ספר הבהיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספר הבהיר נחשב לספר הראשון של תורת הקבלה. זהות מחבר הספר וזמן חיבורו עלומים, אולם אזכוריו הראשונים הם בין מקובלי פרובנס בראשית המאה ה-13. המסורת מייחסת את הספר לתנא רבי נחוניא בן הקנה, המוזכר בראש הספר, ומוכר כדמות מרכזית בספרות ההיכלות והמרכבה. ככל הנראה, צורתו הספרותית התגבשה ונערכה במהלך המאה ה-12 באשכנז ובפרובנס, אף שהוא מבוסס על מקורות קדומים יותר שקשה למקמם ולתארם.

ספר הבהיר הוא יצירה מצומצמת בהיקף של מאתיים סעיפים, רובם קצרים, שנכתבו בעברית ובארמית. הקטעים כוללים אוסף מדרשים בסגנון מדרשי חז"ל, שחלקם מיוחסים לתנאים ולאמוראים. הוא פותח במשפט "אמר רבי נחוניא בן הקנה: כתוב אחד אומר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים", ועל כן כונה בפי המקובלים ספר הבהיר. ממשפט זה נלקח גם הכינוי "מדרש ר' נחוניא בן הקנה", בו השתמש הרמב"ן, אחד הראשונים שמזכירים את הספר, אך בין המקובלים התקבל "הבהיר " כשם הספר.

מבנה הספר ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי כדרך המדרש מקטעים קטעים, כאשר בכל קטע נדרש פסוק מן המקרא, מוסבר ומואר על פי פסוקים אחרים. הקטעים בדרך כלל קצרים למדי, ורובם לא עולים על מספר שורות. מייחד את הספר שימושו הרב במשלים, הרבה מעבר למקובל במדרשי חז"ל.

בין הרעיונות שבספר ישנן סתירות לא מעטות וקטעים קשים להבנה, שגרמו לגרשם שלום לטעון[דרוש מקור] שהספר עבר גלגולים ועריכות רבות בעל פה ובכתב לאורך מאות שנים. יוסף דן, לעומתו, טען כי מדובר בדרך כלל בסתירות מכוונות של מחבר הספר, שרצה להביע בכך את רעיונותיו. בדומה לכך, חלק מן המשלים מעורפלים ואף מקשים את הבנת הנאמר, ואם נכתבו כך במתכוון, יש בכך עדות למגמתו המיסטית של המחבר.

הדרשות שבספר מיוחסות לתנאים ואמוראים שונים, אך ככל הנראה נכתבו על ידי מחבר מאוחר. מסתבר שהוא אף לא התכוון מעולם שיחשבו שהספר אכן עתיק, שכן הוא משתמש בשם "ר' אמורא" כאחד הדמויות, וכל לומד תלמוד יודע שמדובר בשם לא סביר. כך גם השם "ר' רחומאי" המופיע בספר הרבה, נראה כשם המבטא רעיון ולאו דווקא דמות ספציפית.

למרות שמדובר ככל הנראה בחיבור מאוחר, הוא איננו מביא מובאות מספרים קודמים, גם לא במובלע. עם זאת ישנם רעיונות וביטויים הנסמכים על ספרות ההיכלות והמרכבה, כמו אזכור רבי נחוניא בן הקנה, שדמותו בולטת בספרות זו. גם המושג 'ספירות' שאוב מספר יצירה, אך מוצג כנלמד מהפסוק "השמים מספרים כבוד אל".

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים ורעיונות ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הבהיר מופיע לראשונה הדיון על הספירות ועל תורת הגלגולים, אך אין בו הוראות מעשיות. הספר דן בכמה משמות הקודש, וכמו כן ניתן לקבל ממנו מושג כללי על "יורדי המרכבה". ספר הבהיר קובע שלא ניתן לעסוק ב"מרכבה" בלי לשגות, ועל אף זאת יש להמשיך בכך, כיוון שעיסוק זה מוביל ל"דרך החיים",. השם "יורדי המרכבה" נובע מכך שהמחשבה הגבוהה ביותר של האדם היא השקפת עולמו, ובכדי לצפות ברזי המרכבה עליו לרדת מזווית ראייתו.

חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי הקבלה הראשונים, צבי גרץ ומשה לנדואר, ראו בספר חיבור מאוחר שלא כדעת המסורת. הם סברו כי זמן חיבורו הוא המאה ה-13, והוא נוצר בספרד על ידי אותם מקובלים המזכירים אותו לראשונה. בין השאר, הספר ייוחס לרבי יצחק סגי נהור ולרבי עזריאל מגירונה. בהמשך התברר כי שורשי הספר קדומים יותר, אך לפי כמה חוקרים כיום, אכן רבי יצחק או תלמידיו ערכו את הספר עריכה סופית.

הראשון שחקר את הספר בצורה יסודית הוא גרשם שלום, שהתמקד בו בראשית דרכו (בעבודת הדוקטורט שלו). לדעתו, משוקעים בספר שרידים ממדרש קדום שנקרא רזא רבה, ויסודו בקטעים שונים שנתחברו במאות 10-12, וצורפו יחדיו לחיבור אחד בפרובנס, במחצית השנייה של המאה ה-12. שלום מצא בספר השפעות בולטות של הגנוזיס, ולדבריו רעיונות, מושגים, השקפות ואף לשונות רבים בספר מהווים המשך לגנוסיס העתיקה.

על ראשית הופעתו של ספר הבהיר ניתן ללמוד מתיאורו של ר' יצחק בן ר' יעקב, המספר כי הספר הגיע מרחוק אל חסידי אשכנז ומהם למקובלי פרובנס. הוא מעיר כי "אפס קצהו ראו וכלו לא ראו, כי לא הגיע לידם מלואו ושלימותו", ומכך ניתן להבין כי במאה ה-12 לא היה עדיין הספר מגובש כיחידה מוגדרת. גם צורת הספר שלפנינו מרמזת על כך, בשל ההפסקות והבלבולים הרבים שבו, שהביאו את שלום לומר כי עריכתו של ספר הבהיר היא "מן הגרועות שבכל ספרותנו".

השפעת הספר ונוסחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הבהיר שימש יסוד למשנת המקובלים הראשונים, שרובם ככולם מסתמכים עליו. לדעת שלום, דרך חיבור זה נכנסו הרעיונות הגנוסטיים למיסטיקה היהודית ויצרו את הקבלה של ימי הביניים. הספר נחשב לחיבור המרכזי בקבלה עד להופעתו של ספר הזוהר שדחק מעט את ספר הבהיר בחשיבותו.

לספר הבהיר נכתבו כמה פירושים, הראשון שבהם - "אור הגנוז" שכתב ר' מאיר אבן סהולה בשנת 1331. גם הגר"א כתב הגהות על ספר הבהיר. השפעתו בדורות שלפני הופעת הזוהר הייתה גדולה מאוד, והוא שימש יסוד לחיבורי המקובלים המוקדמים, כרמב"ן ואחרים. גם לאחר שהזוהר הפך לטקסט הקבלי המרכזי, שמר הספר על מעמדו כטקסט בסיסי משני לצד ספר יצירה, בניגוד לספרות ההיכלות שכמעט ונשכחה.

ספר הבהיר נדפס לראשונה באמשטרדם בשנת תי"א–1651. מאז ועד היום נדפסו מהדורות רבות[1], רובן ככולן התבססו על כתבי יד לא מדויקים. מבין הדפוסים המסורתיים, המדויקת ביותר היא מהדורת ווילנא תרמ"ג (1883), בה מובאים שינויי גרסאות. בשנת 1923 פרסם גרשם שלום תרגום גרמני לספר הבהיר שהתבסס על מהדורה עברית מדויקת על פי כתבי יד שהכין. את המהדורה העברית לא פרסם שלום מעולם, אף שהמשיך לעבוד עליה ולהגיהה מכתבי יד שונים.

בשנת תשי"א (1951) פרסם הרב ראובן מרגליות מהדורה מבוארת של הספר על פי ארבעה כתבי יד מביהמ"ד לרבנים בניו יורק, וזו הייתה המהדורה המדויקת ביותר עד לשנות התשעים של המאה העשרים. אמנם כתבי היד המדויקים בהם השתמש מרגליות לא זוהו, אך כנראה היו מאוחרים יחסית וכללו שיבושים. בשנת תשנ"ד (1994), הודפסה מהדורה מדעית מדויקת של הספר על ידי דניאל אברמס, על פי כתבי יד קדומים כולל צילומי כתבי יד ודפוסים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשם שלום, ראשית הקבלה (1150 - 1250), הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תש"ח, בפרט עמ' 7 - 66.
  • גרשם שלום, ראשית הקבלה וספר הבהיר, הרצאותיו של פרופ' ג. שלום, שנת תשכ"ב, ערכה רבקה ש"ץ, ירושלים, תשכ"ב-1962.
  • חביבה פדיה, "שכבת העריכה הפרובנסאלית בספר הבהיר", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ט' (=ספר היובל לשלמה פינס בתש"ן), עמ' 139–164.
  • משה אידל, "לבעיית חקר מקורותיו של ספר הבהיר", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ו' (תשמ"ז) חוברת ג-ד, עמ' 55-72.
  • יוסף דן, "גרשם שלום וחידת ספר הבהיר", דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים כרך תשיעי, עמ' 87-120.

הטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן מרגליות, ספר הבהיר הנקרא מדרש רבי נחוניא בן הקנה, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשי"א - "עם באורי אור הגנוז... אבן יקרה... הגהות... ונלוה עליהם אור בהיר, כולל בירורי נוסחאות על פי ארבעה כתבי יד, השוואות... ציונים... הערות והארות".
  • דניאל אברמס, ספר הבהיר על פי כתבי היד הקדומים, עם דברי מבוא מאת משה אידל, הוצאת כרוב, לוס אנג'לס ה'תשנ"ד - "ונוסף אליו עיון בתולדות הנוסח, בעריכת הספר ובהתקבלותו, עיון בתולדות הדפוסים והמחקרים על אודות הספר ... וכן יבואו בו צילום כתב היד ... שבספרית מינכן, צילום חידושי הבהיר שנדפסו בזהר קרימונה שי"ח וצילום מהדורת אמשטרדם תי"א".
  • Saverio Campanini, The Book of Bahir Nino Aragno Editore, Torino 2005. Flavius Mithridates Latin Translation, the Hebrew Text, and an English Version, with a Foreword by Giulio Busi.
  • Aryeh Kaplan (translation, introduction and commentary), The Bahir (illumination), Samuel Weiser Inc., York Beach, Maine, 1989. The Hebrew text on pages 205 - 232.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדר המהדורות הוא כדלקמן:1651 (אמשטרדם); 1706 (ברלין); 1784 (סקלאב); 1784 (קוֹ‏רֶי‏ץ); 1830 (לבוב); 1849 (ללא ציון מקום הדפוס); 1865 (לבוב); 1883 (וילנא); 1913 (וילנא); 1951 (ירושלים, מהדורת הרב ראובן מרגליות); ו- 1994 (לוס אנג'לס, מהדורת פרופ' דניאל אברמס).

קטגוריות:ספרות חז"ל