ספר החזיונות

ספר החזיונות (ידוע גם בשם שבחי ר' חיים ויטאל) הוא חיבור מאת רבי חיים ויטאל (מהרח"ו), בכיר תלמידי האר"י. זהו מעין יומן אוטוביוגרפי הכתוב באווירה מיסטית, המנסה למצוא תימוכים לגדולת עצמו ושהוא מיועד להיות המשיח^{[דרוש מקור: שזהו עיקר הספר]}. יש המפקפקים באמינות החיבור, או חלקיו.

בחיבור זה העלה מהרח"ו על הכתב חזיונות וחלומות אישיים, או חלומות שאחרים חלמו על-אודותיו. מהרח"ו לא נתן כותרת לחיבור. את השם "ספר החזיונות" נתן נכדו ר' משה ויטל וכך גם קרא לו החיד"א כשתיאר אותו בספרו שם הגדולים (מערכת ספרים, ח, סעיף מ"ד).

כל סעיפי הספר מתוארכים, אולם את עריכתו הסופית של החיבור ערך המחבר ככל הנראה בין השנים 1612-1609, לקראת סוף ימיו, בעת שישב בדמשק.

סוגת סיפורי אוטוביוגרפיה מיסטית

ספר זה הוא החשוב ביותר בסוגת האוטוביוגרפיות המיסטיות בספרות העברית התורנית. קדמו לו בסוגת היומנים המיסטים רבי אברהם אבולעפיה ותלמידיו, וכן רבי יצחק דמן עכו. חיבורים אחרים מסוגה זו הם ספר המשיב, "מילי דשמיא" לרבי אלעזר אזכרי, "ספר הגירושין" לרמ"ק ו"מגיד מישרים" לרבי יוסף קארו. מבין אלו, הקרוב ביותר ברוחו לחיבורו של המהרח"ו הוא "מגיד מישרים" שגם הוא מקפל בתוכו אוטוביוגרפיה של המחבר, אולם אין בו אותה מידה של עוצמה רגשית בתיאור הווידויים והגילויים של מסתרי הנפש כמו בספר החזיונות. חיבורים מאותה סוגה שנכתבו לאחר מכן הם "מגילת ספר" לרבי יעקב עמדן ו"מגילת סתרים" לרבי יצחק אייזיק מקומרנא.

תוכן הספר

חשיפה אישית

עוצמת החשיפה של המחבר בספרו נובעת ככל הנראה מן העובדה שהחיבור הוא אינטימי ולא היה מיועד לפרסום, אלא נועד רק לשימושו הפרטי של המחבר. באותה מידה שמר מהרח"ו בקנאות על כתבי האר"י שערך. בספר, על פי מהדורת אשכולי, משובצים אף דברי גנאי וביקורת כנגד דמויות חשובות ומוכרות מאותה תקופה. דמויות כגון רבי ישראל נג'ארה שאותו האשים כי "פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור" ולפיכך "אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר". וכן הוא ממשיך ומספר כי נג'ארה חילל את השבת, קיים משכב זכר וכן שכב עם גויה ולכן "אסור ליהנות לו ואסור לתת לו כתובה או גט לכתוב וכמעט שראוי לפוסלן". עוד יוצא המחבר כנגד רבי משה יונה בעל החיבור "כנפי יונה" ועליו הוא אומר "שנתגלגל בגלגול ל"ו שנים בבהמות וחיות וכיוצא ועתה זכה לבוא בגלגול אדם ולכן הוא ליצן גדול ואינו נוהג כשורה". אולם אויבו המר ביותר המתואר בספר הוא רבי יעקב אבולעפיה, רבה של הקהילה הספרדית בדמשק אשר לעג ליומרותיו המשיחיות של מהרח"ו.

קשירת עצמו למשיח

תודעתו העצמית של מהרח"ו הייתה רוויה בתפיסה עצמית משיחית והשפעתם של דמויות כמו דוד הראובני ושלמה מולכו מתבטאת לא אחת בחלומותיו ומעשיו. על פי רוב קשר עצמו מהרח"ו לדמותו של משיח בן יוסף ופעמים שקשר עצמו לדמותו של משיח בן דוד. מהרח"ו עסק רבות בבירור "שורש נשמתו" ואישוש תפיסתו העצמית המופלגת אשר הוזנה בין השאר על ידי רבו האר"י. בין הסיבות שגרמו לו לכך היא העובדה שהקבלה הלוריאנית תופסת כי בכוחו של האדם להשפיע על האלוהות, אולם זאת מוגבלת לשורש נשמתו של אותו אדם שמסוגל להשפיע על העליונים רק מהיכן ששורש נשמתו חצובה.

הסתמכות על חוויות נשים

הרצון העז לברר את שורש נשמתו ומעלתו הביאה אותו בין השאר להסתמך על חוויות מיסטיות של נשים (פרנסיזה שרה), דבר שלרוב לא היה מקובל בחברה ובזמן שבה חי מהרח"ו. לעיתים אף הרחיק לכת ונועץ במיסטיקנים מוסלמים ובפרקטיקות מאגיות שונות ומשונות כגון חוזי עתידות, ראיית עתידות בעזרת טיפות שמן ומים, העלאת מלאכים ושדים, ועוד. תופעה נוספת שמתוארת בספר היא תופעת הדיבוק או "רוח רעה" בלשון אותה תקופה.

חלקי הספר

יומן מאורעות וחלומות

חלקו הראשון של הספר מתאר את תולדות חייו של מהרח"ו באספקלריה של מאורעות מיסטיים (כמו מעבר כוכב השביט הגדול של 1577) תוך כדי ניסיון לתת מענה לשאלת גורלו ואימות גדולתו של המחבר. בחלקו השני והשלישי של הספר מתוארים חלומותיו של מהרח"ו שגם הם קשורים לשאלות אלו.

קונטרס שורש נשמתי

חלקו הרביעי והאוטוביוגרפי-רוחני של הספר הוא האזוטרי ביותר והוא עוסק בשורשה של נפש המחבר, וגילגוליו השונים כפי שהורה לו רבו האר"י.

חלקו החמישי של הספר הוא עירוב כתבים של כמה כותבים ורק בחלקו הוא של מהרח"ו, ובמהדורתו של משה פיירשטיין הושמט כליל חלק זה.

יוסף אביב"י הוכיח ששני חלקי הספר הם בעצם ספרים נפרדים לגמרי, אחד הוא יומן מאורעות וחלומות, והשני הוא קונטרס על שורש נשמתו. בנוסף הוא הוכיח ששני חלקי קונטרס שורש נשמתו הם בעצם ספר אחד ששניהם מכתב ידו של רב חיים ויטאל.

השתלשלות מהדורות הספר ומקוריותו

נוסח מקוצר ומצונזר של הספר יצא לאור לראשונה בשנת תקפ"ו ונקרא בשם "שבחי רבי חיים ויטאל". מהדורה זאת הודפסה 12 פעמים (עד שנת תשי"ג), ואף תורגמה למספר שפות. במהדורה נמחקו שמות אנשים, מקומות ואירועים, ובמקומם הוכנסו סוגריים מרובעים ושלש נקודות.

בשער הספר נרשם כך:

הדוּר אתם רְאוּ: זה דבר חדש הובא מארץ הקדושה תוב"ב,

אשר עד כה לא נדרשה, / עד אשר הביאתו איש חסידא ופרישא,

אשר כעת חנייתו בארץ הקדושה

והראינו בהחיבור הלז גודל חידושה / והסכמנו להדפיס אותה מחדשה,

למען יאמינו באמונה חזקה וקשה בה' / וחסידיו, ככתוב בתורת משה...

ובהמשך:

ועד הנה היה הספר הלז הנעשה / כתוב בכתב מעשיט"א בין אנשי ארץ הקדושה

וגם השליח המביא העיד "בְפָנַי - הכל נעשה" / בפני נכתב, בפני נחתם איש מפי איש, עד בעל המעשה...

בעמוד הראשון מופיעה הסכמה משותפת משנת תקפ"ו של שני דייני אוסטרהא חסידיים החתומים על הסכמות רבות מבית הדפוס סלאוויטא, בית הדפוס של נכדי רבי פנחס מקוריץ מראשוני תנועת החסידות. בהמשך עמוד זה ישנה הקדמה קצרה, ובו תיאור על כך שהספר היה "גניז וטמיר" כל השנים, והועבר בסתר מאיש לאיש. מתוארת הופעתו של האיש הארצישראלי, ואמונם כי מדובר בספר שתוכנו קדוש. הם משווים את הדפסת הספר עם הסיבה להפצת "סיפוריו הנוראים" של הבעל שם טוב.

לפי הקדמה זו גם בידי המו"ל הראשון לא נותר כתב יד קדום, אך בימינו נמצא כתב ידו של ר' חיים ויטאל מספר זה, כדלהלן.

בשנת 1954 יצאה לאור בפעם הראשונה מהדורה מלאה ומוערת בידי אהרון זאב אשכולי ובהגהת נפתלי בן מנחם מצילום כתב היד, בהוצאת מוסד הרב קוק, כשש שנים לאחר פטירתו של אשכולי. בפתיח של הספר רשם המו"ל שהעתיק את החיבור מכתב ידו המקורי של ר' חיים. לאחר הדפסת הספר נעלם צילום כתב היד אך נמצא שוב רק בערך בשנת 2000.

במחקר שערך הרב ראובן מרגליות - ספרן וחוקר ספרות, בעניין הספר, עוד בטרם הופץ במהדורתו המלאה, הוא קבע כי החיבור הוא זיוף מאוחר ולא פרי עטו של ר' חיים ויטאל. הוא הסתמך בעיקר על ביטויים שלא שימשו בתקופת ר' חיים, וכן אזכורים מתוך ספרים שיצאו לאחר מותו. הרב מרגליות מחה בפני הוצאת מוסד הרב קוק, וטען כי הוצאת הספר במתכונתו זו מהווה "ביזוי התורה". ההוצאה הסירה את הספר מהמדפים. מהדורת אשכולי תורגמה לאנגלית.

לאחר מספר שנים יצא הספר שוב בהוצאה פרטית על ידי נתנאל משה מנצור והתבססה על מהדורתו של אשכולי, אולם מהדורה זאת לא חפה מצנזורה של המוציא לאור. בשנת תשס"ו שוב יצא לאור הספר במהדורה ביקורתית של משה מ' פיירשטיין בהוצאת מכון יד בן צבי.

לדעת יוסף אביב"י: הספר הנקרא בשם 'ספר החזיונות' כולל שני חיבורים שונים בתכלית:

1. יומן מאורעות וחלומות, ובו שלושה חלקים.
2. קונטרס שורש נשמתי - דברי האר"י על שורש נשמתו של ר' חיים ויטל.

שני החיבורים הללו נמצאים לפנינו בעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל, וברור שהוא עצמו כתבם. שני החיבורים נכרכו יחד, ולכן נחשבו בטעות לספר אחד. כאמור, אלה שני חיבורים שונים לגמרי בתוכנם ובמעשה כתיבתם. השם 'ספר החזיונות' לא ניתן על ידי ר' חיים ויטל.

לקריאה נוספת

• משה מ' פיירשטיין, "ספר החזיונות" - יומנו של ר' חיים ויטאל, הוצאת יד בן צבי, תשס"ו
• מיכל אורון, "חלום, חזון, ומציאות בספר החזיונות לחיים ויטל", בתוך מחקרי ירושלים במחשבת ישראל י', תשנ"ב
• דוד תמר, "חלומות משיחיים וחזיונות של ר' חיים ויטל, שלם 4, תשמ"ד
• דוד תמר, "עוללות ספר חזיונות", סיני צא, תשמ"ב
• שלמה שבא, אוטוביוגרפיה של ארץ ישראל,
• יוסף אביב"י, קבלת האר"י, מכון בן צבי, ירושלים ,2008, חלק א'

קישורים חיצוניים

• מיוחס לר' חיים ויטל, שבחי ר' חיים ויטאל, מהדורת אוסטרהא ה'תקפ"ז (1827~), באתר היברובוקס
• ספר החזיונות, מהדורת אשכולי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ד, באתר אוצר החכמה
• יעקב צ' מאיר, האוטוביוגרפיה של המשיח מצפת, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
• תומר פרסיקו, יומני המקובל (ר' חיים ויטאל), בבלוג "לולאת האל"
• ביקורת והשוואת מהדורות הספר: עלי יסיף, ‏'ספר החזיונות' לר' חיים ויטאל: מהדורה חדשה, קתדרה 125, תשרי תשס"ח, עמ' עמ' 158–161