות המדינה, ללא צורך בהליכים מסובכים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרה קדום של חובת הפקדה היה באלכסנדריה בתקופת בית תלמי. כל מבקר בעיר נדרש להפקיד את הכתבים שברשותו בספרייה הגדולה של אלכסנדריה, שם הועתקו הכתבים על ידי לבלרים מומחים, המקור נשמר בספרייה והעותק הועבר לבעלים המקוריים.

המדינה המודרנית הראשונה שבה הונהג חוק עותקי חובה הייתה צרפת. בשנת 1537 פרסם פרנסואה הראשון מלך צרפת את "חוק מונפלייה", שחייב מסירת עותקים ממסמכים שנכתבו בצרפת, על מנת ליצור אוסף לאומי. מאז נחקקו חוקים דומים ברבות ממדינות העולם, ובהן דרישה להעברת בין עותק אחד (למשל באוסטרליה) ועד 18 עותקים (בבולגריה). לרוב משמשת הספרייה הלאומית ככתובת לחלק מעותקים אלו.

עם התפתחות הטכנולוגיה עדכנו מדינות רבות את החוקים, כך שיחולו גם על פרסומים לא-ספריים, כגון: סרטים, אלבומי מוזיקה ופרסומים על גבי תקליטור.

חוקי הפקדה במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האומות המאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת החלטת האו"ם בשנת 1949 על נוהלי הקמת ספריית האו"ם נקבע כי הספרייה אחראית להפצת פרסומים של האו"ם ברחבי העולם‏[1]. במסגרת זו זכאית כל מדינה לקבלת עותק ללא תמורה של הפרסומים העיקריים של האו"ם. לצורך כך הוקמו ספריות הפקדה של האו"ם, לרוב במסגרת הספריות הלאומיות של המדינות. ספריות נוספות יכולות לפתוח ספריות הפקדה בתחומן, בתנאים מסוימים. כיום ישנם מעל 400 ספריות הפקדה של האו"ם ביותר מ-140 מדינות.

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת חוק זכויות היוצרים של אוסטרליה[2] מחויב כל מוציא לאור לשלוח עותק אחד של כל דבר דפוס (ספר, כתב עת, עיתון, מפה וכו') לספרייה הלאומית של אוסטרליה.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית אין חוק הפקדה. עם זאת, מוציא לאור המעוניין בשמירת זכויות יוצרים על יצירתו מחויב לשלוח 2 עותקים של היצירה למשרד זכויות היוצרים (Copyright Office) שבתוך ספריית הקונגרס.

בנוסף, מחויב הממשל הפדרלי של ארצות הברית להפקיד עותקים של המידע שברשותו בספריות הפקדה פדרליות. קיימות כיום מעל 1250 ספריות כאלה, בכל המדינות והטריטוריות של ארצות הברית‏[3].

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממלכה המאוחדת קיימת חובה חוקית לשלוח עותק אחד של כל ספר לספרייה הבריטית. בנוסף, זכאיות עוד 5 ספריות לדרוש, תוך שנה, לקבל עותק ללא תשלום של כל ספר שלו הן נזקקות. ספריות אלה הן הספרייה הבודליינית באוניברסיטת אוקספורד, ספריית אוניברסיטת קיימברידג', הספרייה הלאומית של סקוטלנד, הספרייה הלאומית של ויילס וספריית טריניטי קולג' (דבלין).

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, חובת ההפקדה מוגדרת בחוק הספרים, התשס"א-2000,‏[4] שמהווה המשך לפקודת העיתונות המנדטורית, ופרט לתיקון שנערך לה ב-1953. החוק החדש מרחיב את הדרישה כך שתכלול גם חומרים לא-ספריים, אך מבטל חובת מסירת עותק למשרד החינוך. לפי החוק יש חובה להעביר 2 עותקים של כל ספר שיוצא לאור בישראל לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום הספרייה הלאומית) תוך 30 יום מהוצאתם לאור. ישנה גם חובה למסור עותק אחד ללא תמורה לגנזך המדינה, וזאת על פי בקשת הגנזך.
בנוסף, יש למסור עותק של ספר בתחום המוגדר כ"נחוץ לעבודתה של הכנסת" על ידי יושב ראש הכנסת[5] ושל כל עיתון לספריית הכנסת. התיקון בפקודת העיתונות משנת 1953, שבוטל עם קבלת חוק הספרים, חייב מסירה של ספרים בכל התחומים, ללא הגבלת נושא. עד 1 ביולי 2005 נמסר העותק לכנסת ללא תמורה, ומאז תיקון החוק‏[6] ניתנת תמורה של 25% מהמחיר הקטלוגי של הספר או העיתון.

בנוסף, לפי תקנות חוק חופש המידע[7] מחויבת כל רשות ציבורית (כהגדרתה בחוק זה), למעט רשות מקומית והתאגידים שבשליטתה, לשלוח עותק של הדו"ח שנתי על פעילותה לספריית הכנסת, גנזך המדינה, הספרייה הלאומית (2 עותקים) ולספרייה הציבורית של כל רשות מקומית בה 5000 תושבים או יותר.

רשות מקומית (והתאגידים שבשליטתה) מחויבת להפקיד בספרייה הציבורית שבתחומה, בנוסף לדו"ח השנתי, גם את חוקי העזר שלה בנוסחם המעודכן.

מונאקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנסיכות מונאקו חובת ההפקדה מבוססת כיום על צו נסיכותי מס' 816 שהוציא הנסיך אלבר השני, נסיך מונאקו ב-21 בנובמבר 2006, בעקבות חוק מס' 1,313 מ-29 ביוני 2006 שעוסק בדיני זכויות יוצרים.

לפי הצו, חובה להפקיד 4 עותקים של יצירות על גבי נייר (ספרים, כתבי עת וכו'), הדפסים של איורים וציורים, תוכנות מחשב, מאגרי מידע, הקלטות קול, סרטים ומולטימדיה. פריט שנוצרו ממנו פחות מ-100 עותקים חייב בהפקדת 2 עותקים בלבד. העותקים מופקדים בספריית לואיס נוטארי (Bibliothèque Louis Notari), הספרייה העירונית והלאומית של מונאקו.

ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חובת ההפקדה בניו זילנד קיימת משנת 1903, ונקבעה חובה לשלוח 3 עותקים של כל דבר דפוס שהודפס בניו זילנד. בשנת 2003 נחקק חוק הספרייה הלאומית‏[8] ולפיו החל מ-1 ביולי 2004 יש צורך לשלוח רק שני עותקים של כל דבר דפוס. החל מ-13 באוגוסט 2006 ישנה חובה לשלוח גם עותקים של פרסומים דיגיטליים, כולל מסמכים מקוונים באינטרנט. במקרה שהודפסו פחות ממאה עותקים או שהמסמך יקר (1000 דולר או במקרה של כתב עת 3000 דולר למנוי שנתי) יש חובה לשלוח רק עותק אחד. עותק אחד מועבר לספרייה הלאומית של ניו זילנד בולינגטון שם הוא נגיש לקהל הרחב. עותק נוסף נשמר בספריית אלכסנדר טרנבול הסמוכה, שאינה פתוחה לקהל הרחב.

שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1661 נחקק חוק המחייב לשלוח 2 עותקים של כל דבר דפוס לשלטונות. עותק אחד יועד לספרייה המלכותית השבדית ועותק נוסף לארכיון הלאומי השבדי. במקור בא חוק זה כדי לאפשר פיקוח על תוכן הספרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]