ספר דניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספר דָנִיֵּאל הוא אחד מהספרים בסדר כתובים[1] בתנ"ך.

זמנו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר דניאל עוסק בתקופה שמגלות יהויכין מלך יהודה בידי נבוכדנצר. שמונה עשרה שנים מכיבוש יהויקים לפני חורבן בית המקדש הראשון, עד לימי דריווש השני מלך פרס ומדי, כלומר תחילת ימי הבית השני. התלמוד מייחס את חיבורו של הספר לאנשי כנסת הגדולה, כלומר לתחילת תקופת בית שני.

הספר מכיל התייחסות למאורעות היסטוריים הן מתקופתו של דניאל עצמו, בעיקר ביחס לנבוכדנצר, והן חזיונות נבואיים עתידיים העוסקים בשקיעת האימפריה הפרסית ועליית הממלכות היווניות (הדיאדוכים).

בקריאה ביקורתית של פרקי החזונות של ספר דניאל ניתן למצוא בספר רמיזות רבות לשלטון ההליניסטי בארץ ישראל, כלומר לאלכסנדר מוקדון שכבש את ארץ ישראל מן הפרסים ולממשיכיו ממלכות תלמי וסלאוקוס. דמות מפתח בחזונות היא אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס המכונה בספר דניאל "מלך הצפון". רבים מחזונות דניאל מתארים את מלחמתו של אנטיוכוס בממלכת תלמי ואת הגזרות שהטיל על קיום מצוות היהדות בשנים שלפני מרד החשמונאים.

רמזים על אחרית הימים בספר דניאל עשויים ללמד על תאריך חתימתו המשוער. כך נאמר במקום אחד כי "עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ"‏[2], וההשערה היא שמדובר על 1150 יום בהם יעמוד המקדש מחולל, כלומר עד חודש כסלו 165 לפנה"ס.

בסוף הספר חוזה דניאל: "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים"[3]; ולבסוף הוא מתקן שוב את התאריך: ""אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה""‏[4].

למרות שספר דניאל נחתם בסביבות מרד החשמונאים שזורות בו אגדות קדומות יותר. רעיונות של שמירת מצוות מתוך סכנה ותפילה שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים מופיעים בו לראשונה במקורות יהודיים.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשניים - החלק הראשון מספר על חיי דניאל וחבריו בממלכות בבל ופרס (פרקים א-ו); החלק השני הוא חזיונות דניאל (פרקים ז-יב).

בתחילת הספר מסופר על ילדים שהגלה נבוכדנצר מממלכת יהודה לבבל. המלך מפקיד את הילדים בידי שר הסריסים, בין הילדים נמצא דניאל ועימו חנניה, מישאל ועזריה, ובהם מתגלה שילוב של חוכמה וצדק. דניאל וחבריו מחליטים לשמור את מצוות התורה על אף המציאות הבעייתית שבה הם נמצאים - החלטה המהווה אבן יסוד בהבנת דמותו של דניאל.

בפרק ג מסופר על פסל ענק שבנה נבוכדנצר. נבוכדנצר ציווה ברגע השמעת התיזמורת כולם ישתחוו לפסלו. אולם חנניה, מישאל ועזריה סירבו להשתחוות לפסל, הושלכו לכבשן האש ויצאו משם ללא פגע, הדבר הרשים את נבוכדנצר וגרם לו לשבח את אלוהי ישראל.

המלך מגלה את חכמתם כאשר דניאל פותר עבורו חלום שאיש מלבדו לא הצליח לפתור, והוא ממנה את דניאל וחבריו למשרות חשובות. אולם, כאשר המלך מצווה עליהם לעבוד אלילים (פסלו של נבוכדנצר עצמו שהועמד בבקעת דורא), חנניה מישאל ועזריה נכונים לקדש את השם ולא לעבור על איסורי התורה. הם מושלכים לכבשן האש, אך מלאך מצילם ממנו בעוד אשר האנשים שהשליכו אותם לכבשן נשרפים. דניאל אינו מוזכר בסיפור זה.

דניאל הוא פותר חלומות בחסד עליון. חלק מפתרונותיו מתגשמים מול עיני הכול, וחלק הן נבואה לטווח הארוך. הוא רואה ארבע מלכויות – נבוכדנצר, שלוש מלכויות נוספות ומלכות חמישית שתשלוט לנצח. רוב החלומות שפותר דניאל לנבוכדנצר עוסקים בנבוכדנצר עצמו - בשאיפתו למלוך על העולם כולו, עד כדי האלהת עצמו (כמודגם במעשה הפסל בבקעת דורא). עיקר המסר של דניאל הוא שהשלטון המוחלט נתון ביד אלהים לבדו.

לאחר מות נבוכדנצר נראה שקרנו של דניאל שוקעת, כיוון שבפעם הבאה שהוא מוזעק לפתור חלום הוא אינו נמצא בחצר ואינו מוכר בה, אלא נקרא לבוא ממשרה שולית. דניאל מצליח לפתור כתב חידה שמופיע על כותל הארמון של בלשאצר, מלך בבל: "מנא מנא תקל ופרסין". לפי הסברו, אלוהים מנה את מלכותו של בלשאצר והחליט לחלק אותה בין מדי ופרס. סיפור זה הונצח בציור מפורסם של הצייר ההולנדי רמברנדט.

משתה בלשאצר, רמבראנדט

עוד ניסיון נגזר על דניאל כאשר הוא מתמנה לראש השרים של דריווש המדי, ואלו מקנאים בו. הם מעודדים את המלך להשליך כל אדם שיתפלל לאל מלבדו לגוב אריות. דניאל ממשיך להתפלל, מושלך לאריות ואלו לא נוגעים בו לרעה. לעומת זאת, המלשינים מוצאים את מותם בשיניהם, בפקודת המלך. אלוהי ישראל מוכר על ידי המלך וזוכה לכבוד רב. ניכרים קווי דמיון בולטים בין מעשה זה, שבמרכזו עומד דניאל לבדו, לבין מעשה כבשן האש, שבמרכזו עומדים חנניה, מישאל ועזריה בלי דניאל.

חלקו השני של הספר אינו היסטורי אלא נבואי, ובו מסופר כיצד דניאל עצמו חולם חלומות ופתרונותיהם מובאים לו בתוך החלום, על ידי מלאך הממונה לבאר לו את אשר הוא רואה. מודגשת מאוד חוסר היכולת של דניאל להבין בעצמו את החזיונות - ככל הנראה כדי להדגיש שהעיסוק בעתיד הוא בלתי אפשרי בלי סיוע אלוהי ולמנוע עיסוק באסכטולוגיה. בחלק זה חוזרת הנבואה על ארבע המלכויות, והיא אף נכנסת לפרטים בכל הנוגע לבית סלאוקוס ('מלך הצפון') ובית תלמי ('מלך הנגב').

מלבד הערך המוסרי והדתי של הספר, הוא מכיל מידע היסטורי רב - הן על האימפריה הבבלית ויותר מזה על המאות ה-2-4 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית והוא אף נכנס לפרטי פרטים בסכסוך בין הסלאוקים לתלמיים. במחקר מקובל כי חלקו השני של ספר דניאל הינו ספר פסאודואפיגרפי, ונכתב כנבואה בדיעבד בתקופת מרד החשמונאים, בסביבות שנת 164-165 לפנה"ס.‏[5]

בספר דניאל כלולים חישובי קיצין שאינם כה נהירים וניתנים לפירוש, אך בהם השתמשו הרבה מפרשים כדי לנבא את בוא הגאולה, בדרך כלל השתדלו לפרשה בצורה שתקרב אותה לזמנם. דניאל עצמו מתואר כמי שעסוק בחישובי מועד הגאולה, אולם הוא שוגה בהם והמלאך גבריאל נדרש להופיע כדי לתקן אותו. המלאך עצמו אומר לדניאל שהעיסוק בחישובי קיצין הוא חסר טעם, אך נראה שהצורך הפסיכולוגי במתן 'תאריך יעד' לתום הסבל של עם ישראל בגולה גבר על האזהרה הזו, נקודה בולטת מאוד בדברי הרס"ג שהסביר באריכות שאין לעסוק בחישובי קיצין כיון שהם נדונים לכישלון, אך אז הציג חישוב משל עצמו.

כשישה פרקים מן הספר כתובים בארמית (מפרק ב, פסוק ד, עד סוף פרק ז), השפה המדוברת בפי היהודים בבבל ובפרס ולאחר מכן בפי אותם יהודים שחזרו מפרס לארץ ישראל בתקופת הבית השני. הדבר הוביל לפופולריות מסוימת של ספר זה על פני ספרים אחרים בתנ"ך הכתובים עברית מקראית, שהייתה קשה להבנה לפשוטי העם. הפער הזה בא לידי ביטוי במשנה המספרת שבימי בית שני הכהנים הגדולים היו לעתים בורים עד כדי כך שלא היו יכולים להתמודד עם כתבי הקודש הכתובים עברית, ולפיכך היו קוראים לפניהם בארמית‏[6] -

אם היה חכם (=הכהן הגדול) דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו (=בערב יום הכיפורים). ואם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר - פעמים הרבה קָרִיתִי לפניו בדניאל (=הכתוב ארמית).‏[7].

תוספות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוספות לספר דניאל

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב מדן, דניאל - גלות והתגלות, הוצאת תבונות, 2006.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  2. ^ ספר דניאל, פרק ח', פסוק י"ד
  3. ^ ספר דניאל, פרק י"ב, פסוק י"א
  4. ^ ספר דניאל, פרק י"ב, פסוק י"ב
  5. ^ Andre LaCocque, Daniel in His Time, Columbia: University of South Carolina Press, 1988, pp. 7-8
  6. ^ אם כי לפי פירושו של פנחס קהתי הכוהנים היו כל כך בורים שאפילו בארמית לא היו יודעים לקרוא.
  7. ^ משנה, מסכת יומא, פרק א', משנה ו'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • James A. Montgomery, Daniel (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1927. Online copy at the Internet Archive


ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה